ד"ר קובי מורבינסקי מהמחלקה לניהול מלמד את הקורס 'מבוא לשיווק' לתלמידי שנה א'. 300 סטודנטים בקורס מבוא תיאורטי בתחום שאופיו מעשי. קל לדמיין את הפער האפשרי בין ציפיות הסטודנטים לשגרה של קורסי מבוא שמבוססים על הרצאות תיאורטיות ובחינת סיכום. "בקורס כזה, קל לעשות מבחן שמסכם את התיאוריה שלמדנו בהרצאות, אבל בסופו של דבר, הצד המעשי חשוב לא פחות", אומר קובי. אז איך משלבים עבודה מעשית בקורס גדול כל כך? התשובה המתבקשת היא עבודה בקבוצות, אבל המחיר שצריך להשקיע בהנחיה, בבדיקה ואולי גם בהצגת תוצרים על חשבון זמן השיעור מרתיעים. כדי להתמודד עם חלק מהמגבלות, קובי החליט לקיים פרויקט מעשי שהצגתו לכיתה בסוף הקורס נערכת במתכונת של יום פוסטרים תחרותי. בפרויקט מתבקשים הסטודנטים לפתח לאורך הקורס תכנית שיווקית למוצר או שירות חדש. הפרויקט מחייב את הסטודנטים ליישם את התכנים הנלמדים במהלך הקורס ולא רק בסופו.
כבר בשבוע הראשון הסטודנטים מתחלקים לקבוצות ומתבקשים לחשוב על מוצר או שירות חדש עבורו יפתחו תכנית שיווקית. הצוותים מקבלים אישור על הנושא שבחרו מסגל הקורס שמוודא בין היתר שאכן מדובר ברעיון מקורי. במהלך הסמסטר הסטודנטים מגישים שני דוחות התקדמות אשר מציגים את העבודה המתהווה. כל דוח מכיל נושאים מהפרויקט שנלמדו עד להגשת הדוח. קיימת חובת הגשה לדוחות אך הם אינם נושאים ציון. סגל הקורס קורא את דוחות ההתקדמות ומציע משוב לכלל הכיתה, מה שמאפשר "לסנכרן" את הסטודנטים מול הציפיות מהם. ההנחיות לפרויקט, כולל תאריכי ההגשות, ניתנים לסטודנטים בתחילת הקורס. לקראת תום הסמסטר הצוותים מקבלים הנחיות מפורטות להכנת הפוסטר ודרך ההתנהלות במפגש המתוכנן. הצוותים מכינים פוסטר שמציג את המוצר ואת התוכנית השיווקית המלווה אותו ומתכוננים להצגתו ביום פוסטרים.
ביום ההצגה, מתקיימים ארבעה מושבים נפרדים, כך שבכל אירוע יש כ-20 – 15 פוסטרים. כל קבוצה נדרשת להעמיד חבר צוות מתחלף ליד הפוסטר בכדי להציג את העבודה, בזמן ששאר חברי הצוות עוברים בין העבודות של שאר הקבוצות, מקשיבים להצגה קצרה שלהן (3-4 דק') ושואלים שאלות. לאחר כל הצגה, על הסטודנטים לדרג את העבודה של עמיתיהם באמצעות סקר מקוון שהוכן מראש (באמצעות תוכנת קוולטריקס) וזמין עבורם במכשיר הנייד. הסטודנטים מדרגים כל פרויקט על פי שני קריטריונים עיקריים: תוכן (80%) והצגה (20%). בנוסף, כל סטודנט/ית גם בוחר/ת את הפוסטר המנצח. הערכות הסטודנטים משולבות עם הערכות צוות ההוראה והפוסטר המנצח במושב מזכה את חברי הקבוצה ב-5 נקודות בונוס. ההכרזה על הקבוצה המנצחת נערכת בסוף השיעור ומהווה את נקודת השיא של יום הפוסטרים. במקביל, התוכנית השיווקית המלאה שהכין הצוות (באמצעות דוחות הביניים) מוגשת באתר הקורס ונבדקת על ידי צוות ההוראה ומשקלה מהווה 40% מהציון בקורס.
כפי שאפשר לנחש, הסטודנטים מתקשים בהתחלה להתמודד עם משימה פתוחה כזאת. "אין לפרויקט פתרון בית-ספר וכל עבודה נערכת על נושא שונה. ניכר שבתחילה הסטודנטים מאד מתקשים עם הרעיון, הם צריכים להחליט בעצמם איזה מידע חשוב לנושא שלהם והיכן לחפשו, מי קהל היעד שלהם ומי המתחרים הפוטנציאלים. אלו דברים אשר אינם כתובים עבורם בשום מקום ועליהם לקבל החלטות מושכלות, אבל מתוך ההתמודדות הזאת הם לומדים את הנושא ומפתחים הרגלים בריאים של לקיחת אחריות והתמודדות דומה למה שמחכה להם בסיום התואר". חלק מהסטודנטים אף מנסים להמשיך ולפתח את המוצר גם אחרי סיום הקורס. העבודה המעשית הזאת מחברת את הלמידה התיאורטית למציאות, היא הופכת את הקורס לרלוונטי ומאפשרת לסטודנטים להבין טוב יותר את התיאוריה. מעבר לכך ההתנסות "נותנת לסטודנטים בטחון להמשך דרכם המקצועית. בסיום הקורס, הם נוכחים לדעת שביכולתם להמציא רעיון, ולפתחו לכדי תוכנית שיווקית אמיתית הרבה מעבר לציפיות המוקדמות שלהם".
עקרונות השיטה:
- עבודה, בצוותים של עד 5 סטודנטים, שמתקיימת לכל אורך הקורס עם אבני דרך מוגדרות.
- הגדרת משימה שמחייבת יישום של הידע הנלמד לאורך הקורס כך שהלמידה בקורס רציפה ולא נדחית
עד לבחינה המסכמת (בפועל, הסטודנטים כמעט שלא נדרשים לבצע משימות אחרות מחוץ לשיעור). - איזון בין דרישה לעצמאות ולקיחת אחריות לבין הנחיות ביצוע מדויקות ומישוב לאורך הדרך.
- ריכוז ההצגות באירוע נפרד מהשיעור עם אלמנט תחרותי קטן כבונוס (ההקשבה להצגות סטודנטיםות
אחרות נתפסת בד"כ כפחות מעניינת ומלמדת). - חלוקת תפקידים שמחייבת את כל חברי הצוות לקחת חלק פעיל בתהליכים
(כל חבר.ה קבוצה חייב בהצגה ובמישוב של שאר העבודות).
