הערות סותרות עשויות ללמד על כיתה הטרוגנית מבחינת העדפות הסטודנטים ומבחינת חווית הלימוד. אבל לפני שנבטל את הטענות הסותרות כטענות שמקזזות אחת את השניה, כדאי לחשוב האם הן מתייחסות לאותו הדבר, האם הן שקולות, עד כמה הן מבוססות או משקפות הכללת יתר, ועד כמה הן עשויות להעיד על בעיות אפשריות באופן שבו ניהלנו את השיעור.
לא פעם תמצאו בסקרים דעות מנוגדות כמו "המרצה לא נותן לנו לדבר מספיק" לצד "באנו לשמוע את המרצה ולא את הדיונים בין הסטודנטים"; "השיעור לא מתקדם" לצד "המרצה טסה ואי אפשר לעקוב אחריה". לא קל למצוא שביל זהב בין העמדות המנוגדות שירצה את כולם. באופן טבעי וסביר, נראה שההערות הסותרות מעידות על ניסיון, שהצליח חלקית, לעשות משהו שיספק את כולם. אבל יתכן שמדובר בהכללת יתר, תחילה של הסטודנטים ולאחר מכן שלנו. יתכן שהטענה על אופי השיתוף של הסטודנטים או הקצב של השיעור משקפים מצב של אפקטיביות לקויה בשיעור.
נתמקד בדוגמה של דעות סותרות ביחס להיקף הדיון/דיבור סטודנטים בשיעור: יתכן שהטענה שיש יותר מדי דיון בשיעור משקף תחושה של חוסר התקדמות או עמימות בהבנת הרעיונות המרכזיים בשיעור כשהם מתפתחים במסגרת דיון. במצב כזה כדאי לחשוב איך לנהל את הדיון כך שבסופו יהיה ברור יותר מהם המושגים, הרעיונות, התהליכים והתיאוריה שתיארנו, ונבהיר מהו הקו הרעיוני שיוצא מתוך הדיון. כדאי לנסות להמשיג בסוף הדיון את הטענות המרכזיות שנשמעו, או לסכם ולהבהיר מה התגבש מתוך הדיון. אם הדיון התכנס לכדי עמדה חזקה יותר או הגדרה ברורה כדאי לומר זאת במפורש. כדאי לשקול איך להעלות את הדברים תוך כדי הדיון על הלוח ולסמן את שלבי ההתקדמות בדיון. הטענות מנגד שאין מספיק דיון אולי משקפות תחושה שבסופו של דבר הרעיונות של הסטודנטים לא נשקלים ברצינות והמרצה מציג את עמדתו בלי קשר לכל השיחה שהתקיימה. במצב כזה נקפיד לשמור על התרומה הייחודית של הסטודנטים ונדגיש אותה (נקפיד לייחס את הרעיון לסטודנט שהציע אותו למשל).
בדוגמה השניה שהצענו ביחס לטענות הסותרות על קצב איטי/מהיר, יתכן שזהו מצב שבו שבו חלק מהסטודנטים מאבדים את הקשב בגלל הקושי להבין את המהלך, וחלקם בגלל שלא הצלחנו להוביל אותם באופן הדרגתי בנושא החדש שהם צריכים ללמוד. לעומת זאת, סטודנטים עם רקע חזק עשויים להרגיש שההסברים שלנו מיותרים כיוון שעבורם אין צורך בפירוט של כל דבר (הידע הקודם מאפשר להם לגשר על חללים שאנחנו משאירים בהסבר). ננסה להקפיד בעת הסבר ראשוני של נושא על רמת פירוט שתאפשר לסטודנט עם רקע שביר לעקוב בהדרגה אחר כל השלבים. במקרים שבהם נדרש הסבר חוזר נקפיד על הסבר מקוצר, ככל האפשר בדרך שונה ועם דוגמה אחרת, כך שלא תיווצר תחושה של דריכה במקום. במקרים כאלה כדאי להקפיד על הפיכת ההסבר החוזר לפומבי כך שהוא פונה לכלל הכיתה ולא רק לסטודנט שביקש הבהרות. נשתדל לחזור על השאלה שנשאלה, אולי גם לערב סטודנטים אחרים בשיחה ובפיתוח של הרעיון וניזהר ממצב שבו מתפתח דו-שיח ארוך שבו שאר הכיתה לא קשובה.
אלו פתרונות גנריים כמובן (מוזמנים לפנות ליועצי היחידה כדי לחשוב על פתרון מותאם אישית). ככלל כדאי לחשוב איך נגוון את הפעילויות בשיעור כך שיתאימו לקהל מגוון עם רקע ומוטיבציה שונים. הרבה פעמים מדובר ברגישות שנפתח כמורים לשים לב במהלך השיעור מתי מתפתחת תחושה שהשיעור נגרר או שיש יותר מדי דיון, או שהקצב מהיר וחלק מהסטודנטים לא עוקבים יותר. בנקודות של התלבטות אפשר לשתף את הסטודנטים ולבדוק את ההעדפות בכיתה. האחריות כמובן על המורה לקבוע את המהלך ולנווט את השיעור, אך ההחלטה כיצד, נמצאת במרחב שבין מטרות השיעור, מצב הלומדים, וכישורי המורה.
