אחת השאלות המשמעותיות כיום היא שאלת היחס לאחר, לזר ולשונה הקיים בקרבנו. בערס העיון נתבונן על העניין החל מספרות המקרא ועד לימינו.
קבוצת החשיבה הבין-תחומית במדעי הרוח, שהוקמה ביוזמתו של פרופ' חיים גורדון, בוחנת את ההשפעה התרבותית והחברתית ואת החשיבות העכשוויות של מדעי הרוח מעבר לגבולות השיח המדעי בתחום
תכנית ערב העיון
תפיסת ה"אחר" במקרא
ד"ר טובה פורטי, המחלקה למקרא ארכיאולוגיה ומזרח קדום, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מיהו "האחר/האחרת" במקרא? אישה? עבד? גר? מצורע? מקומו של האחר או האחרת בחברה מותנה בהגמוניה המגדירה. כך גם בעולם העתיק. מחברי הטקסטים המקראיים מייצגים הגמוניות שונות כגון, מלך, כהן, נביא, או מוסד הזקנים.
ההגמוניה שרוצה לשמר זהות חברתית-תרבותית, לאומית ופוליטית נעזרת ב"אחר" כדי לגבש את תפיסת עולמה האידיאי. הדיון שלנו יבחן את ה"אחר" במקרא לא רק כחלק מן המציאות הישראלית הקדומה אלא גם ברטוריקה של חברה שמגבשת זהות בדלנית.
היחס ל"אחר" בספרות חז"ל
ד"ר חיים וייס, המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
ספרות חז"ל נכתבה ונערכה על ידי תלמידי חכמים וככזו אמורה לשקף שיח הגמוני וממסדי. אולם, למעשה ספרות חז"ל משמרת בתוכה קולות רבים ומגוונים המביאים לידי ביטוי קבוצות שונות אותן ניתן להגדיר כאחרות או שוליות בשיח של שלהי העת העתיקה: נשים, ילדים, נוכרים, חולים ומשוגעים.
בדברי אני אבקש לבחון כיצד קבוצות אלו באות לידי ביטוי בסיפורים תלמודיים ומדרשיים שונים ואילו מתחים חברתיים, תרבותיים ודתיים באים בהם לידי ביטוי.
"האחרות בעצמנו והאחר בטיפול"
פרופ' גבי שרייבר, דיקן הפקולטה למדעי הבריאות
בפאזה של המדומיין, אומר לאקאן, "העצמי הוא האחר" ו"האיווי הוא האיווי של האחר". תפיסת עצמנו הוא תוצר מדומיין של תמונת ראי של האחר. גם בסימלי מבנה אותנו האחרות של השפה.
ההתנסות הראשונית שלנו הינה מוטה במובהק ואגוצנטרית. אנו נוטל קדימות על מגוון האובייקטים שאנו מוצאים בסביבתנו ולומדים לתפעלם ולשלוט בהם ליתרוננו. ככלל, אובייקטים אלה נתונים לרשותנו ואנו חופשיים לשחק בהם, לחיות בהם וליהנות מהם כאוות נפשנו. קיימת נטייה חזקה לכל בני האדם לשמר את הגישה האגוצנטרית הזו, ולחשוב על בני אדם אחרים כתוספת לעצמי, או כאובייקטים זרים, הניתנים למניפולציה לצורך יתרונו של הפרט או קבוצתו.
"העמדה בסימן שאלה של הזהה, אשר אינה יכולה להתרחש בתוך הספונטאניות האגואיסטית של הזהה, מובאת על ידי האחר. אנו מכנים את ההעמדה הזו בסימן שאלה של הספונטאניות שלנו על ידי נוכחות האחר - אתיקה. הזרות של האחר, חוסר פריקותו לעצמנו, למחשבותנו ולנכסנו, מושגת בדיוק כהעמדה בסימן שאלה של הספונטאניות שלנו כאתיקה" (עמנואל לוינס). בין הפאזות של הממשי, המדומיין (העברה) והסימבולי (סובייקטיפיקציה של מסמני המסטר של המטופל) ותוך תפיסת האינסופיות של האחר מתנהל הטיפול הפסיכותראפי באורח דינמי ואתי.
מעבר לכך, ההכרה באחרות בתוך עצמנו (כגון: הלא מודע) היא הישג חיוני המניע אותנו מן הטוטליות של עצמנו לאינסופיות:
"...אנו חיים במקום שאיננו שלנו, ויתר על כן, איננו אנחנו וקשה הדבר על אף ימי תפארה..." (ואלאס סטיבנס).
