פרקים בספרים
1. Abu-Rabia, Aref, “Mosques and Cemeteries in Israel: Sanctity, Desecration and Solidarity," in P.I. Pogorelsky and M.I. Vasilenko (eds.), Arabian Routes in the Asian Context, Saint-Petersburg: Peter the Great Museum of Anthropology and Ethnography (Kunstkamera) of the Russian Academy of Sciences, 2016, 155-172.
This paper examines local and international responses to the attempt to transform a mosque into a museum and event hall in Beersheba. I place the Muslim outrage over a wine festival held at the mosque in historical context and trace how a multi-faith coalition of Muslims, Jews, and Christians formed to protect the sanctity of the mosque and cemeteries in Beersheba. This coalition has been formed around the principles of peaceful coexistence and interfaith.
מאמרים בכתבי עת
- אגמון, איריס, "יש שופטים בירושלים והיו מחוקקים באסתנבול: על ההיסטוריה של החוק הקרוי (בטעות) חוק המשפחה העות'מאני," משפחה במשפט כרך ח', בדפוס 2017.
מאמר זה נכתב בעקבות פסיקת בג"ץ (יוני 2013) בעניין בקשת העותרת למנות מטעמה אשה כבוררת בסכסוך בינה לבין בעלה. הדיונים בתיק נדרשו לרציפות המשפטית של הפסיקה עם "חוק המשפחה העותמאני" מ-1917. המאמר פונה אל עברו ונסיבות חקיקתו של החוק וטוען כי הן תפיסת הרציפות המשפטית, שבשמה דחו שתי ערכאות בתי הדין השרעיים את בקשת העותרת, והן הבניית הרציפות ההיסטורית המיוחסת לחוק זה, שתיהן שגויות. המאמר עומד על חשיבותו המתודולוגית של ההקשר ההיסטורי לניתוח חוק המשפחה ותיקון הידע אודותיו. חוק המשפחה היווה חוליה חיונית בשרשרת הרפורמות המשפטיות העות'מאניות במאה ה-19 שחתרו לעצב מערכת משפט ריכוזית וטריטוריאלית. קודיפיקציית דיני המשפחה נועדה להשלים את האחדת מערכת השיפוט, להחילה על כלל אזרחי האימפריה ולחזק את שליטת המדינה בעיצוב דפוסי המשפחה בהתאם לחזון המודרניות העות'מאנית. הבריטים הפכו מגמה זו כשהחילו את חוק המשפחה על מוסלמים בלבד, בניגוד לטענתם שבכך הם המשיכו מסורת עות'מאנית. ניתוח סעיפי הבוררות בסכסוכי נישואין בחוק המשפחה, שעמדו במוקד פסיקת בג"ץ, משמשים במאמר לביסוס הטענה שהחוק במקורו נועד להקנות למדינה כלים לעיצוב מחדש של דפוסי המשפחה.
- דר' מוחמד אלעטאונה
מאמרים בכתבי עת
1. Al-Atawneh, Muhammad, “Authority-Holders (wulat al-umur) in Contemporary Islamic Politics and Governance," Middle East Critique, 45 (5, 2017): 721-737.
This article examines the meanings, developments and implementations of the Islamic traditional perspective of governance--the 'authority-holders' (wulat al-umur) in contemporary Saudi Arabia. In the kingdom of Saudi Arabia, perhaps more than in any other Islamic country, the perspectives of wulat al-umur still dominate socio-political rhetoric and practices and determine the ruler/ruled relationship to a large extent. Who are these authority-holders? What is their scope of authority? Relevant studies often attribute the connotation 'authority-holders' to the politicians (umaraʾ) sitting at the center of power and also to the religious scholars (ʿulamaʾ), who may wield a certain amount of influence on the politicians. Yet, while this study agrees, in principle, with the scholarly observations of an asymmetric ʿulamaʾ/umaraʾ power structure, it argues that the ʿulamaʾ do enjoy significant power in Saudi Arabia, that is, they play an important role in shaping the socio-cultural landscape of the kingdom.
ספרים
1. Al-Atawneh, Muhammad and Nohad Ali, Islam in Israel: Muslim Communities in Non-Muslim States. Cambridge: Cambridge University Press, 2017.
Islam is the religion of the majority of Arab citizens in Israel and since the late 1970s has become an important factor in their political and socio-cultural identity. This leads to an increasing number of Muslims in Israel who define their identity first and foremost in relation to their religious affiliation. By examining this evolving religious identity during the past four decades and its impact on the religious and socio-cultural aspects of Muslim life in Israel, this book explores the local nature of Islam. Of the major findings of the book is that Muslims in Israel seem to rely heavily on the prominent Islamic authorities in the region, perhaps more so than minority Muslims elsewhere. This stems, inter alia, from the fact that Muslims in Israel are the only minority that lives in a land they consider to be holy and see themselves as a natural extension of the Middle Eastern Arab Islamic community.
2. חטינה, מאיר ומוחמד אלעטאונה (עורכים), מוסלמים במדינה היהודית: דת, פוליטיקה, וחברה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2017.
ראשיתו של ספר זה בכנס חוקרים בן יומיים שנערך באוניברסיטת בן־גוריון ביוני 2012 ואשר נשא את הכותרת "לחקר דמותו של האסלאם בישראל: עיון מחודש". הכנס נערך בחסות מרכז חיים הרצוג באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב ומרכז לבציון לחקר האסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר מאגד תרומות של חוקרים ותיקים וצעירים, יהודים וערבים, ממגוון של תחומי ידע והתמחות: היסטוריה, חקר דתות ותרבויות, משפט, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומדע המדינה. מאמריהם מתבססים על מחקרים חדשניים שרואים כאן אור לראשונה והם גדושים בתובנות עדכניות. העובדה שהספר מאמץ גישה בין־תחומית ועם כותביו נמנים הן ערבים והן יהודים הופכת אותו לא רק לאסופה של תרומות מדעיות בעלות ערך, אלא גם לרב־שיח מעניין בתחום מחקר מאתגר אך מוזנח למדי.
הספר פונה לאנשי אקדמיה ולסטודנטים מדיסציפלינות הקשורות או המשיקות לנושאים הנדונים בו וכן לציבור הרחב המבקש להרחיב את ידיעותיו על קבוצת מיעוט החיה ומתהלכת בקרבנו, אך עדיין זרה לנו במובנים רבים. מוסלמים במדינה יהודית משלים חֶסר מהותי בספרות המחקר. הוא פותח צוהר להבנה טובה ועשירה יותר של
האסלאם בישראל כתופעה דתית, תרבותית וחברתית וכן של האתגרים והדילמות הניצבים בפניה. למרות האופי האקדמי של הספר, המאמרים הכלולים בו נוגעים במציאות חיה, המעוררת לא אחת שאלות נוקבות לגבי יחסי יהודים-ערבים בישראל.
פרקים בספרים
1. אלעטאונה, מוחמד, "מחאה והתנגדות בחשיבה ההלכתית המוסלמית הסונית בת זמננו: האביב הערבי כמקרה בוחן," בתוך: אלי פודה ואון וינקלר (עורכים), הגל השלישי: מחאה ומהפכה במזרח התיכון. ירושלים: הוצאת כרמל, 2017, ע"ע, 357-372.
האביב הערבי אִתגר חכמי דת מוסלמים בני זמננו בנוגע לסוגיית המחאה העממית וההתנגדות לשליט. בקרב חכמי ההלכה מהאסכולות השונות לא שוררת הסכמה בנושא. עמדותיהם נעות מהכרה בזכות למחות מחאה אזרחית, בתנאי שזו איננה אלימה, ולארגן הפגנות, שביתות ומרי אזרחי, ועד לאיסור מוחלט להביע מחאה עממית. לעתים אפשר להבחין אף באמביוולנטיות של מוסדות ואנשי דת, חלקם דמויות ציבוריות, שתמכו במחאות בחלק מן המדינות אך התנגדו להן באחרות (ראו להלן עמדת הווהאבים). עמדות אלה באות לידי ביטוי בכתבים ובטקסטים דתיים המוקדשים לנושא, ובהם פסקי הלכה (פתאוא) של אנשי דת מובילים ומוסדות דת, שהתפרסמו בשנים האחרונות. מאמר זה בוחן את העמדות ההלכתיות האלה ביחס למחאה העממית נגד השליט וביחס לאופייה ולגבולותיה של מחאה זו בהקשר החברתי והפוליטי של החברות הערביות המודרניות. השאלה המרכזית שהפרק עוסק בה היא מה הם גבולות המותר והאסור מבחינה הלכתית בכל הנוגע למחאה עממית נגד שליט מוסלמי. הפרק מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בהיבטים התאורטיים, ההלכתיים והמשפטיים, במקורות ובספרות ההלכתית הקלסית. החלק השני דן בסוגיית המחאה מנקודת המבט ההלכתית בת זמננו והחלק האחרון דן באביב הערבי כמקרה בוחן ומנסה לבחון באמצעותו את הגישות ההלכתיות השונות הלכה למעשה. הטענה המרכזית במאמר היא שקיים פער של ממש בין עמדות שונות בהלכה המוסלמית בת זמננו ביחס לסוגיית המחאה העממית נגד שליט מוסלמי וביחס לגבולותיה המותרים. שונות זו נגזרת במידה רבה מתפיסותיהם של האסכולות ושל הזרמים ההלכתיים השונים את תורת המדינה המוסלמית.
2. מאיר חטינה ומוחמד אלעטאונה, "חקר האסלאם בישראל: עיון ביקורתי". בתוך: מאיר חטינה ומוחמד אלעטאונה (עורכים), מוסלמים במדינה היהודית: דת, זהות וחברה. תל אביב: הקובץ המאוחד, 2017, ע"ע, 7-28.
מאמר זה מציע עיון ביקורתי בחקר האסלאם בישראל. המאמר חושף מצאי רב, אך גם מצביע על חוסרים ומסמן כיוונים למחקר עתידי, שגם יעמיד על סדר יומו כמה שאלות מפתח: האם קיים אסלאם ישראלי בעל מאפיינים ייחודיים? מי הם סוכני הידע והתרבות שלו? מהם דפוסי פעילותם במרחב הציבורי? מהו אופי יחסי הגומלין ביניהם: האם של ניכור, אדישות או של שותפות אינטרסים? עד כמה השיח הרעיוני והפוליטי שלהם מושפע מהתחככות עם נורמות פוליטיות, משפטיות ותרבותיות בישראל ועם חברת הרוב היהודית? מהי מידת השפעתם של קולות שוליים לכאורה, כמו נשים, נכבדים בדווים, שיעים או אחוות צופיות, על דמותו של האסלאם בישראל ועל יצירת מוקדי סמכות חדשים? ומהי תרומתם של זרמי מחשבה אסלאמיים בעולם הערבי-מוסלמי להתהוותו של מודל מקומי? שאלות אלה צריכות להיות נדונות מתוך גישה בין-תחומית. שימוש בכלי מחקר מגוונים שמציעים מדעי החברה ודיסציפלינות – כגון חקר הדתות וחקר התרבות, שילוב מפרה בין ניתוח טקסטים לעבודות שדה ולראיונות עומק, והכנסת ממד השוואתי עם קהילות מיעוט מוסלמיות באזורים אחרים – בכל אלה יש כדי להציב סדר יום מחקרי מאתגר יותר להבנת התופעה המורכבת של אסלאם בישראל.
מאמרים בכתבי עת
- Hurvitz, Nimrod and Alshech, Eli, "Changing Islam, changing the world: contrasting visions within political Islam," Ethnic and Racial Studies, 40 (12, 2017): 2077-2095
How do political Islamists, movements and thinkers view political change? To what extent do they promote violence as a means of bringing about change? Are they themselves willing to change and adapt to modern political systems? There is a wide array of movements in the Muslim world that grapple with these questions and as a consequence, numerous answers and disagreements. This paper will focus on three cardinal and contested issues: Is violence a legitimate means to bring about change? Is it legitimate to adopt Western political institutions? How should Muslim movements and regimes coexist with ancient political entities such as tribes and ethnic groups? By comparing and contrasting the political outlooks of the Muslim Brothers and the Salafi-Jihadis, the article highlights the ideological gaps between moderate and militant political Islam.
מאמרים בכתבי עת
1. Talmon-Heller, Daniella. "Scriptures as Holy Objects: Preliminary Comparative Remarks on the Qurʾān and the Torah in the Medieval Middle East," Intellectual History of the Islamicate World, 4 (2016): 210–244.
Muslims and Jews have developed similar perceptions about the divine origins, not only of the text of their sacred scriptures, but also of its oral and graphic forms. Hence, the means of transcription of the text accurately and authentically were debated and prescribed in detail in both traditions. The Jewish tradition—which makes a distinction between liturgical reading and study—developed two distinct formats of the Pentateuch: the ancient scroll, inscribed in scripta defectiva, and the newer codex, in scripta plena with all information about correct spelling and pronunciation. Muslim scholars were less adamant on preserving an authentic form, and finally allowed massive embellishment of the bare script, and a variety of designs. Both traditions regard a few ancient copies of their scriptures, notably Musḥaf ʿUṯmān and the Aleppo Codex, as particularly awe inspiring and holy, according them—on the scholarly level—the role of "master copy," and on the popular level—the veneration of sacred relics.
2. Talmon-Heller, Daniella, Benjamin Z. Kedar and Yitzhak Reiter, "Vicissitudes of a Holy Place: Construction, Destruction and Commemoration of Mashhad Ḥusayn in Ascalon," Der Islam, 93 (2016): 182–215.
This article follows the transmutations of narratives, material structures and rituals focused on the site for the past millennium. It is based on medieval and modern historical, ethnographical and geographical accounts, on hagiography, epigraphy, archaeological remains, itineraries of travelers and pilgrims and on state and military archives, as well as on maps, photographs and oral accounts. The erratic history of Mashhad Ḥusayn in Ascalon (Ashqelon in biblical and current Hebrew; ʿAsqalān in Arabic) encapsulates important intersections in Middle Eastern history and highlights some of its major schisms. It has engaged Sunnīs and Shīʿīs, rulers, pilgrims and scholarly critics, Crusaders and Muslims, Israelis and Palestinians, generals and tourist entrepreneurs. All this makes it not only an attractive case study of saint veneration, commemoration and obliteration, but also a telling historical plot whose decipherment presents a challenge fit for collaborative research. In the following, the reconstruction of the medieval narratives (with reference to earlier scholarly endeavors) is presented mainly by Daniella Talmon-Heller; the identification of the archaeological remains and the account of the site's fortunes in the nineteenth and twentieth centuries is mainly the work of Benjamin Z. Kedar, while the investigation of the recent revival of pilgrimage to the site has been done mainly by Yitzhak Reiter.
- דר' אורית יקותיאלי
מאמרים בכתבי עת
- Ouaknine-Yekutieli, Orit and Nizri, Yigal, S., "“My Heart is in the Maghrib": Aspects of Cultural Revival of the Moroccan Diaspora in Israel," Hespéris Tamuda, 51 (3, 2016): 165-194.
Moroccans in Israel form the second largest Jewish-Moroccan diasporic community, after France. After arrival in Israel in mid-20th century, Moroccan immigrants were considered inferior and their cultural identity was repressed. Today, one finds a very different picture. Present-day Israel boasts multiple Jewish-Moroccan cultural forms. The essay examines the cultural practices of Moroccan-Jews in Israel, including: Andalusian orchestras, theatrical productions in Darija, a new dictionary of Moroccan Jewish Arabic, popular festivals devoted to Jewish-saint pilgrimages, and “heritage" trips to Morocco. The essay addresses the cultural revival of “Moroccanness" in contemporary Israel, situating it within a diasporic cultural production world-wide.
- דר' לאונרדו כהן
פרקים בספרים
1. Cohen, Leonardo, "António Fernandes and his Book on the Virgin Mary: A Contribution to the Ethiopian-Jesuit Debate over Asceticism and Matrimony," in Antje Flüchter and Rouven Wirbser (eds.), Translating Catechisms, Translating Cultures. The Expansion of Catholicism in Early Modern World, Leiden-Boston: Brill, 2017, 197-222.
The documents that support the Jesuit mission in Ethiopia tell of the ample dedication of its missionaries to the propagation and dissemination of the devotion and cult to the Virgin Mary. Indeed this was a labor to which Jesuits devoted themselves in different missionary projects. However, the character of the Jesuit literature about the Virgin Mary shows a particular apologetic nature in Ethiopia. The Jesuit Manuel de Almeida points out that local monks “intentionally planted in the head of people that we [the Jesuits] are enemies of the Virgin to win their hearts over"; and indeed, Ethiopians traditionally branded heretics as “enemies of the Virgin", an epithet from which even the Jesuits themselves did not escape. Thus, missionaries of the Society of Jesus were paradoxically faced with having to defend their own commitment and devotion to the Virgin. This article focuses on the work of father Antonio Fernandes, who in the early decades of the 17th century, composed a catechism about the Virgin Mary. According to the testimonies we have, the book was translated to Ethiopian (although we currently do not have that version), and published in Portuguese in Goa in 1652. Through the accounts of favors granted by the Virgin to the faithful, Father Fernandes attempted to refute what he considered the “errors" and “heresy" of the Ethiopian Church. In summary, the article shows that in Ethiopia a catechism about the Virgin had not only didactic value, but also an apologetic one; it was a means for justifying Catholics as “Virgin devotees" – like the Ethiopians – and a convenient point from which to criticize local Christianity.
2. Cohen, Leonardo, “Introduction," in Wendy L. Belcher (ed.), Latin Letters on Ethiopia (1609-1641), trans. Jessica Wright and Leon Grek. Wiesbaden: Harrassowitz, 2017, 1-30.
Introduction to the translation of the Jesuit Latin letters on Ethiopia.The seventeenth-century encounter between the Portuguese and the Ethiopians is a fascinating and understudied moment in the history of colonial encounter. From 1557 to 1632, Jesuit missionaries endeavored to convert the Ethiopians from their ancient form of Christianity to Roman Catholicism. After fifty years of failure, the Portuguese sent a new group of Jesuits to Ethiopia in 1603, including a priest named Pedro Paez, whose diplomacy and sympathy for many of the tenets of the Ethiopian Orthodox Täwahədo Church enabled him to convert the emperor. When Paez died, his successor, Alfonso Mendes, was more aggressive about eradicating Ethiopian religious practices and a civil war broke out. In 1632, the emperor abandoned the effort to convert the country by force, rescinded his conversion, and abdicated to his son in 1632. This son eradicated Roman Catholicism. The Jesuits—including Manoel de Almeida, Manoel Barradas, Jerónimo Lobo, Alfonso Mendes, and Pedro Paez—wrote half a dozen histories about their encounter with the Ethiopians in the first half of the century. They also wrote letters and official reports that have been preserved. Perhaps because of the mission's failure, none of the Jesuits' accounts were published in full until the twentieth century. Parts of the work by Barradas, Lobo, and Paez have been translated into English, but nothing by Mendes, the patriarch and most influential figure, has been translated into any language. This is so largely because Mendes's history, letters, and reports are in Latin. There is world-wide interest in Mendes's thoughts on the encounter because he was the head of the mission and has been castigated for his role in its failure. In particular, Mendes was a vital informant about the role of Ethiopian women in leading their people in resisting early European attempts at colonialism. However, since few in the field of African or Ethiopian studies can read Latin, their invaluable content has not been translated or used in published scholarship.
- פרופ' יורם מיטל
מאמרים בכתבי עת
- Meital, Yoram, 2016, ‟A Jew in Cairo: the defiance of Chehata Haroun," Middle Eastern Studies, 53, (2, 2017): 183-197.
The biography of Chehata Haroun and his family serves in this paper as an analytic framework for examining the developments that took place in the Jewish community from the late 19th century. While the present study taps into an array of secondary sources, it is grounded on an analysis of Haroun's book A Jew in Cairo (Yahūdī fī al-Qāhira). A collection of letters, op-ed pieces, and interviews with the press inter alia, this book has yet to merit serious attention in the literature. The article seeks to make three basic claims. First, that Haroun's criticism exposes weaknesses in the narratives dominant in academic and popular literature regarding the factors responsible for the exodus of Egypt's Jews. Second, that Haroun's self-perception as a Jew sheds light on the connection, insufficiently studied, between the politics of identity among of Jews who remained in the Arab world and the national views espoused by some of these Jews. This connection is repeatedly evoked by Haroun when he declares 'I am an Egyptian, therefore I stay [in Egypt],' without giving up my Judaism. Third, in the discourse within the country, Egyptians, both Jewish and non-Jewish, now endorse the view proposed by Haroun that the Jewish heritage, and the Jewish community property left behind in the country, are an integral part of Egypt's culture and heritage. This view is gaining currency in the resurgent debate on the identity of Egyptian society and the status of its minorities, including that of the Jewish community that prospered in the country from time immemorial.
ספרים
- Meital, Yoram, Revolutionary Justice: Special Courts and the Formation of Republican Egypt. Oxford: Oxford University Press, 2017.
Revolutionary Justice narrates the power struggle between the Free Officers and their adversaries in the aftermath of Egypt's July Revolution of 1952 by studying trials held at the Revolution's Court and the People's Court. The establishment of these tribunals coincided with the most serious political crisis between the new regime and the opposition—primarily the Muslim Brothers and the Wafd party, but also senior officials in the previous government. By this point, the initial euphoria and the unbridled adoration for the Free Officers had worn off, and the focus of the public debate shifted to the legitimacy of the army's continued rule. Revolutionary Justice focuses on what happened both within and outside the courtroom. The tribunals' transcripts, which constitute the prime source of this study, afford a rare glimpse of the direct dialogue between opposing parties. The book's principle argument is that the rhetoric generated by Egypt's special courts played a crucial role in the denouement of the country's political struggles, the creation of new historical narratives, and the shaping of both the regime's and the opposition's public image. The courtroom deliberations perpetuated the prevailing emergency atmosphere, which helped the junta tighten its grip on the helm and advance its plans for a new dispensation. At the same time, the responses of defendants and witnesses during the trials exposed weaknesses in the official hegemonic narrative. Paradoxically, oppositional views that the regime tirelessly endeavored to silence were tolerated and recorded in the courtroom.
2. Meital, Yoram and Paula Rayman (eds.), Recognition as Key for Reconciliation: Israel, Palestine, and Beyond. Leiden: Brill, 2017
In these times of growing insecurity, widening inequities and deepening crisis for civilized governance, Recognition as Key for Reconciliation offers meaningful and provocative thoughts on how to advance towards a more just and peaceful future. From the intractable Israeli-Palestinian conflict we learn of “thin" and “thick" recipes for solutions. Beyond the Middle East region we learn from studies around the globe: South Africa, Northern Ireland and Armenia show the challenges to genuine recognition of our very human connection to each other, and that this recognition is essential for any sustainable positive security for all of us. This edited volume is rooted in the realization that there can be no sustainable peace building in this historical conflict without overcoming deep mistrust between communities, peoples and nations. Our prime premise is that transformative recognition is the key ingredient to radically shift the equation towards positive peace and a win-win scenario.
Contributors are Deina Abdelkader, Gregory Aftandilian, Dale Eickelman, Amal Jamal, Maya Kahanoff, Herbert Kelman, Yoram Meital, Victoria Montgomery, Paula M. Rayman, Albie Sachs and Nira Yuval-Davis.
פרקים בספרים
- Meital, Yoram, "Sticking Point in Israel-Palestine Peace Talks: 'Thick' and 'Thin' Recognition," in: Yoram Meital, Paula Rayman (eds.), Recognition as Key for Reconciliation: Israel, Palestine, and Beyond. Leiden: Brill, 2017.
This article suggests to differentiate between 'Thick' and 'Thin' Recognition, and explore this categories in the context of the Israeli-Palestinian conflict. While it is true that there are still Arab parties that oppose any recognition of Israel and give premium to the armed struggle against it. The historical account, however, shows that it is not true that all Arabs refuse to recognize Israel. On the other hand, Israel's entreaty to the neighboring Arab peoples for 'thin' recognition of the state has been replaced by a demand for 'thick' recognition of the Jewish people's religious and historical rights to the Land of Israel. Similar to the diplomatic initiatives that ended other national conflicts, 'thin' recognition underpinned the agreements that Israel signed with Egypt and Jordan. However, for transformative recognition to occur between Israel and the Palestinians, a new political discourse and bold leadership is needed. Under such reshuffling of the card-deck both sides can acknowledge the suffering, and the legitimate national rights of the other.
- דר' אלון פרגמן
מאמרים בכתבי עת
- Fragman, Alon, "Feminist Awareness in the Writing of the Syrian Writer Zakaria Tāmer". Arabic Language, Literature & Culture. 2(1, 2017): 18-28.
במאמר זה אני מבקש לבחון את דמות האישה המשתקפת בסיפוריו הקצרים של הסופר הסורי החשוב זכריא תאמר הנכתבים במחצית השנייה של המאה העשרים. על רקע הוויכוח התיאורטי סביב הסוגיה עד כמה יכולים גברים לייצג נאמנה את החוויה הנשית, מאמר זה מבקש להציג את כתיבתו של תאמר ככתיבה המשוחררת במידה רבה מתפיסות גבריות מאצ'ואיסטיות שרווחו בעולם הערבי בעת כתיבתה וככתיבה שבאות בה לידי ביטוי תפיסות פמיניסטיות באשר למקומה ולמעמדה של האישה, בעת שטרם התגבש בה ה'קול הנשי' בכתיבה בעולם הערבי. ברבים מסיפוריו תאמר מעמיד את האישה כדמות המרכזית בסיפוריו ובורא עולם (בדיוני) חדש, שבו האישה והגבר שווי זכויות ומעמד; בסיפורים אחרים שבהם בא לידי ביטוי מוטיב הדיכוי כלפי האישה, היא מפתיעה בתושייתה ו'שוברת את הכלים' במחאה. תפיסות אלה באות לידי ביטוי כבר בסיפוריו הראשונים של תאמר, במקביל ל'גל הפמיניסטי הרדיקאלי' במערב. על רקע הכתיבה ההיסטורית הרווחת בעולם הערבי עד אמצע המאה העשרים, ובמידה לא מבוטלת גם לאחר מכן, כתיבה שמתעלמת במידה לא מבוטלת מעשייה ומיצירה נשית מצד אחד ומציגה את האישה בעיקר באמצעות דימויים של שפחה או מאהבת מצד שני, ניתן לראות בכתיבתו של תאמר ככתיבה שמחלצת את 'הקול הנשי' ומעניקה לו משקל ייחודי כבר בסיפוריו הראשונים. בהיותו כותב המציג בכתיבתו מודעות פמיניסטית גבוהה, הוא עושה בכתיבתו תיקון ספרותי-חברתי-תרבותי-היסטורי, שיש בו משום אתגר לכתיבה האינטלקטואלית והספרותית בעולם הערבי.
פרקים בספרים
- Fragman, Alon, "Les études d'arabe dans le système éducatif israélien – les défis considérables de la cohabitation". In: Françoise Saquer-Sabin & Emmanuel Persyn (eds.), Regards sur le Proche-Orient Éclate´-Complexe-Paradoxal. Universite Charles-De-Gaulle-Lille 3, 2017, 231-241 (in French).
Being the second formal language of Israel, after Hebrew, Arabic is obligatory taught as an additional (foreign) language in most junior high schools for native Hebrew speakers. Yet, Arabic studies are still strongly debated in Israel, not only for political reasons, but also for poor linguistic results of Arabic studies in the Hebrew Educational System; Recent studies found lack of sufficient proficiency among native Hebrew speakers, even after several years of exposure and practice, which put into question the added value of Arabic studies for the Hebrew learners. This paper seeks to present the political as well as the linguistic challenges which the Israeli society faces now-a-days. It seems that only when substantial steps are taken, on both political and linguistic spheres, Arabic studies may become fruitful for the native Hebrew learners, and for the Israeli society of our time.
- דר' אבי רובין
מאמרים בכתבי עת
- Rubin, Avi, "Modernity as a Code: The Ottoman Empire and the Global Movement of Codification," Journal of the Economic and Social History of the Orient, 59 (2016): 828-856.
Codification was a founding feature of Ottoman legal reform from the 1840s until the
demise of the empire. This article seeks to situate the Ottoman project of codification in the context of the global codification momentum, which set the ground for a transnational common imagination of the law during the “long nineteenth century". When analyzed from the perspective of glocalization, Ottoman codes, much like codes elsewhere, stand out as essential signifiers of modernity in the socio-legal sphere.
מאמרים בכתבי עת
- Ram, Haggai. "Hashish traffickers, hashish consumers, and colonial knowledge in Mandatory Palestine," Middle Eastern Studies, 52 (3, 2016): 546-563.
I examine the extent to which the rise in the early 1900s of international efforts to stamp out or regulate the flow and (ab)use of hashish, effected the (under)world of hashish traffickers and hashish consumers in Mandatory Palestine. A crucial phase in the global fight against cannabis, the Mandatory period serves as an excellent arena for exploring the local reverberations triggered by the reversal of the course of 'the psychoactive revolution', a revolution that has made drugs pervasive in human societies from the seventeenth to the nineteenth centuries. I begin by examining how hashish traffickers responded to these new conditions of control and prohibition, showing that their persistence in maintaining the illicit trade presented the authorities with unforeseen challenges. I then provide a vista into Mandatory Palestine's consuming subjects and the kinds of colonial knowledge about cannabis which helped to raise critical, racial-cum-cultural, awareness of these people, as well as to deter Jews from consuming the forbidden substance. As opposed to other regions of the British Empire (most notably India and Egypt), the history of cannabis in Palestine has not been told before. By drawing on previously untapped archival, press and literary sources, this article seeks to rectify this lacuna.
