• פרופ' רוני הנקין

מאמרים בכתבי עת

1.      Henkin, Roni. 2016. “Functional Codeswitching and Register in Educated Negev Arabic Interview Style". Bulletin of the School of Oriental and African Studies 79: 1–26.

The sociolinguistic phenomenon of codeswitching, both diglossic and bilingual (Arabic–Hebrew), is extremely pervasive in all varieties of Palestinian Arabic, including Negev Arabic. Surprisingly, neither of these types of codeswitching in Palestinian Arabic has received due scholarly attention; moreover, their interplay has not been studied for any type of Arabic. This article analyses quantitative and functional aspects of diglossic and bilingual codeswitching in the personal interview style of 11 Negev Bedouin female students, focusing on their functional interaction. In the five distinct registers analysed, ratios of both diglossic and bilingual codeswitching were found to rise from childhood narratives to recounts of the period of academic studies and expository sections, with the use of Hebraisms dropping in the more formal registers. Although mixed bilingual discourse with intensive codeswitching is the default style for in-group discourse of the young generation, I show that many switches are not random, but fulfil discourse-pragmatic, communicative, social and textual functions typical of each of the registers. For example, in the narrative registers, switching may mark evaluation (commenting, explaining, self-repair, sidetracking, repetition). In both narrative and non-narrative discourse it may mark quotations, rephrasing or paraphrasing, with or without a metalinguistic introducing particle such as 'as they say'. The result is redundancy at the referential level, with pragmatic functions of emphasizing or elaborating at the discourse level. This is in keeping with functions identified for bilingual codeswitching in general and also for diglossic codeswitching in Arabic; but it is the first effort, as far as I know, to combine analysis of the two codeswitching dimensions in any given code; and, moreover, to study the interplay of this bi-dimensional switching with relation to the stylistic factors of genre and register.


2.       Henkin, Roni (with Letizia Cerqueglini). 2016. “Spatial Language and Culture: Cardinal Directions in Traditional Negev Arabic and Related Dialects". Anthropological Linguistics 58: 171–208.

Negev Arabic displays a unique spatial system characterized by referential complementarity: Intrinsic, Relative, and Absolute frames of reference serve all speakers and are selected according to properties of the Ground. The Absolute frame of reference, employing cardinal directions, represents the lateral axis of all Ground-objects and serves as a default frame for problematic cases, such as modern, culturally alien objects; this frame of reference largely replaces right and left and serves, e.g., as a means to locate Figures in nonprototypical axial positions or in relation to modern Ground-objects. As in other Arabic dialects, cardinal directions also encode cultural, metaphorical, and symbolic meanings—especially east and west; north and south have not developed cultural salience.



  • דר' מירי כהן-אחדות

    מאמרים בכתבי עת
  1. כהן-אחדות, מירי (2017), "מחאה וסמכות: ציטוטים מהמקרא ומהתלמוד בכתבי נשים מהמאה ה-19", בלשנות עברית 71, 53–74.

This paper examines quotations from the Bible and from Talmudic literature in Hebrew articles written by women during the late 19th century. Due to the traditional exclusion of women from the study of Hebrew Language and Hebrew canonical texts, followed by rigid social conventions concerning women's education, Hebrew writing women were an exceedingly rare phenomenon. Using pragmatic tools I examine various ways in which the Biblical and Talmudic quotations perform an argumentative function of rejecting these social conventions. The discussion revolves around pragmatic phenomena such as irony, positioning, challenging and givenness, which reflect the dynamic power relations between the female writers and their readers.

In addition, I examine the dialogic aspect of the quotations – their ability to express varied social voices in the texts. In other words, I claim that the articles are dialogic not only in their explicit level – as seen through the use of quotations – but also in deeper levels of the text.


  • דר' אורי מור

    מאמרים בכתבי עת
  1. Mor, Uri. 2017. “Prescriptivism, Nation, and Style: The Role of Nonclassical Elements in the Stylistic Stratification of Modern Hebrew". Sociolinguistic Studies 11: 1–20.

Modern Hebrew (MH) presents an interesting case of a national language whose crystallisation involved not only intensive planning, but also unplanned processes of stratification, which have resulted in a continuous reevaluation and reallocation of existing features. The role of nonclassical inherited elements in this progression is revealing, as they emblematise popular 'authentic' usage on the one hand and diasporic (i.e. nonnative) premodern being on the other, thus exposing the tension between standard and nonstandard language. This study examines the stylistic status of two such elements, be'im 'if' and bixde 'for', 'in order', in two major phases in the short history of MH, in order to characterise the prescriptive discourse of MH and its national undertones.



  • דר' פנינה שוקרון-נגר

    מאמרים בכתבי עת
  1. שוקרון-נגר, פנינה (2016), "הבניית אמת כללית כאמצעי ארגומנטטיבי בפוסטים", עיונים בשפה וחברה (1-2) 9, עמ' 232-209.

המאמר מתמקד במאפיינים הלשוניים והארגומנטטיביים של אמתות כלליות מובנות. על-פי אריסטו, אמת כללית (maxim, gnómé) היא טענה מכלילה, בלתי-מדעית, הנוגעת להתנהגות האנושית. במאמר נבחנים פוסטים פוליטיים שנכתבו על-ידי יאיר לפיד, ראש מפלגת "יש עתיד", החל מ-2012, משום שנמצא שרווחת בהם הבניה רטורית של אמתות כלליות. תחילה נסקרים המאפיינים של אמת כללית וכן התפקוד של הפייסבוק כאתר תעמולה. לאחר מכן נבחנים אמצעים לשוניים מגוונים שלפיד נוקט בפוסטים שלו לשם הבניית אמִתות כלליות, ונידונים האופנים שבהם הוא משתמש באמתות הללו לשם ביסוס טענותיו.

מבחינה לשונית, נמצא שלהבניית אמת כללית עשויים לשמש אמצעים רבים ומגוונים מתחומי הסמנטיקה, התחביר, הפרגמטיקה והדקדוק, ובהם: צורות דקדוקיות ומילים המציינות על-זמניות, שמות-עצם בעלי תכולה סמנטית רחבה, כמתים מכלילים, כינויים סתמיים, סמני ניתנות, הערות מטא-לשוניות ועוד. מבחינה רטורית, נמצא שבדומה לאמתות כלליות "אמתיות", גם אמתות כלליות מובנות עשויות לשמש כמסקנות בטיעונים אינדוקטיביים (מסוג הדגמה) וכנקודות מוצא מוסכמות בטיעונים דדוקטיביים (אנתיממות).

פרקים בספרים

  1. שוקרון-נגר, פנינה (2016), "הזחות סוציולקטיות כאמצעי למיצוב רטורי", בתוך: בן-שחר ר' ו-נ' בן-ארי (עורכות), העברית שפה חיה ז', הוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר (אוני' תל-אביב), עמ' 430-409.

תעמולת הבחירות מיועדת לכלל ציבור הבוחרים, אולם, מטבע הדברים, כל אחת מהמפלגות מכוונת חלק מתעמולתה לקהל הבוחרים הפוטנציאליים שלה ספציפית. לשם כך, ננקטת לעתים לשון המזוהה רק או בעיקר עם פלח מסוים באוכלוסייה. ביחס ללשון הרגילה, הבלתי-מסומנת של התעמולה תיחשב לשון זו הזחה סוציולקטית.

במאמר נבחנות מודעות תעמולה שהתפרסמו בעיתונות, במרשתת ובעלונים בשנת 2013, ומודגמות בתוכן הזחות סוציולקטיות למגוון סוציולקטים בחברה הישראלית, בהם של קבוצות גיל (צעירים), קבוצות חברתיות-כלכליות (מעמד הביניים, המעמד הנמוך), קבוצות עדתיות (מזרחיים), קבוצות דתיות (חרדים, דתיים, חילוניים) וקבוצות פוליטיות (ימין, שמאל).

טענתי היא שאימוץ סוציולקט של קבוצה חברתית מסוימת עשוי לשמש לסוגים שונים של מיצובים רטוריים סמויים. המיצוב העיקרי המתבצע באמצעות הזחות סוציולקטיות הוא מיצוב עצמי של המפלגות ושל המועמדים מטעמן ביחס לדוברי הסוציולקט. מיצוב זה עשוי להתפרש כהבעת שייכות או קרבה לקבוצה הנידונה, כהבעת ניכור והסתייגות ביחס אליה ועוד. נוסף על כך, לעתים באמצעות ההזחות הסוציולקטיות המפלגות והמועמדים ממצבים עצמם בעקיפין גם ביחס לקבוצות חברתיות אחרות וביחס למפלגות ולמועמדים אחרים, וכן הם ממצבים את אותם קבוצות, מפלגות או מועמדים אחרים אלה ביחס לאלה. גם המיצובים הללו עשויים להתפענח באופנים שונים, ובין הפרשנויות השונות אף מתקיימים יחסי גומלין מורכבים.

הדיון מתמקד באופן שבו ההזחות הסוציולקטיות והמיצובים הנוצרים באמצעותן משרתים את מטרת העל בתעמולת הבחירות – להביא להרחבת התמיכה במפלגה המוענת.



  • דר' כריסטיאן שטאדל

    מאמרים בכתבי עת

1.                       Stadel, Christian. 2016.The Judaeo-Syriac Version of Bel and the Dragon: An Edition with Linguistic Comments". Mediterranean Language Review 23: 1–31.

The article offers a short overview of the small corpus of Syriac texts in Hebrew letters. It then concentrates on one such text, the Judaeo-Syriac version of Bel and the Dragon. The text is preserved in three witnesses: In a late Jewish manuscript, in Ramón Martí's Pugio fidei, and in the Midrash Bereshit Rabbati. The text is here re-edited from the Pugio fidei based on MS Lat. 1405 from the Bibliothèque de sainte Geneviève in Paris, and compared to the Christian Syriac Peshitta, from which it derives, in order to characterize the linguistic reworking it was submitted to. The findings have implications for assessing the linguistic milieu of Late Jewish Literary Aramaic.


2.    Stadel, Christian. 2016. “Stray Remarks on the Tobit Fragments". Dead Sea Discoveries 23: 206–220.

The paper discusses the rhetorical functions of quotative frames in the dialogue between Tobiah and Edna (4Q197 4 iii 3–8, Tob 7:1–5) and of Hebrew loan words in the Aramaic Tobit fragments and suggests a new explanation for the puzzling קשיטא in 4Q197 4 iii 2 (Tob 7:1), which might be a mistranslation of a Hebrew original.


3. Stadel, Christian. 2017. “Quotative Frames in Samaritan Aramaic". Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft, 167: 47–70.

The article surveys the form and use of quotative frames in the Late Western Aramaic dialect of the Samaritans: the different verba dicendi and the default verb √ˀmr, the position of the frame in relation to the direct discourse, various means of integrating the frame into the narrative, double quotations, the marking of biblical quotations, and direct discourse introduced by a subordinating particle. This is the only comprehensive study of quotative frames for any Central Semitic language except Biblical Hebrew.