מגמה זו מציעה התמחות למי שעוסקים
בעבודה פרטנית ומבקשים ליצור קשרים הדוקים יותר בין עבודה ישירה עם פרטים ומשפחות לבין
רעיונות דמוקרטיים וצדק חברתי, באמצעות חיזוק הידע התיאורטי והמיומנויות הפרקטיות של
עבודה סוציאלית ביקורתית. מגמה זו, הראשונה בישראל, מתכתבת עם התפתחויות עכשוויות בעולם
ועם קריאתה של המועצה האמריקאית לחינוך בעבודה סוציאלית משנת 2008 לראות בהבנה מעמיקה
של שונות יכולת מרכזית של עובדים סוציאליים בעולם העכשווי: "יש להכיר בשונות בין אנשים כהצטלבות של גורמים,
כמו למשל, גיל, מעמד, צבע, תרבות, מוגבלות, אתניות, מגדר, זהות מגדרית וביטוי מגדרי,
מצב הגירה, אידיאולוגיה פוליטית, גזע, דת, מין ונטייה מינית. גורמים אלו יכולים ליצור
מחד חוויות חיים של דיכוי, עוני, הדרה וניכור, ומאידך, זכויות יתר, כוח ותהילה" . המגמה נשענת על ידע תיאורטי כמו לדוגמא, פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם, התיאוריה
של פוקו ותיאוריה קווירית, הבוחן מצבי חיים ותופעות חברתיות בתוך הקשר של יחסי כוח.
במגמה נלמד לזהות כיצד יחסי כוח אלו באים לידי ביטוי במציאות החברתית ככלל, ובאופן
ספציפי באינטראקציות הבין-אישיות שבין עובדים סוציאליים ומשתמשי השירותים. כמו-כן נלמד
כיצד לעצב פרקטיקות מקצועיות, שמבקשות לאתגר את יחסי הכוח הללו.
הקורסים כוללים למידה של תיאוריות ביקורתיות, טיפול פוליטי, טיפול אינטר-סובייקטיבי וטיפול פמיניסטי.
ראשת המגמה לעבודה סוציאלית פרטנית לקידום צדק חברתי: פרופ' מיכל קרומר-נבו
