אירועי ספורט קבוצתיים מאופיינים בתחרות ישירה העלולה להוביל לאלימות מילולית ופיזית במגרש ומחוצה לו. תופעת האלימות של אוהדים במהלך משחקי ספורט מייצגת סוגיה משמעותית ומאתגרת שלא פעם הביאה לפגיעות גופניות, מוות של אוהדים ונזק לרכוש. מנקודת מבטם של מועדוני הספורט, אלימות האוהדים עשויה להוביל לנזק תדמיתי וכלכלי. הצורך בהתמודדות עם תופעה זו הפך לקריטי במיוחד עבור משווקי הספורט, המתמודדים עם צמיחתה של תעשיית הספורט לצד התרחבות תופעת האלימות.
אמנם בעולם ובארץ ננקטו צעדי מניעה וענישה במטרה למגר את אלימות המגרשים, אך עדיין נדרשת רפורמה מהפכנית. מחקר חדש, Team identification and sports fandom as predictors of fan aggression: The moderating role of ageing שהתפרסם בכתב-העת Sport Management Review, פרי שיתוף פעולה בין חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המרכז האקדמי פרס וחברת הייעוץ העסקי-שיווקי USP, מציע לתקוף את הבעיה בצורה מקורית.
במסגרת המחקר של ד"ר תמר איצקסון מהפקולטה לניהול, ד"ר ענת תודר-אלון, ופרופ' אביחי שוב-עמי נבחנו עמדותיהם של 800 אוהדי כדורגל וכדורסל כגון: הזדהות האוהדים, רמת השנאה לקבוצה היריבה, רמת האלימות של הנבדק והמידה שבה הנבדק חושב שהתנהגויות אלימות קבילות במגרשים.
נמצא כי ככל שגיל האוהדים עולה, הנבדקים מדווחים על רמות הזדהות גבוהות יותר עם הספורט ועם הקבוצה אותה הם אוהדים. אך, בעוד שבכלל האוכלוסייה רמות גבוהות של הזדהות מגבירות את האלימות, בקרב קבוצת המזדקנים רמות האלימות דווקא יורדות. החוקרים מסבירים כי המנגנון העומד מאחורי ממצאים אלו הוא מנגנון השנאה – ככל שאנשים מתבגרים הם מווסתים את רגשותיהם בצורה יעילה יותר.
בתמונה: ד"ר תמר איצקסון
לפי תוצאות אלה, טוענים החוקרים כי מנהלי ומשווקי מועדוני הספורט צריכים לעודד את האוכלוסייה המזדקנת, לה יש את הזמן והמשאבים, להגיע למגרשים ולהפוך לאוהדים, שכן הם יכולים לשמש כסוכני חיברות חשובים, המעבירים נורמות ודרכי התנהגות מתונות יותר לדורות הצעירים על מנת להפחית את רמות האלימות במגרשים.
