חוקרים טוענים כי על מנת לשפר את מצב החיסכון הפנסיוני של העובדים, יש צורך בחינוך פיננסי טוב יותר וביצירת שינוי בעמדות מסוימות של העובדים; עליית תוחלת החיים תחריף את המחיר הפיננסי הכבד שישלמו הדורות הבאים, אם לא יחול שינוי משמעותי באופן שבו החיסכון הפנסיוני של העובדים מתנהל כיום
מרבית האנשים במדינות המערב אינם מצליחים לתכנן את עצמם כלכלית לגיל הפרישה, כך לפי חוקרי אוניברסיטת בן-גוריון. כתוצאה מכך, רוב מדינות ה-OECD יתמודדו בשנים הבאות עם עוני נרחב בקרב אוכלוסיית הקשישים והוצאות ביטוח לאומי גדולות לצורך תמיכה באוכלוסייה זו, בעוד שתוחלת החיים ממשיכה לעלות.
במאמר The Effect of Attitudes Regarding Retirement on Pension Savings שפורסם במהדורה האחרונה של כתב העת Review of Economics & Finance, ד"ר רוית רובינשטיין-לוי ופרופ' חיים קידר-לוי מהפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר, טוענים כי רוב תושבי מדינות ה-OECD אינם מצליחים במהלך שנות עבודתם לחסוך לפרישה מהעבודה, באופן שיאפשר להם לשמור על רמת חיים דומה לרמת החיים שהייתה להם טרם פרישה. הם מצביעים על שני גורמים עיקריים לכך: הראשון- בניגוד לעקרונות מערכת החיסכון הקיימים ברוב מדינות ה-OECD, רוב העובדים מטילים את האחריות לרמת חייהם לאחר פרישה על המדינה. השני- עובדים נוטים שלא להכיר בצורך לפרוש בגיל מסוים.
.
.
החוקרים מוסיפים כי החל משנת 2008, החוק הישראלי מחייב מעסיקים לשלם לקרנות פנסיה עבור עובדיהם. זאת בדומה למדינות OECD אחרות כמו: בלגיה, נורבגיה, גרמניה, איטליה, צרפת, אוסטריה, שבדיה ובריטניה. אולם אכיפת החוק רופפת, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בעסקים קטנים ובעובדים זמניים.
"העלות לקופה הציבורית גבוהה. תשלומי ביטוח לאומי לקשישים מהווים יותר מ-6% מהתקציב הלאומי, יותר מ-21% מתקציב התכניות החברתיות וכ-93% מהסכום הכולל בתקציב הביטוח הלאומי, עם יותר מ-2.25 מיליארד ש"ח ששולמו לתשלומי תמיכה בקשישים בשנת 2014 בלבד".
"רוב האנשים מעוניינים למקסם את התועלת האישית שלהם"- תיאוריית הכלכלה הקלאסית קובעת כי מיקסום התועלת האישית יתבצע על בסיס חשיבה רציונלית בלבד. זאת בניגוד לתיאוריית האיזון ההכרתי, לפיה אנשים יפעלו בכל דרך כדי להגיע למצב של איזון הכרתי, גם דרך אימוץ עמדות לא רציונליות" אומרים החוקרים. במילים אחרות, "תיאוריות פסיכולוגיות מצביעות על כך שאנשים ללא חיסכון פנסיוני ימנעו מדיסוננס קוגניטיבי (חוסר איזון הכרתי) על ידי התעלמות ממידע מטריד ואימוץ עמדות לא-רציונליות".
בהתבסס על תיאוריית האיזון ההכרתי, על מנת לשפר את המצב, החוקרים ממליצים לקובעי המדיניות לפעול לשיפור החינוך הפיננסי כבר מגיל צעיר מאוד, ולהדגיש את תפקיד האחריות האישית בשמירה על סטנדרט החיים לאחר הפרישה. כך, אנשים ישקיעו יותר מחשבה בכל הנוגע לפרישה לגמלאות ויתכננו אותה מגיל צעיר, במידת הצורך, אף בקבלת סיוע ממומחים בתחום.
"נכון שהמודעות הציבורית לתכנון פיננסי עלתה בשנים האחרונות בישראל, אבל ההתנהגות בפועל לא השתנתה באופן משמעותי, זאת בדומה לנעשה בארה"ב, קנדה ומדינות אחרות. אנשים לא חוסכים מספיק לפרישה. בשל העלייה בתוחלת החיים, חשוב לטפל בנושא בצורה יעילה כבר בשנים הקרובות", כך לפי ד"ר רובינשטיין-לוי.
ריאיון בתכנית רדיו של מיכאל מירו עם ד"ר רוית רובנשטיין-לוי: יש צורך בחינוך פיננסי טוב יותר
