סדנת מה זה לעזאזל מים
מנחה: ענת זכריה
הנהגת במסלול שלידי מתעמקת באיזו שערה סוררת בגבה, ובזמן שאני בוהה בה וחושבת אם היא תפספס את הרמזור שלה בגלל זה אני מפספסת את שלי. אני אמורה להגיע למפגש הזה שהוא תכנן לנו. או שהם תכננו לנו. או שמישהו חשב שיהיה נכון לעשות הערב, או אחר הצהריים, לא חשוב באמת מי ולאיזה עניין אבל אני צריכה להגיע לאיזה שהוא מקום, וצריכה להיות שם בזמן. אולי מסיבה בגן של הילדה. אולי קונצרט סיום שנה. אולי מפגש חשוב עם בן זוג. אולי מפגש עם לקוחות. אולי אירוע חברה שאני צריכה לנאום בו, או שמישהו יקר לי נואם בו. או כנס באוניברסיטה שיש לי בו מצגת. או ניתוח מוח. או חתונה. או לוויה. או כל דבר אחר שאם אאחר אליו זה יהיה הסוף של היחסים שלי עם צד ב, ולפעמים יהיה גם איזה צד ג שייפגע, אם נגיד אני מאחרת ללוויה, שאז צד ב כבר איננו, אבל צד ג וכל הצדדים הנלווים אליו מאוד ישנם. שלא לדבר עליי, צד א, כלומר, אני, שגם יכולה להיפגע מאיחור שכזה, למשל, אם זה ילד שאני מאחרת לקחת ממסיבת יומולדת, אם כי במקרה כזה האירוע לא יהיה הסוף הסופני של היחסים, אלא רק עוד שריטה ביחסים, לא משהו שלא היה קורה בכל זאת ואפשר לתקן על ספת הפסיכולוג בעוד כמה שנים. בכל מקרה אחר – סוף סופני כל כך ששום דבר לא יוכל לתקן אותו, גם לא התירוצים שלי שמה לעשות, יד הגורל וכל זה, אישה וגבה לא מרוטה.
כי מה כבר אני יכולה להגיד על האיחור הזה לארוחת הערב החשובה עם הבן זוג ועם הלקוחות שלו שכבר מוכנים עם הכסף ביד לסגור עסקה. או שאולי הם הלקוחות שלי הנכונים לשלם כל כך, למה בהכרח הם צריכים להיות שלו, מה, לי אין חיים ולקוחות ועסק לנהל פה. או מה אני אגיד לילדים אחרי שאני מאחרת להם לקונצרט. כן, אני כבר רואה את עצמי מופיעה באיחור של שעה, במקרה הטוב, ואומרת, טוב, היתה אישה ברמזור, היא הסתכלה על הגבה, הסתכלתי עליה, רציתי לראות אם היא תפספס בגלל זה את הרמזור שלה שהפנה אותה שמאלה, ואם היא בכלל תשים לב אליו, ואם היא בכלל תשים לב אליי שאני מסתכלת עליה, או שכל זה יישאר אירוע ביני לבין עצמי, זה היה לי חשוב יותר מהפגישה הזאת שלכם, או מהניתוח, סליחה, כן? היה לי דחוף לדעת מה הסיפור של הגבה, וכמה היא מרוכזת בה ולא בכביש, והיה לי חשוב לדעת אם היא עכשיו יצאה מהגבנית שלה, והיא לא מרוצה מהתוצאה, או שהיא בדרך לפגישה חשובה משלה ותפסה את עצמה שמזמן לא היתה אצל המעצבת גבות, או איך שהיא קוראת לה. היה לי חשוב לדעת גם את זה. ואולי היא סתם קוראת לה המורטת. רציתי לדעת אם גם היא בדרך לפגישה חשובה ואם היא מתבאסת מזה שככה היא הולכת להופיע אליה, עם הגבה הלא ממושמעת, ואם זו רק שערה אחת או אולי יש לה חברות שנוהגות כמוה, ואיך היא קוראת לאשת הגבות שלה. או שאולי היא בכלל לא התעסקה עם השערה אלא עם איזה קשקש בלתי נראה, שארית של סבוריאה שהוזנחה, והיא חושבת על הקרם שהיא צריכה לקנות כדי לבער את הנגע, ואם בכלל הוא יצליח לבער את הנגע, חברה המליצה לה על הקרם, אבל הוא מלא בסטרואידים והיא מתלבטת אם לקחת אותו או ללכת על המסלול הטבעי הרך של שמן קוקוס מדי לילה כמו שחברה אחרת המליצה אחרי שלה זה עזר מאוד. ואולי מה שמטריד אותה זה לא השערה הסוררת או הסבוריאה, אלא הידלדלות החומר, והמחשבה כמה זמן עוד יישאר לה להיות בעלת גבות מכובדות וראויות לשמן ואם כדאי להתחיל לעשות קעקוע גבות כמו הזקנות בבריכה, שישוו לפנים שלה מראה מופתע תמידי. כן, אני לא בטוחה שהייתי עד כדי כך קרובה כדי לראות אם היא באמת התעסקה בשערה אחת כמו ששיערתי או שהיו לה התעסקויות אחרות בגבה, וגם היו טיפות של גשם על החלון שקצת הסתירו, או שמש מסנוורת בעיניים שנשברה על חלקיקי האבק על השמשה שכבר מזמן לא ניקיתי.
ואז, אני אגיד להם, לאלה שחיכו לי, בסוף הרמזור שלי התחלף בזמן שאני הסתכלתי על האישה והגבה וככה פספסתי את הרמזור בעצמי, ועד שהתחלף הרמזור שלה היא כבר הספיקה ללמוד את כל מה שהיתה צריכה ללמוד על הגבה שלה ונסעה לדרכה בלי לראות שאני עוקבת אחריה, ובגלל העיכוב הקטן הזה עוד נתקעתי מאחורי תאונה קטנה בהמשך הדרך, מה שלא היה קורה אלמלא הסיפור עם השערה או הסבוריאה, כי דקה קודם הכביש היה פנוי לגמרי, ממש כביש ריק. לא היה אף אחד גם מאחורי. ברור, הרי אילו היה מישהו מאחורי הוא היה צופר לי שאסע בזמן שהתעסקתי לה בגבה. זאת אומרת, בזמן שהיא התעסקה לה בגבה. אלא אם כן המישהו הזה היה עסוק בטלפון שלו ולא ממהר לשום פגישה או קונצרט או מצגת או חתונה או לוויה כמוני. ואז כמו שאמרתי היתה תאונה בלתי צפויה והכביש שהוביל אל הניתוח או אל הקונצרט או אל המצגת החשובה היה צר מאוד ועד ששני הצדדים החליפו פרטים כל התנועה ברחוב נעצרה, טוב, כל התנועה זה בעיקר אני, מה שלא היה קורה אילו הייתי נוסעת ברמזור המקורי שלי ולא מציצה בגבה ובאישה וברמזור שלה, שהיא לא פספסה. את כל זה הייתי אומרת להם. אלא אם כן היו עוד סיבות לעיכוב כמו טיסה שהתאחרה, סגר על כל העיר, מגפה עולמית, שריפה מקומית, גשם זלעפות שדרש זהירות יתר או ערפל כבד שטשטש את הראייה, או אוטו זבל שנסע באיטיות מרגיזה לפני או תלמיד לנהיגה, עיכובים נוספים אפשריים על גבי העיכוב הראשון של האישה עם הגבה, שעכשיו בטח שוכבת לה בבטחה על הספה בסלון, עיוורת לכל ההתרחשות הזאת אצלי, מניחה ראש על החבר או החברה שלה או מכורבלת עם ילדים או חתול או כלב, ואומרת לעצמה, מחר, מחר אחרי שייגמר הגשם, הערפל, השרב הכבד – מחר אני קובעת תור לגבאית, תור הכל כלול, גם פדיקור מניקור והוצאת שחורים. מחר היא תלך אליה ותספר לה על הנסיעה הזאת, איך כל הנסיעה הטרידה את עצמה במחשבה על הגבה, על השערה, על הקשקש, על הדלילות, על הקעקוע, על הזקנות בבריכה. איך תכננה להגיע לביקור הזה כבר הרבה שבועות אבל תמיד נכנסו לה מחויבויות אחרות – הצגה, שבעה, אזכרה או שבע ברכות או הפרשת חלה.
