חשיפה ממושכת לתנאי לחץ (סטרס) מעלה את הרגישות לחלות במחלה המדמה טרשת נפוצה, המאופיינת בפגיעה בהולכה העצבית כתוצאה מהתקפה מכוונת של מערכת החיסון כנגד שכבת המיילין העוטפת את תאי העצב במח. כך הוכיחו חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. החוקרים, דר' הרפז עידן ופרופ' אלון מונסונגו, בשיתוף עם פרופ' חגית כהן (הפקולטה למדעי הבריאות והמכון הלאומי לביוטכנולוגיה), אפיינו לראשונה את המנגנונים המובילים לפגיעה בבקרת פעילותה של מערכת החיסון בעכברים בעקבות חשיפה ממושכת לסטרס. ממצאי מחקרם פורסם לאחרונה בירחון המדעי הנחשב European Journal of immunology.
החוקרים הראו כי תופעת הפגיעה בבקרת פעילות מערכת החיסון במצבים של סטרס מתמשך בעכברים נובעת, בין היתר, מפגיעה ביכולת ההפרשה של ההורמון קורטיקוסטרון בתגובה לגירוי וכן מחסר רגישות של תאים מסויימים של מערכת החיסון (תאים המעודדים דלקת) לגלוקוקורטיקואידים (המופרשים בעקבות דלקת). כתוצאה מכך, גלוקוקורטיקואידים אינם יכולים לעכב באופן יעיל את התאים המעודדים דלקת כפי שמתרחש במצב נורמלי. יתרה מכך, החוקרים הראו כי חשיפה לרמות גבוהות של גלוקוקורטיקואידים במהלך החשיפה לסטרס, הפחיתה את מספר תאי מערכת החיסון באופן כזה שהביא לעליה ביחס בין תאים מעודדי דלקת לבין אלו שמרסנים אותה. יש לציין, כי המנגנון המתואר בא לידי ביטוי בצורה מובהקת יותר בנקבות בהשוואה לזכרים ובכך ניתן להסביר, באופן חלקי, את השכיחות הגבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות בקרב נשים.
תוצאות אלו מציעות כי בעוד רמה גבוהה של קורטיקוסטרון מאפשרת בדרך כלל הגנה מפני תהליכים המחריפים מחלות אוטואימוניות, חשיפה מוגברת לתנאי לחץ באופן מתמשך ועליה כרונית ברמות קורטיקוסטרון גורמים לפגיעה במנגנוני בקרה מרכזיים המפקחים על פעילותם של תאי מערכת החיסון, דבר העלול לגרום לעליה בשכיחותן והחרפתן של מחלות אוטואימוניות. לכן, למרות שסטרואידים מהווים את אחד מדרכי הטיפול במחלות דלקתיות כרוניות, שימוש בסטרואידים לטיפול במחלות אלו ובמיוחד בקרב חולים החשופים לתנאי לחץ כרוניים בחייהם, צריך להישקל ביתר זהירות על מנת למנוע את החרפת המחלה.
יצוין, כי חשיפה לסטרס היא אחד הגורמים השכיחים ביותר הגורמים לפגיעה בגוף ובנפש. התגובה לסטרס מאופיינת בהפרשת הורמונים חשובים כדוגמת קורטיקוסטרואידים (קורטיזול באדם וקורטיקוסטרון במכרסמים), המאפשרים לאורגניזם להתמודד עם סכנות בתגובה המהווה את אחד המנגנונים החשובים להישרדותו של הפרט (Fight or flight responses). יחד עם זאת, כאשר החשיפה לתנאי לחץ (פיסיולוגי או פסיכולוגי) הינה ממושכת, היא עלולה כאמור לגרום לפגיעה במערכות הגוף בכלל ובתפקודה התקין של מערכת החיסון בפרט, ובשל כך לעליה ברגישות לתחלואה במחלות זיהומיות. דיכוי מערכת החיסון בעקבות חשיפה לתנאי לחץ, מתווך על ידי הפעלת ציר ה-HPA (Hypothalamic-pituitary-adrenal axis) והפרשת קורטיקוסטרואידים מבלוטת יותרת הכליה. אלה ידועים ביכולתם לדכא תאים מעודדי דלקת ועל כן מהווים מרכיב חשוב ביותר בשימוש הרפואי לדיכוי מערכת החיסון במצבים של דלקות כרוניות ומחלות אוטואימוניות. הבקרה על התהליך הדלקתי הינה קריטית כדי לאפשר מחד התמודדות עם חיידקים ווירוסים מחוללי מחלה ומאידך כדי למנוע תהליכים דלקתיים מוגברים שמעלים את הסבירות לחלות במחלות לב, סרטן, דלקות פרקים, אלצהימר, מחלות אוטואימוניות ועוד.
החוקרים סבורים כי יתכן שציר ה- HPA יכול לשמש כלי אבחוני חשוב אשר יעיד על אופן תפקודה של מערכת החיסון ויכולתה להתמודד באופן יעיל ומבוקר כנגד מזהמים, תוך שמירה על פעילות תקינה של מערכות הגוף. יש לציין, כי החוקרים בודקים את מעורבות הקורטיקוסטרואידים גם במהלך הזיקנה ובמחלות ניווניות תלויות זקנה, כגון מחלת האלצהיימר ומדווחים כי כנראה ישנו קשר בין יכולת הבקרה של קורטיקוסטרואידים על מערכת החיסון ובין תהליך ההזדקנות.
למרות ההשפעה המדכאת של חשיפה לסטרס על מערכת החיסון, הצטברו במהלך השנים האחרונות מספר עדויות לכך שחשיפה לסטרס מתמשך מעלה את הרגישות לחלות במחלות אוטואימוניות כגון פסוריאזיס וסכרת נעורים, אשר באופן פרדוקסלי מאופיינות בתגובת יתר של מערכת החיסון כנגד הגוף עצמו. למרות העדויות הרבות על הקשר בין סטרס ומחלות אוטואימוניות, המנגנונים האחראיים לפגיעה בבקרה על פעילות מערכת החיסון כתוצאה מחשיפה לסטרס מתמשך אינם ידועים.
בתמונה: פרופ' אלון מונסונגו. צילם: דני מכליס
