סדנת שירה: ההיסוס המתמיד בין צליל למשמעות
מנחה: דורי מנור
(סונטה פטררקית – נכתבה כעבודת סיום הסדנה).
פִּתְאוֹם קוֹלָהּ נָדַם, נוֹתַרְנוּ אַחֲרֶיהָ
בִּשְׁבִיל כֻּרְכָּר פְּתַלְתַּל, כָּבוּי וּמְנֻכָּר,
תּוֹעִים בֵּינוֹת טְרָשִׁים וְשֶׁלֶף קְנֵי-סֻכָּר
טְרוּטֵי יַתְמוּת קָרָה, לוֹקְטִים אֶת הִרְהוּרֶיהָ,
גִּלְדֵי חֲלוֹם עָקָר, עַל תַאיְלַנְד אוֹ קוֹרֵיאָה,
מְאֻבְּנֵי שִׂיחוֹת עִם רֵעַ אוֹ מַכָּר.
הֲרֵי הַזְּמַן קוֹפֵא, עָבָר, רוֹפֵא, יָקָר,
הֲרֵי הַזְּמַן קוֹצֵב אָדָם וְלֹא זוֹרֵעַ.
אוּלַי רוּחֵךְ תָּאִיר, אוּלַי רוּחֵךְ תָּסִיר
אֶת רֹעַ הַשְּׁתִיקָה? תְּשׁוּקָה בָּנוּ עֲדַיִן
לִנְטֹעַ עֵץ שָׁקֵד, לִנְפֹּחַ אֵשׁ בְּסִיר
חַיֵּינוּ. יַלְדָּתִי, עוֹד לֹא יָבְשָׁה הָעַיִן
וּמֶתֶק עוֹלָתֵךְ בִּפְאַת שָׂדֶה תַּחְסִיר
לַזְּמַן שְׁעַת רָצוֹן, כְּמִנְחָתוֹ שֶׁל קַיִן.
