פרופ' משה איל ז"ל
1932-2025
פרופ' משה חיים איל (מושי), ממייסדי המחלקה לגיאולוגיה ומינרלוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (כיום המחלקה למדעי כדור הארץ והסביבה, אב״ג) וראש המחלקה בין השנים 1991 ל 1994, הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 93 בביתו, מוקף במשפחתו הקרובה והאוהבת. מושי היה מחלוצי ומובילי המחקר והמיפוי הגיאולוגי של דרום-סיני. הוא עסק בחקר של סלעים מגמתים ומטמורפים ובתהליכים הקשורים בהיווצרותם והיה איש שדה בכל רמ"ח איבריו.
מושי נולד בירושלים בשנת 1932 והחל את לימודי הגיאולוגיה באוניברסיטה העברית ב- 1952. במהלך לימודיו לתואר ראשון ושני הצטרף לסיורי עומק ארוכים במסגרת פרוייקט המיפוי הגיאולוגי של הנגב בהובלת פרופ' יעקב בן-תור מהאוניברסיטה העברית ופרופ׳ עקיבא פרומן מהטכניון. בשנת 1955, הוא נישא לשושנה והשניים בילו את ירח הדבש שלהם באוהל סיירים במחנה מיפוי גיאולוגי בהר עריף. מיד עם שוך הקרבות של מבצע קדש ב 1956 השתתף מושי בסיור הגיאולוגי הראשון לסיני ונשבה בקסמיו של האזור.
לאחר תקופה שבה כיהן כמרכז המשק בקיבוץ סעד, מושי נקרא ב 1967 למיפוי גיאולוגי מקיף של סלעי המסיב הערבי-נובי בדרום סיני, שהחל כחלק ממסגרת רחבה יותר של משלחות מדעיות לגלוי ומיפוי מחצבים חשובים ברחבי סיני. פרוייקט מיפוי המסיב הערבו-נובי ביוזמת פרופ׳ בן-תור, החל מיד לאחר מלחמת ששת הימים והושלם בשנת 2023 כ 55 שנה לאחר תחילתו. פרופ' משה (מושי) איל הוביל וליווה את הפרויקט הזה מראשיתו ועד סופו.
עבודת השדה נמשכה עד פינוי סיני והתחלקה לשני שלבים: בשלב הראשון (1967-1972) מופו כשני שליש מהשטח על ידי יעקב בן-תור ומושי. העבודה הייתה אינטנסיבית מאד, כשבועיים בשטח ושבוע בבית. בשלב השני (1972-1982(, השלימו מושי ואחיו פרופ׳ יהודה אייל, גם הוא חבר סגל במחלקה באב״ג, את מיפוי חלקו המזרחי של חצי האי. עיבוד הנתונים נמשך שנים רבות והושלם לאחרונה בעבודת צוות מאומצת של מושי ויהודה וד"ר רני קלבו מהמכון הגיאולוגי. המפה הגיאולוגית המוכללת של דרום סיני שהתפרסמה לאחרונה, מבוססת על מיפוי 13 גיליונות בקנה מידה מפורט של 1:50,000 ומשתרעת על שטח עצום של כ 15,000 קמ"ר. תצוגה מיוחדת של פרויקט זה מוצגת במחלקה למדעי כדור הארץ והסביבה באב״ג ומוקדשת לזכרם של חלוצי המחקר הגיאולוגי בסיני.
במהלך העבודה על מיפוי דרום סיני גיבשו מושי ושותפיו תובנות מדעיות חשובות רבות, שהוצגו בעבודת הדוקטורט של מושי ב 1975, בדוקטורט של יהודה אייל ב 1976, בספר של בן-תור ומושי על אזור ג'בל סבאח ובעשרות מאמרי מפתח עם קולגות וסטודנטים.יות. התגליות החשובות של המחקר בדרום סיני כוללות את פענוח השלבים העיקריים בבניית השילד הערבי-נובי וקביעת מסגרת הזמנים להתפתחותו, כמו גם את אפיונו של דגם ההעתקה בסיני והקשר שלו להתפתחות גבול הלוחות של בקע ים סוף וטרנספורם ים המלח. מושי גם היה שותף, ביחד עם יהודה, יוסי ברטוב וגידי שטייניץ למאמר החלוצי שהגדיר את התנועה האופקית לאורך טרנספורם ים המלח ואשר התפרסם בשנת 1980 בכתב העת Nature.
מושי היה בין מקימי המחלקה לגיאולוגיה ומינרלוגיה באב״ג בסוף שנות ה 60 והתווה את דרכה ואת דמותה לאורך שנים ארוכות. הוא היה פעיל מאוד בהתווית האסטרטגיה לגיוס חברי סגל צעירים שהשלימו תחומי ידע שהיו חסרים בארץ ונתן מקום חשוב לקידום ההיבטים היישומיים של מדעי הגיאולוגיה והסביבה. במשך עשרות שנות פעילותו במחלקה הוא הדריך סטודנטים וסטודנטיות רבים.ות, לימד באהבה ובליווי חוש הומור נדיר, הוביל אין ספור סיורי עומק, והיה דוגמא ומופת לאהבת הארץ והשטח ותשוקה למדע הגיאולוגיה. מושי משמש השראה לחוקרים רבים בישראל הקשורים לעבודת שטח וכך ייזכר לתמיד. הוא הותיר אחריו משפחה ענפה ומחבקת שכוללת את שבעת ילדיו (סלעית, יפעת, דרור, חן, ורדית, גל ולילך) נכדים ונינים רבים.
יהי זכרו ברוך.
