שמי שרון ליבוביץ, סטודנטית לרפואה בשנה השישית ללימודים, מחזור מ"ב. נבחרתי בשנה שעברה, עם שני סטודנטים נוספים, לייצג את הפקולטה בקורס "חדשנות רפואית" שהוקם ע"י המחלקה לחדשנות ויזמות רפואית של ביה"ח אסותא אשדוד. בשנה זו  הרצו בפנינו מרצים מובילים מדיסציפלינות שונות על רפואה דיגיטלית, טכנולוגיות וחדשנות רפואית, אתיקה בחדשנות ועוד.

רופאות ורופאים שכבר "עשו זאת בעצמם" שיתפו מנסיונם האישי על המסלול הארוך הכרוך בהקמת סטארט-אפ, על האתגרים, הקשיים וכן על הסיפוק שבהקמת מיזם רפואי חדשני. הועברו הרצאות תוכן מרתקות על מערכות AI ,רשתות נוירונים ו-innovation Disruptive .

כמו כן, הוקנה לנו ידע פרקטי בכל הנוגע לקניין רוחני ורישום פטנטים. השתתפנו בסדנאות -יישומיות, Thinking Design , ואתגרים, שהועברו ע"י מקימי  HealthIL וסיורים ב-Lab Impact ובמשרדי AMAZON . בסדנאות אלו נחשפנו לטכניקות וגישות שונות לפתרון בעיות. ההתייחסות לכל בעיה היא כאל אתגר. למדנו כיצד מגדירים אתגר ואיך פותרים אותו בדרכים שונות.

הופתעתי לגלות שמיומנויות כמו חשיבה יצירתית ופתרון בעיות ניתנות לשיפור ממש כפי שניתן לשפר חוזק שריר בחדר הכושר. קורס "חדשנות רפואית" חושף את המשתתפים לעולם היזמות והחדשנות שהולכים יד ביד עם הרפואה המסורתית. עבורי, ההשתתפות בקורס הייתה חוויה ייחודית ומלמדת אשר עזרה לי לפתח מיומנויות שישמשו אותי בעתיד, גם במסגרת עבודתי כרופאה.​

• ******

• שמי נדב, סטודנט בפקולטה מזה 5 שנים במסלול לתואר משולב לתואר ברפואה והנדסה ביורפואית. במקביל ללימודיי האינטנסיביים הבנתי, כבר בשלב מוקדם שחסר מרכיב נוסף בסדר יומי מלבד ההשקעה בלימודיי. התחלתי לחפש מסגרות נוספות להשתלב בהם ודרך חברה ללימודים הגעתי לסניף באר שבע של ה -'ועד למלחמה באיידס'. במהלך חופשת הקיץ עברתי הכשרה והתחלתי להתנדב בסניף. בשנה הרביעית ללימודים החלפתי את מנהלת הסניף. ההתנדבות והעבודה בסניף הועד למלחמה באיידס בבאר שבע אפשרו לי להיחשף לעולם מסקרן. עולם שמשלב קליניקה וחיבור בלתי אמצעי עם אנשים. ההתנדבות במרכז אפשרה לי, כבר כסטודנט, לעזור בצורה ישירה להרבה מאד אנשים.

• 
  

• ******

• שמי נדב, סטודנט בשנה החמישית בבית הספר לרפואה. במהלך השנה השנייה ללימודיי, בעקבות שיעורי החשיפה הקלינית והשבועות הקליניים של שנה א', יזמתי פרוייקט ייחודי לסטודנטים בפקולטה למדעי הבריאות תחת הכותרת אולפן קיץ לערבית מדוברת. כשאנו, כקלינאים ומטפלים,  לא מצליחים לתקשר בצורה ישירה עם המטופלים שלנו, אנו פוגעים באיכות הטיפול. חסרון השפה מורגש מאד כבר משלב החשיפה הקלינית הראשונה. חברתי להתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית וארגון פר"ח, וביחד עם אסר"ן הקמנו בבאר שבע פיילוט ראשון להדרכת ערבית מדוברת בסיסית לסטודנטים במקצועות מדעי הבריאות. בשיעורים נתנו דגש מיוחד לשיחות תשאול רפואי (אנמנזה) וכן להבנת התרבויות השונות והמגוונות של החברות הערביות בארץ. לאור הצלחת הפרויקט, הפרויקט התרחב גם לאוניברסיטת תל-אביב, חיפה, והאוניברסיטה העברית בירושלים. 
  

• 
  

• ******
  
• ​
  
• אני הילה מרין, סטודנטית שנה א' לרפואה באוניברסיטת בן גוריון. נכדה לניצול שואה, שאול מרין ז"ל, שנולד בפולין, ברח מתחנת הרכבת לאושוויץ והתחבא שנתיים בבית של אישה פולניה בשם אניאלה יחד עם אחותו הקטנה עד שהצבא הרוסי שיחרר אותם. לימים, אותה אישה הפכה לחסידת אומות העולם. סבי עלה לארץ ולמד רפואה, עסק  ברפואת עיניים עד שקנה לו שם כפרופסור לרפואת עיניים מהבולטים בישראל. סבי עסק בנתינה במשך כל חייו. כדוגמא: אחת לשבוע ביצע ניתוחי עיניים על בסיס הומניטרי במרכז רפואי במזרח ירושלים. בנו(ואבי), עופר, למד רפואה גם הוא וכיום ממשיך את השושלת בבית החולים שערי צדק בירושלים.  לאור חשיבות הנושא בעיניי, לקראת יום השואה השנה החלטתי לעשות משהו לציון יום חשוב זה בכדי לציין את היום הזה בקרב ניצולי השואה בבאר שבע. יחד עם חבריי ללימודים (יובל עזריה וזוהר גורני המדהימים) השתתפנו בפרויקט "לא לבד בצפירה", בשיתוף עם הקרן לרווחת שורדי השואה. במסגרת הפרויקט סטודנטים הגיעו לעמוד עם ניצולים בזמן הצפירה. כל סטודנט קיבל מאיתנו פרח ועוגה שאנשים יקרים מבאר שבע הכינו ותרמו.
  

• ראוי לציין כי ההיענות לפרויקט הייתה מחממת את הלב. אחת המתנדבות אף הכינה 30 עוגות בעצמה. בשלב מסוים היינו צריכים לעצור את ההרשמה מכיוון שמספר המתנדבים היה מעל ומעבר למצופה.

• התרגשתי ביום זה כפי שלא התרגשתי מזה זמן רב. לא הפסקתי לקבל הודעות ממתנדבים על כמה הניצולים התרגשו, בכו, הקריאו להם דברים שהם כתבו והתרגשו לספר את הסיפור שלהם לדור ההמשך.  עמדתי היום עם אישה מדהימה שברגע שהתחילה הצפירה היא פרצה בבכי, זה היה רגע עוצמתי ביותר.

• כולי תקווה שהפרויקט יהווה פתח להמשך המסורת ושמירה על קשר עם הניצולים כאן בבאר שבע.

• בנימה אישית, אני בטוחה שסבא שלי היה מתרגש מאוד לראות את שאירע כאן היום. אני בטוחה שעשינו טוב לאנשים רבים ומקווה שנמשיך כך בעתיד. אני מודה לכל מי שהיה חלק, זה לא מובן מאליו!