פרופ' חיים מאור, אוצר התערוכה, כותב על עבודות האמנית: "קדרות דקה, כמעט סמויה מן העין, מרחפת על הסצנות היום-יומיות, הבנאליות לכאורה, בציוריה של נטליה זורבוב, בתערוכתה כמיהה לאגם. נטליה זורבוב - ציירת, פיודור בעלה - מתמטיקאי, ובתם אסתר, גרים בשכונת "רמות" בבאר שבע, שכונה הסמוכה למקום עבודתו של פיודור, באוניברסיטת בן גוריון בנגב. חייה של משפחת זורבוב מתנהלים בתוך הווה אפור של עולים/מהגרים, בארץ זרה בעבורם וזרה אף לעצמה. חייהם נשחקים בתוך בועה של בדידות וניכור. ההתנהלות הזו – בין שגרה לבין התרחשויות-התרגשויות קטנות – מתקיימת על גבי בדי הציור של נטליה זורבוב, הנדמים כסצינות קולנוע שהוקפאו.
זוגות זוגות מתייצבים ציוריה של זורבוב כדיפטיכונים של "לפני" ו"אחרי". בדיפטיכונים של נטליה זורבוב איננו יודעים מה קדם למה. הקדרות הקיומית-אינטלקטואלית שלה נובעת מן ההבנה, שהאירוע המופיע בציור אחד משתנה לכאורה בציור השני, אך במוקדם או במאוחר, ניאלץ להודות ולהשלים עם הידיעה שהמצב האנושי לא השתנה: הוא קפוא, תקוע, וחסר מוצא.
מתוך תפיסה זו, וכפועל יוצא מהצורך הנפשי והקיומי לשרוד את אפרוריות החיים, ציוריה של זורבוב מתכסים בצבעוניות ססגונית. יציאה לגן משחקים, הליכה לבריכה העירונית, המתנה בתחנת האוטובוס, שוטטות ברחובות העיר באר שבע, או בין חנויות בקניון - הופכים ל"דרמות", לשיאיו הקצרים של סרט בן שני "פריימים". סיפוריה-ציוריה של זורבוב הם המקבילה החזותית למסרונים (SMS) הקצרצרים והדחוסים. הדיפטיכונים שלה מספרים סיפור פתוח, דוחסים עולם שלם של רגשות, תחושות, אכזבות, אדישות וייאוש - לשני "פריימים" אילמים, שאינם מגלים לנו מה קדם למה, מהי הסיבה ומהי התוצאה, מה היה ומה יהיה. הקלילות והצבעוניות הן מסווה, סיפור-כיסוי לקדרות אפלה.
סיפוריה-ציוריה של זורבוב בוחנים את הרגעים הבנאליים של החיים ומגדילים אותם לממדים עצומים.
ה-Blow-up הזה הוא מין מבט-חוקר, מבעד לזכוכית מגדלת, החושפת גרוטסקה, הגזמה של סיפור אבסורדי, ברוח מחכים לגודו של סמואל בקט וכבדיחה על חשבון הציור עצמו – מה קורה כאשר דבר אינו קורה ואינו מצדיק התייחסות והנצחה אמנותית. כל סיטואציה היא קטע מקרי, חסר משמעות, רגע שולי בחיים.
לציוריה המסוגננים של זורבוב יש מראה בינלאומי. הם מדיפים ניחוחות גלובליים של אסתטיקת מחשבים, גרפיקה ממוחשבת אינטרנטית, אנימציה יפנית עכשווית, ציור עכשווי בריטי וגרמני. עם זאת, זורבוב שוזרת לתוכם סממנים ואלמנטים ישראלים מובהקים. בתוך הציורים של זורבוב ניתן לזהות גם עקבות, שרידים, שאריות ומוטציות של מספר לא מבוטל של אמנים, זרמים ותקופות בתולדות האמנות והתרבות החזותית. כולם הוכנסו אל תוך מערבל-המזון שלה והפכו לחלק מן התוצר הציורי החדש. האם חווית הצופה תשתנה, או תתעשר, בזכות הזיהוי של שלל הציטוטים וההשפעות בציוריה של זורבוב? בעולם של אירועים ללא סיבות, במציאות שבה אין דין ואין דיין ובהוויה שבה הסְבָךְ בסופו של הסרט איננו בר-התרה – כמעט שום דבר באמת איננו חשוב. ובכל זאת, בכוח האינרציה, או בכוחה של ההנפשה הציורית, אמא-ציירת, אבא-מתמטיקאי וילדה קטנה ממשיכים ללכת אל השקיעה המאדימה באופק, עד ששלוש אותיות (באנגלית) יסמנו כי הכול נגמר."
נטליה זורבוב – קורות חיים
1975 – נולדה במוסקווה, רוסיה, 2004 – עלתה לישראל עם משפחתה, 1986-1993 – בית הספר לִיצֵיי לאמנות, מוסקווה, רוסיה, 2000-1995 – אקדמיה לתיאטרון, מוסקווה, רוסיה, 2003-2001 – אוניברסיטת האמנויות היפות, ברלין, גרמניה, משנת 1999 הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות, בארץ ובחו"ל. חיה ועובדת בבאר שבע ובמוסקווה.
|
