אשכול הסתיו תשס"ט
"לנוכח פני המצוק", תערוכת ציוריו של מיכאל קובנר
ו"העיניים של טְרִיצ'וּר", תערוכת תצלומיו של אבישי אייל

הפתיחה התקיימה ביום ג', ה' בכסלו תשס"ט, 2 בדצמבר 2008 בשעה 19:00
התערוכות מוצגות בגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, בניין הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן
ובגלריית הסנאט, במרכז המבקרים ע"ש ג'ורג' שרוט, המרכז האוניברסיטאי ע"ש סמואל ומילדה איירטון.
 
התערוכות ננעלו בתאריך 23 בפברואר 2009.
 
 
האם מבט על נוף 'אחר' בארץ או בחו"ל מאפשר לאמנים לגלות את 'הנוף הפנימי' שלהם או שהם מתבוננים בנופים כתיירים? במסגרת תערוכות אשכול הסתיו תשס"ט, שיפתחו ביום שלישי ה- 2 בדצמבר 2008 במרכז המבקרים ע"ש שרוט בבניין הסנאט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, מציגים שני אמנים ישראלים: "לנוכח פני המצוק", תערוכת ציוריו של מיכאל קובנר ו"העיניים של טְרִיצ'וּר", תערוכת תצלומיו של אבישי אייל.
שתי התערוכות נאצרו על ידי פרופ' חיים מאור מן המחלקה לאמנויות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב והן מלוות בקטלוגים דו לשוניים, עברית אנגלית, בעיצובו של מגן חלוץ, ובהם מאמריו של האוצר ורפרודוקציות בצבע.
 
 
1.png2.png
3.png
דימויים מתערוכתו של אבישי אייל
4.png5.png
6.png
דימויים מתערוכתו של מיכאל קובנר
 
 
מיכאל קובנר: לנוכח פני המצוק
 
מיכאל קובנר, צייר ורשם, בנו של המשורר אבא קובנר, מרבה לשוטט ולצייר נופים שונים בישראל. בתערוכה מוצגת סדרת ציורים ורישומים של נופי נחל צין, עין עבדת ועין עקב, אותם צייר במשך כ-14 חודשים. עשרות רישומים פנוראמיים שמשו בסיס ל-24 הציורים שלו המוצגים בתערוכה זו. הציורים צוירו בשני שלבים: שכבת הצבע הראשונה הונחה על הבדים בסטודיו שלו. שכבת הצבע השנייה הונחה בשטח, באתר המצויר.
 
קובנר בחר בנוף של נחל צין בשל היותו "נוף רפלקטיבי, שיקוף עמוק של הנפש" ובשל היותו מקום מזוהה עם הרעיון הציוני: כאן בחר דוד בן גוריון להיקבר וביחס אליו הוא קבע כי "אנחנו נמדֵד על ידי היכולת לחיות בנגב"."
 
קובנר מגדיר את עצמו "רומנטיקן" ומודע למכלול הפעולות הנילוות לפעולת הציור: היציאה מן השגרה והנסיעה למקום אחר ומרוחק; השוטטות בגפו במרחב המדברי; ההתבוננות המדיטטיבית-המרוכזת והחיפוש אחר מִקטע הנוף התואם ביותר לאידיאת הנפש.
 
בציוריו של קובנר, הצורות הטקטוניות בנוף הן מקור למבנה ולקומפוזיציה של הציורים. גווני פסטל שולטים בציורים והופכים מקום שאין בו צבע, כביכול, למין "פוביזם מִדברי בצבעוניות של מיניאטורות פרסיות". זוהי צבעוניות רגשית, תוצר הנפש הנפעמת.
 
כעשרים וחמש שנים אחרי שצייר מיכאל קובנר את סדרת הציורים ציורי המדבר ממבט הציפור, הוא שב אל הנופים הדרומיים על מנת לקיים שיח מורכב עם רוח אביו, אבא קובנר (1918-1988) ועם הפואמות שכתב (פרידה מהדרום משנת 1949 ו- חופה במדבר משנת 1970). ציוריו הנוכחיים הם הדהוד של השירים שהכיר והרהור באב שאיננו.
נופי הנפש של הבן הם נופים של בדידות וגעגוע.
 
 
מיכאל קובנר – ציונים ביוגרפיים
1948 – נולד בחדרה וגדל בקיבוץ עין החורש
חי ויוצר בירושלים.
1972-1975 – לימודי אמנות ב'ניו יורק סטודיו סקול', ארה"ב
משנת 1975 ואילך הציג תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל.
 
אבישי אייל: העיניים של טריצ'ור
 
אבישי אייל, צייר, רשם ואמן הדפס ותיק, מציג לראשונה תערוכת תצלומי צבע. התצלומים, אשר צולמו בעיר טריצ'ור, במהלך מסע שערך האמן בהודו בשנת 2006, מציגים חזיתות של חנויות, טקסטים, ציורים וגרפיקה שנועדה לפרסם את תכולת החנויות ואת עיסוקי בעליהן או סיסמאות חינוכיות בבתי ספר. הדימויים בתצלומיו של אבישי אייל מתכתבים ומהדהדים גרפיקה ישראלית משנות הארבעים-חמישים של המאה העשרים כמו גם דימויים ארצישראליים המופיעים בגוף הציורים, הרישומים וההדפסים העשיר של האמן, מאז לימודיו בלונדון בשנות השישים ועד לציוריו העכשוויים.
 
אייל הבחין בקשר בין סגנונות העיצוב לבין השליטה הבריטית בהודו שאת הֵדיה (החזותיים) ניתן לראות בחלק מן השלטים. אייל מתעניין בפְיוּזֵ'ן, באופן שבו "חברה 'חסרת תרבות' נוטלת חלקים של תרבויות שונות, אחרות, ומתיכה מהם צירופים בלתי צפויים. מה שמצאתי בטריצ'ור זה את האופן שבו תרבות מסוימת (הודית) 'חושבת' את התרבות המערבית ו'מגדירה' אותה". הלחיצה על הדק המצלמה הקפיאה אצל אייל את שבריר השנייה שבה נוצרת ההכלאה המייצרת מוטאציות מהונדסות של חרושת הגלובליזציה והרב-תרבותיות.
 
יש לתריסים ולחזיתות הסגורות של החנויות בטריצ'ור ממד מטפורי של מסך.
המסך עצמו, כמושג וכאובייקט, נוכח בתצלומים. נוכחותו בהפרעתו. לדברי אייל, השלטים שצוירו על גבי תריסים, דלתות מפח-גלי וקירות בתים 'סובלים' מ'הפרעות' שנוצרות בשל הפסים, המרקמים המחוספסים, האבק והלכלוך או העיוות שנוצר מתלת ממדיותו של המצע. גם בגוף ציוריו ורישומיו של אייל ניתן להבחין ב'הפרעות' הללו.
 
סדרה נוספת של שלושים תצלומים צולמה בידי אייל בצ'נאי (מאדראס). אילו סיסמאות/ מנטרות שצוירו על גבי קירות המקיפים מתחם גדול של בית ספר עירוני לעשירים. הסיסמאות הללו הזכירו לאייל פלקטים בשיעורי מולדת או תנ"ך או שילוט בבסיסי צה"ל. הצבת התצלומים כמקבץ שיטתי על קיר התערוכה מאפשרת לצופה (מערבי?) עכשווי לקשור אותם אל האסתטיקה האופיינית לעבודותיה של ג'ני הולצר. האם יש להתייחס אליהם כאל סיסמאות (תמימות) המבקשות להציע 'הוראות הפעלה' או 'מתכון לחיים טובים' לילדי בית הספר ההודי? או, אולי, על רקע התיאוריות הפוסט מודרניות המפוכחות-ספקניות, יש לראותן כאמירות טוטאליות-טוטליטריות של 'האח הגדול' או כאמירות חלולות וחבוטות ברוח הסיסמאות המשמשות את העולם הציני של השיווק והפרסום או של כתות המציעות 'רוחניות אינסטנט'.
 
לתצלומיו של אבישי אייל בתערוכה "העיניים של טריצ'ור" יש חזות תמימה – תייר ישראלי מצלם בהודו – אולם, ככל שאנו חודרים מבעד לחזיתות של החנויות הריקות ומעבר למסכי ההתחזות המפתים, אנו נחשפים לתובנות המרתקות שהם מספקים לנו אודות עצמנו ואודות המציאות בתוכה אנחנו חיים.
 
אבישי אייל – ציונים ביוגרפיים
1945 נולד בקיבוץ משמר השרון
חי ויוצר בנווה עמל, הרצליה
1965-1968 לימודים בבית הספר לאמנות ולאומנות 'בצלאל', ירושלים
1968-1970 לימודים ב- Centeral School of Art and Design, London
1970-1971 לימודים ב- Hornsey College of Art and Design, London
1972-1975 מקים את סדנת התחריט של אבישי אייל, ירושלים
משנת 1977 מלמד בחוג לאמנות, מדור יצירה, אוניברסיטת חיפה
משנת 1969 השתתף בתערוכות קבוצתיות והציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל.
התערוכות הוצגו בגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון,
בניין הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן ובגלריית הסנאט,
במרכז המבקרים ע"ש ג'ורג' שרוט, המרכז האוניברסיטאי ע"ש סמואל ומילדה איירטון.