"מצד אחד אני פלסטיני, בעל תעודת זהות ישראלית, חי בישראל ומתגעגע ללא הרף לבני משפחתי החיים בעזה, בסיני, בירדן ובנסיכויות. אינני יכול לראותם באופן סדיר. מצד שני, אני חש שאני ישראלי לכל דבר, דובר עברית ומעורה בחברה הישראלית ובצרותיה. באחד מביקורי המשפחה בעזה נפגעתי בפיגוע טרור..." .
כך אומר האמן חאדר ושאח, שתערוכת היחיד שלו, לצד שתי תערוכות אחרות, תפתח ביום רביעי הבא, ה-7 בנובמבר, במסגרת אשכול הסתיו תשס"ח באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.
שתי תערוכות יחיד, של האמנים חדאר ושאח ואריאל אסאו, שתוצגנה בגלריית בנין הסנאט ותכלולנה מבחר ציורים של שני האמנים, נאצרו על ידי פרופ' חיים מאור מן המחלקה לאמנויות. תערוכה שלישית תוצג בגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון בבניין הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן. התערוכה, "מרחב הפופ-ארט: עבודות על נייר מאוסף ארטורו שורץ", נאצרה על ידי פרופ' חיים פינקלשטיין. יוצגו בה עבודות של אמני פופ-ארט ידועי שם כג'ספר ג'ונס וג'ים דיין, כולן מאוסף האמנות שנתרם לאוניברסיטת בן-גוריון על-ידי אספן האמנות ארטורו שוורץ.שלושת התערוכות, המלוות בקטלוגים, ינעלו ב-15 באפריל 2008.
על התערוכות:
חאדר ושאח: מבחר עבודות (Khader Oshah)
קורות חייו של חאדר ושאח ויצירתו האמנותית שזורים זה בזה, משפיעים זה על זה. ושאח נולד בשנת 1966 למשפחה פלסטינית בעזה, נשא אישה בדווית וחי עמה ברהט, כאזרח ישראלי. לזוג עשרה ילדים. ההוויה הקיומית שבה הוא נתון מעסיקה אותו כאדם וכאמן.
במצב הזה נבחנת ביצירתו סוגיית ההשתייכות המשפחתית, הדתית, השבטית, התרבותית, הלאומית והמקצועית שוב ושוב. מספר תעודת הזהות הישראלית שלו מוטבע על לוחיות פח כסופות ומוצמד אל פניהם המצוירים של בני משפחתו. הפנים שונים, אך הזהות משותפת. כולם – חאדר ושאח.
זהותו הפתוחה והמורכבת של חאדר ושאח מוצאת את הֵדיה בחוסר המחויבות המוצהר שלו לסגנון אמנותי כלשהו, או לאמצעי בלעדי אחד. ועם זאת, בתוך היצירתיות השופעת שלו, בוחר חאדר ושאח להעמיד לנגד עיניו רק את פניהם של בני משפחתו – אלה שכאן ואלה ששם, פנים אותם הוא מצייר מתוך תצלומים שהוא מצלם בעצמו, או כאלה הנשלחים אליו.
ציורי הדיוקן שבתערוכה מצוירים על גבי לוחות עץ ישנים. הציורים הללו מנכיחים את הזמן שחולף ואת הזיכרונות והגעגועים המתמשכים. כדברי ושאח "הגעגועים אינם דוהים. בני המשפחה קיימים במחשבות אבל אינם נוכחים במציאות המיידית. במובן מסוים הם כמו רוחות רפאים". תחושה זו הוא מתרגם לציורי-דיוקן המזכירים – ולא במקרה – איקונות של קדושים או את מסיכות המוות מפָאיוּם.
בסדרת עבודות נוספת המוצגת בתערוכה זו מצייר ושאח את דיוקנאות בני משפחתו על גבי כרזות של אמנים ישראלים ואמנים יהודים קאנוניים. דו שיח מרתק ומפתיע מתרחש בין מה שמופיע בכרזה לבין מה שמצויר עליה. בעבור ושאח, הכרזות הללו אינן מצע אמנותי תמים וניטראלי. במסעותיו הבלתי נלאים אחר זהות והשתייכות, מבקש ושאח לנהל עמם דיאלוג, להצטרף אליהם ולהשתלב בתוך שדה האמנות הישראלי.
חאדר ואשח: קורות חיים
1966 – נולד בעזה
1998 – נשא את ג'והר לאישה והתיישב ברהט
1992 – קיבל אזרחות ישראלית
2000--2004 – לימודי אמנות במרכז לאמנות חזותית, מכללת קיי, באר שבע
משנת 2004 משתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל
2007 – תערוכת יחיד ראשונה באוניברסיטת בן גוריון בנגב
אריאל אסאו: מבחר ציורים (Ariel Asseo)
העבודות בתערוכתו של אריאל אסאו שייכות לשתי סדרות ציורים מן השנים האחרונות: ציורי מודל עירום המבוססים על ספר אנטומיה רפואית משנות הארבעים וציורים המתארים ציירים וסטודנטים לאמנות בעת עבודתם.
בסדרה הראשונה, Living Anatomy, אריאל אסאו מצייר גברים ונשים, עירומים או לבושים, בתנוחות שונות. הציורים, בגווני שחור-לבן-אפור או בגוונים חומים, דומים לתצלומים ישנים בתוך ספר-זיכרונות או באלבום השמור בארכיון רפואי, מדעי או אתנוגרפי. הציורים מצטטים ומהדהדים מודלים ואידיאלים חזותיים קלאסיים או רומזים לסצנות מיתולוגיות קלאסיות.
הסדרה השנייה מגלה את העיסוק המתמשך של אריאל אסאו ב'מעשה הציור' ובמהותו. אסאו מצייר את דיוקנו שלו או דיוקנותיהם של סטודנטים לאמנות וציירים-עמיתים בשעה שהם מוקפאים בתנועתם כפסלים ומבטם החד נעוץ, מרוכז, ישיר, במודל שלפניהם.
בדרכו המעודנת, אריאל אסאו מציע ציור עכשווי אשר קורא תגר כנגד התזזיתיות של המבט המרפרף. ציוריו הקאמריים של אסאו מבקשים את מבטו המשתהה של הצופה.
אריאל אסאו: קורות חיים
1965 – נולד בבאר שבע
משנת 1991 משתתף בתערוכות קבוצתיות בצרפת, איטליה, ארה"ב ובישראל.
משנת 2003 הציג תערוכות יחיד.
משנת 1999 מלמד ציור ורישום במחלקה לאמנויות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
משנת 2003 מלמד רישום וציור ב"בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב", ירושלים.
"מרחב הפופ-ארט: עבודות על נייר מאוסף ארטורו שורץ באוניברסיטת גן-גוריון בנגב"
אוסף העבודות על נייר שנתרם על-ידי ארטורו שוורץ לאוניברסיטת בן-גוריון , מורכב בעיקר מהדפסים מקוריים, רובם תצריבים, ולצידם גם כמה עבודות מקוריות על נייר (רישומים וקולאז'ים). האוסף מציע מבט רחב על כמה מההתפתחויות המשמעותיות ביותר באמנות האוונגרד שלאחר מלחמת-העולם השנייה. בין זרמי האמנות השונים המיוצגים באוסף זה יש מקום של כבוד לפופ-ארט. "פופ-ארט" אינו מייצג סגנון אלא מהווה מונח קולקטיבי עבור תופעות אמנותיות שונות שתחילתן בשנות החמישים.
נושאי הפופ-ארט מושרשים במציאות הזמן ובחיי היומיום, והם משקפים את העניין שהתעורר באותן השנים במתן ביטוי לטריוויה של חיי היומיום, וזאת בהשראת דימויי תקשורת המונים ומוצרי צריכה. כן היוו תופעות אלה תגובה לסובייקטיביות היתר של המופשט האקספרסיוניסטי, כמו גם לעקרון המודרניסטי של ה"אמנות הגבוהה." בחרנו בהגדרת נושא התערוכה כ"מרחב הפופ-ארט" כדי לציין שאין המדובר בתפיסה וסגנון אחידים אלא במכלול תופעות שמקשר בין אמנים כארמאן (Arman) או ג'ראר טיטוס-כרמל (Gérard Titus-Carmel) לבין אמנים המזוהים ישירות עם הפופ-ארט כג'ספר ג'ונס (Jasper Johns), המיוצג על-ידי הדפס אבן, וכג'ים דיין (Jim Dine) האמריקני ואלן ג'ונס (Allen Jones) הבריטי, המיוצגים שניהם עם תיקי עבודות. לא נפקד ברשימה זו גם מקומו של ג'והן קייג' (John Cage). אף שהוא ידוע בעיקר כמלחין אוונגרדי, נזקפת לזכותו גם פעילות ענפה כאמן, משורר ואיש תיאטרון אשר פעל רבות במחיצתם של הרקדן מרס קאנינגהאם ואמני פופ כג'ספר ג'ונס ורוברט ראושנברג. ניתן למצוא הקבלה מעניינת בין ההדפסים שלו, כמו אלה המיוצגים בתערוכה זו, לבין רבים מחיבוריו המוסיקליים אשר תהליך יצירתם כרוך לעתים בפעולות המודרכות על-ידי מקריות.
בטקס פתיחת התערוכות, שיתקיים , כאמור, ביום רביעי הקרוב, ה-7 בנובמבר, בשעה 19.00, ישאו דברים נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, ראש המחלקה לאמנויות ומנהל הגלריות באוניברסיטה, פרופ' חיים פינקלשטיין, וראש עירית רהט, מר טלאל אלקרינאוי.
|
