כדי לשכוח צריך לזכור
מחקר חדש במעבדה לזכרון ושכחה בראשותה של ד"ר טליה שדה, מטיל ספק בטענה הגורפת שאנשים יכולים להחליש או אפילו למחוק זיכרונות לא רצויים על ידי הדחקה מכוונת בלבד. הדחקה מכוונת כזאת מודגמת בדרך כלל באמצעות פרדיגמת Think/No-Think, שבה המשתתפים נדרשים לשלוף פריטי יעד מסוימים ולהדחיק אחרים. אנו טוענים כי במקום הדחקה מכוונת, שכחה בפרדיגמה זו עשויה לשקף הדחקה לא-מכוונת של פריטי No-Think שנגרמת כתוצאה מהפרעה באמצעות שליפה מוקדמת של פריטי Think. כדי להבחין בין האפשרויות הללו, בדקנו את המשתתפים באמצעות פרדיגמת Think/No-Think, שלא כללה את תנאי ה-Think והשווינו אותה עם פרדיגמת ה- Think/No-Think הסטנדרטית. מצאנו דיכוי רק בפרדיגמה הסטנדרטית. תוצאות אלו מצביעות על כך שהפרעה באמצעות שליפה מוקדמת נחוצה כדי לגרום לשכחה.
הבנת מנגנוני השכחה המכוונת היא חשובה מכיוון ששכחה היא תהליך חיוני לרווחה הקוגניטיבית והרגשית שלנו. לפיכך, שכחה חיונית עבור (א) אסטרטגיות ויסות זיכרון אצל אנשים בריאים ו-(ב) פיתוח טיפולים להפרעות נפשיות הכוללות ויסות זיכרון, כגון הפרעת דחק פוסט טראומטית ודיכאון. המחקר בוצע על ידי הסטודנטים אדם סינגר מהמחלקה למדעי הקוגניציה והמוח, שירה דרחי מהמחלקה לפסיכולוגיה, בהנחיית ד"ר טליה שדה, ראש המעבדה לזכרון ושכחה במחלקה למדעי הקוגניציה והמוח ופרופ' דניאל לוי מאוניברסיטת רייכמן.
לקריאת המאמר המלא
לכתבה על המאמר באתר Kudos