באופן כללי אני מתעניינת במטפיזיקה ובפילוסופיה של הלוגיקה ושל המתמטיקה.
בשנים האחרונות אני עוסקת בתבונה המעשית ובהשוואה בינה ובין התבונה התיאורטית. אני יוצאת מנקודת המוצא של אריסטו שהמסקנה של ההיסק המעשי היא פעולה ולא האמנה ומסבירה זאת בעזרת האנלוגיה הבאה. חשיבה תיאורטית מסתיימת בהאמנות כי היא מתחילה בתפיסות וחשיבה מעשית מסתיימת בפעולות כי היא מתחילה ברציות. האנלוגיה המרכזית היא, אם כך, בין רציות ובין תפיסות והיא מבוססת על כך שרציות ותפיסות תופסות מקום דומה במרחב הטעמים. הן מצדיקות בלי להזדקק להצדקה.
כדי להצדיק את האנלוגיה הזו עלי להגן על שתי תזות שנויות במחלוקת. הראשונה היא התזה שרציות מצדיקות. חלק מההגנה על תזה זו נמצא במאמר:
The Normative Significance of Desires
השנייה היא התזה שרציות אינן זקוקות להצדקה. התחלה של ההגנה על תזה זו נמצאת במאמר
Is Love based on Reasons? (Last draft)