מידע אודות הבחינה הביבליוגרפית בפילוסופיה לתואר שני
 
שבוע לפני פתיחת השנה האקדמית ייבחנו התלמידים בבחינה ביבליוגרפית לתואר שני.
 
הבחינה בשנת תשע"ד תתקיים בתאריך 21.10.2013 במתכונת של בחינת כיתה. יש לענות על 3 שאלות מתוך 4 שאלות שייבחרו מהמאגר. משך הבחינה 4 שעות (שעה לכל שאלה וסה"כ שעה לעריכה). 
 
מטרת הבחינה ליצור מכנה של ידע משותף בין כל תלמידי המ.א. במחלקה לפילוסופיה.
 
משקל הבחינה 10% מהציון הסופי בתואר בנתיב מחקרי, ו-25% מהציון הסופי בתואר בנתיב כללי.
 
מבנה הבחינה יינתנו 4 שאלות, מתוכן יש לבחור 3. ארבע השאלות ייבחרו מתוך אוסף השאלות המופיע למטה.
 
חומר עזר מותר להשתמש במקורות הראשונים, בתנאי שאין בתוכם הערות כתובות, ובהם בלבד.
 
ציון מעבר בבחינה: 75 לפחות.
המחלקה מצפה ממתרגליה להצטיין בבחינה, וציון הבחינה יקבע אם יוכלו להמשיך לתרגל במחלקה.
ü כל שאלה שתתעורר במהלך הבחינה תופנה לטיפול הרמ"ח ויו"ר וועדת הוראה לתואר שני.
ü יידרש אישור רפואי על אי-הגשת הבחינה בשל מחלה. אישור רופא משפחה אינו קביל.
ü בקשות שונות לגבי הבחינה הביבליוגרפית יש להפנות בכתב לראש ועדת הוראה תואר שני (על גבי טופס פניה לועדת הוראה)
 
 
 
 
שנת תשע"ד -
 
 
 
אפלטון. המדינה [בכתבי אפלטון כרך ב']. תרגם יוסף ג. ליבס (ירושלים: שוקן, 1999).
 
אריסטו. אתיקה מהדורת ניקומאכוס. תרגם יוסף ג. ליבס (ירושלים: שוקן, 1973). ספר א', פרקים א'-י', יג'; ספר ב', פרקים א'-ז; ספר ג', פרקים א'-ה'; ספר ה', פרקים, א'-ב', ז'; ספר ו', פרקים א'-ב', ה', ח', יב'-יג'; ספר ז', פרקים א'-ג'; ספר ח', פרקים א'-ג'; ספר ט', פרקים, ח'-ט'; ספר י', פרקים ו'-ט'. (עפ"י הקיצור של אירווין ופיין).
 
רנה דיקרט, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, תרגם דורי מנור (ת"א: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2001)
 
הובס, תומס. הלווייתן, חלק 1, פרקים 1-16.
 
דיוויד יום, מחקר בדבר בינת האדם. תרגם גיא אלגת (תל-אביב: רסלינג, 2008), חלקים 1-7.
 
עמנואל קאנט. הנחת יסוד למטפיסיקה של המדות. הקדמה וחלקים 1-2. תרגם חנן אלשטיין (תל אביב: ספרי עליית הגג: 2010),
 
עמנואל קאנט. הקדמות לכל מיטאפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע. תרגם אברהם יערי (ירושלים: מאגנס, תרצ"ו), 1-42, 67-122.
 
רוסו, ז'-ז', האמנה החברתית ספר 1, פרקים 1-9.
 
ג'ון סטוארט מיל. על החירות. תרגם אהרן אמיר (ירושלים: שלם, 2006).
 
Hegel, G. W. F., Lectures on the Philosophy of World History. Translated by H. B. Nisbet (Cambridge: Cambridge UP, 1975), pp. 25-43.
 
Hegel, G. W. F., Lectures on the Philosophy of History (1827-1831). In: Political Writings. Translated by H. B. Nisbet (Cambridge: Cambridge UP, 1999), pp. 197-224.
 
פרידריך ניטשה. לגניאולוגיה של המוסר. ב: מעבר לטוב ולרוע; לגניאולוגיה של המוסר. תרגם ישראל אלדד (ירושלים: שוקן, 1967).
 
גוטלוב פרגה. על מובן והוראה  עיון כרך ל"ג, חוברת ג, תמוז תשמ"ד
 
לודויג ויטגנשטין. חקירות פילוסופיות. תרגמה מגרמנית עדנה אולמן-מרגלית (ירושלים: מאגנס, תשנ"ה), סעיפים 1-309.
 
קוויין, וילארד ואן אורמן. [1951] 2001. "שתי דוגמות לאמפיריציזם". תרגום: ענת בילצקי וענת מטר מטפורה 5 (2001): 41-55.
 
Martin Heidegger. Being and Time. Translated by John Macquarrie (Oxford: Blackwell, 1980), pp. 22-63.
 
 
 
שאלות לבחינה הביבליוגרפית בפילוסופיה לתואר שני – תשע"ד:
(לקובץ השאלות, לחצו כאן)
 
 
1. אפלטון. המדינה [בכתבי אפלטון כרך ב']. תרגם יוסף ג. ליבס (ירושלים: שוקן, 1999).
 
Parmenides (130b-d)
“And what about these?” asked Parmenides. “Is there a form, itself by itself, of just, and beautiful, and good, and everything of that sort?”
“Yes,” he said.
“What about a form of human being, separate from us and all those like us? Is there a form itself of human being, or fire, or water?”
Socrates said, “Parmenides, I’ve often found myself in doubt whether I should talk about those in the same way as the others or differently.”
“And what about these, Socrates? Things that might seem absurd, like hair, and dust and dirt, or anything else totally undignified and worthless? Are you doubtful whether or not you should say that a form separate for each of these, too, which in turn is other than anything we touch with our hands?”
 
"וכן גם לגבי הדברים דלהלן", אמר פארמנידס: "האם קיימת, למשל דמות מה של צדק כשלעצמו, ושל נאה וטוב וכל היוצא האלה?"
"כן", אמר.
"וכי מה? קיימת דמות של אדם, בנפרד מאיתנו ומכל שכמותנו, דמות כשלעצמה של אדם, או של אש ומים?"
"פעמים רבות" אמר, "פארמנידס, נתקשיתי בעניינים אלה ולא ידעתי אם גם לגביהם זה הדין או אם דינם שונה".
"ושמא נבוך אתה, סוקרטס, גם בעניינים דלהלן, שבהם תראה הנחה מעין זו אף כמגוחכת: כגון לגבי שערה, רפש-זוהמה ושאר דברים בזויים וחסרי ערך? כלום גם לגביהם מתקשה אתה לומר אם יש או אם אין לכל דבר מהללו דמות משלו נבדלת ושונה מהדבר הממשי שידנו נוגעת בו?" (סטפנוס 130, ליבס 15)
 
בדיאלוג המאוחר של אפלטון "פרמנידס" הדמות של פרמנידס מקשה על תורת האידאות של אפלטון כפי שהיא מופיעה בדיאלוגים התיכונים (מנון, פיידון, פוליטאה ה-ז, והמשתה-נאום דיוטימה). א) מה תפקידם ומהם המאפיינים של האידאות שבגינן פרמנידס מעלה את השגותיו? ב) מהי בדיוק הביקורת או בקורות אותן מעלה פרמנידס בקטע זה? (וודאו להתייחס לשלבי הביקורת). ג) האם יש דרך לחדד את המאפיינים, כך שיחולו רק על סוג הדברים שאפלטון היה רוצה שהם יחולו עליו? אם אין דרך באופן עקרוני לעשות זאת, הסבירו מדוע. (נעה) 
Untitled2.JPG2.  רנה דיקרט, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, תרגם דורי מנור (ת"א: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2001)
בהתנגדות הרביעית להגיונות מעלה ארנו את ההשגה הבאה כלפי דיקרט:
 
I have one further worry, namely how the author avoids reasoning in a circle when he says that we are sure that what we clearly and distinctly perceive is true only because God exists.
But we can be sure that God exists only because we clearly and distinctly perceive this. Hence, before we can be sure that God exists, we ought to be able to be sure that whatever we perceive clearly and distinctly is true. (CSM II, 150)
 
מהי עמדת דיקרט אותה מבקר ארנו בדבריו אלה, והאם ביקורתו של ארנו מוצדקת לדעתך? (יקיר)
Untitled.JPG
3. הובס, תומס. הלווייתן, חלק 1, פרקים 1-16.
    
    הובס כותב: "ומאחר שמצבו של האדם, כפי שהוסבר בפרק הקודם, הוא מצב של מלחמת הכל בכל, וכל אחד נוהג אז כפי שיורהו שכלו, ואפשר לו להשתמש ולהעזר בכל דבר לשם שמירה על חייו מפני אויביו – נמצאנו למדים שבמצב זה לכל אדם זכות לכל דבר, ואפילו לגופו של הזולת. לפיכך, כל זמן שקיימת זכות טבעית זו של כל אדם לכל דבר, מן הנמנע שתהא ערובה לשום אדם, ככל שיהא חזק או חכם, שיוציא אותה תקופת זמן שהטבע קוצב כרגיל לחיי בני מיננו. על כן צו הוא, או כלל של קבע, של השכל: 'כל אדם חייב לשאוף לשלום במידה שתקוה לו להשיגו; וכשאינו יכול להשיגו, זכאי הוא לבקש ולנצל את כל אמצעי-הסעד והיתרונות של המלחמה'. חלקו הראשון של כלל זה כולל את החוק הטבעי הראשון והיסודי, והוא – 'בקש שלום ורדפהו'. חלקו השני – את תמצית הזכות הטבעית, והיא, להגן על עצמנו בכל האמצעים שלרשותנו." (לויתן, פרק יד', עמ'121)
 
      הסבירו את ההבחנה של הובס בין זכות טבעית לחוק טבעי. הסבירו את המעמד (הסטטוס) של הזכות הטבעית במצב הטבע לעומת במצב המדיני, וכנ"ל לגבי החוק הטבעי. כיצד יתכן, ע"פ הובס, שבמצב הטבעי לכל אדם "זכות לכל דבר"? אם הכלל השכלי מצוה "בקש שלום ורדפהו", ובהנתן שבמצב הטבעי "כל אחד נוהג...כפי שיורנו שכלו", כיצד זה שהמצב הטבעי הוא של "מלחמת הכל בכל"? מה יענה הובס לטענה שהערך היסודי של כבוד-האדם ימנע את "מלחמת הכל בכל"? התיחסו בתשובותיכם הנ"ל בקצרה לאופן בו מתבטא האגואיזם הפסיכולוגי של הובס במושגי הזכות הטבעית והחוק הטבעי.  (שלמה)
 
 Untitled2.JPG
 
4. דיוויד יום, מחקר בדבר בינת האדם. תרגם גיא אלגת (תל-אביב: רסלינג, 2008), חלקים 1-7.
 
קראו במחקר עמודים 61-62 החל מ  ."את כל ההגיונות...."  ועד "....להניח את המבוקש"
 
מהי הבעיה אותה מציג יום בקטע שלעיל? ב) מהו "המקרה שלפנינו"? מהם שני ההגיונות בהם יכול השכל לבסס את "המקרה שלפנינו"? מדוע, לדעת יום, שניהם נכשלים? מה המסקנה הנובעת מכישלון זה?   (חגית)
 
 Untitled.JPG
 
5. עמנואל קאנט. הנחת יסוד למטפיסיקה של המדות. תרגם חנן אלשטיין (תל אביב: ספרי עליית הגג: 2010).
 
"יסוד העיקרון הזה הוא: טבע תבוני קיים כתכלית כשלעצמה. כך האדם מדמה לו בהכרח את ישותו שלו. במידה זו, זהו אפוא עיקרון סובייקטיבי של פעולות אנושיות. אבל כל יש תבוני אחר גם הוא מדמה לו כך את ישותו שלו, דווקא כפועל יוצא מתוך אותו יסוד תבוני החל גם עלי; לכן זהו באותו הזמן עיקרון אובייקטיבי, וצריך שנוכל להסיק מתוכו, בתור יסוד מעשי עליון, את כל חוקי הרצון. הציווי המעשי יהיה אפוא כלהלן: פעל באופן כזה, שלעולם לא תתייחס אל האנושות [Menschheit], הן זו שבך [in your own person; in deiner Person] הן זו שבכל אדם [person; Person] אחר, כאל אמצעי בלבד, אלא תמיד ובאותו הזמן כאל תכלית." (4:429)
 
קאנט מגדיר אנושות (humanity; Menschheit), או טבע תבוני במובן הרחב, כיכולת להציב מטרות ולפעול להשגתן; אישיות (personality; Persönlichkeit) היא היכולת לפעול על-פי צווי המוסר (תבוניות במובן צר יותר). האם אתם רואים בעיה בכך שקאנט טוען כי דווקא האנושות היא תכלית בפני עצמה? האם אתם רואים דרך להתגבר על הבעיה? כיצד קשורה השאלה הזו למעבר בין העיקרון הסובייקטיבי לאובייקטיבי בטיעון, ולתקפות הטיעון המוצג בפסקה?  (עדו)
 Untitled2.JPG
 
6. עמנואל קאנט. הקדמות לכל מיטאפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע. תרגם אברהם יערי (ירושלים: מאגנס, תרצ"ו), 1-42, 67-122.
 
"והנה יש באמת ברשותנו מדע-טבע טהור, הקובע א-פריורי ובכל ההכרח הדרוש למשפטים מופתיים, חוקים השולטים בטבע. די לי להביא כאן כעד את ההכנה ההיא לתורת-הטבע, הקודמת, בשם מדע-הטבע הכללי, לכל פיסיקה (המיוסדת על עקרונות ניסיוניים). בה אנו מוצאים את המאתימאטיקה המשמשת כלפי תופעות וגם עיקרים דיסקורסיביים (מתוך מושגים), שהם החלק הפילוסופי של הכרת-הטבע הטהורה." (§15, עמ' 68)
 
הסבירו בפירוט מהו מדע-הטבע הכללי עליו מדבר כאן קאנט. מהי הבעיה אותה מכנה קאנט בראשית ספרו הבעיה של יום (עמ' 4), וכיצד הוא פותר אותה? הבחינו בין הבעיה הזו ובעיית האינדוקציה ואמרו האם לדעתכם התשובה של קאנט לבעיית יום היא פתרון גם לבעיית האינדוקציה? בהשיבכם על השאלה הסתמכו הן על 15§ והן על שאר הטקסט, בפרט על 27-31§§. (עדו)
 
 Untitled.JPG
 
7. פרידריך ניטשה. לגניאולוגיה של המוסר. ב: מעבר לטוב ולרוע; לגניאולוגיה של המוסר. תרגם ישראל אלדד (ירושלים: שוקן, 1967).
 
ניטשה כותב:"שני הערכים המנוגדים 'טוב ורע', 'טוב ורוע', ערכו קרב עלי-אדמות, קרב איום של אלפי שנים..." [לגניאולוגיה של המוסר, א', פרק 16, עמ' 257]
 
הסבירו את הניגוד בין 'טוב ורע' ל'טוב ורוע', ומדוע הוא כה מרכזי לניטשה; תארו בפירוט מה מאפיין את המוסריות של כל אחד מהצמדים הנ"ל. באיזה מובן הקרב הניטש הוא מהותי לעצם ההבחנה בין שני סוגי המוסר? הסבירו מה ניתן ללמוד מזה על "ערכו של המוסר" לדעת ניטשה? (שלמה)
 Untitled2.JPG
 
8.   Martin Heidegger. Being and Time. Translated by John Macquarrie (Oxford: Blackwell, 1980), pp. 22-63
 
הסבר מה פירוש 'קיום אותנטי' ו'קיום לא אותנטי' לפי היידגר? האם לשני סוגי הקיום האלה ישנה משמעות אתית? נמק. (אברהם)
 
 Untitled.JPG
9. לודויג ויטגנשטין. חקירות פילוסופיות. תרגמה מגרמנית עדנה אולמן-מרגלית (ירושלים: מאגנס, תשנ"ה), סעיפים 1-309.
 
בחקירות פילוסופיות 115§ אומר ויטגנשטיין: "נמצאנו כלואים בתמונה. ולא יכולנו להשתחרר, כי היא שכנה בתוך הלשון שלנו, והלשון נראתה רק כחוזרת ומזכירה לנו אותה ללא רחם". הסבירו את  התפיסה האוגוסטינית השוכנת בלשון עליה מדבר ויטגנשטיין? כיצד משפיעה תמונה זו על תפיסות הפילוסופיה המסורתית? כיצד מאפשרת ביקורת הלשון של ויטגנשטיין להשתחרר מהשפעתה של תמונה זו? כיצד מתאר ויטגנשטיין את הפילוסופיה ותפקידה לאור שחרור אינטלקטואלי זה?
הדגימו את תשובותיכם תוך התייחסות לסוגיות הבאות: תפיסת המשמעות כשימוש, מושג העקיבה אחר כלל, ומושג הלשון הפרטית. (יאני)
 Untitled2.JPG
 
10. קוויין, וילארד ואן אורמן. [1951] 2001. "שתי דוגמות לאמפיריציזם". תרגום: ענת בילצקי וענת מטר מטפורה 5 (2001): 41-55.
 
הסבירו את הביקורת של קווין על ההבחנה בין טענות אנליטיות ובין טענות סינטטיות, ואת האלטרנטיבה ההוליסטית שהוא מציע לתפיסה זו. חוו דעתכם על אלטרנטיבה זו. (יאני)
 
 Untitled.JPG
 
                                                            בהצלחה!