פרופסור אליהוא כ"ץ הוא סוציולוג של התקשורת. ממייסדי הטלוויזיה הישראלית וחתן פרס ישראל למדעי החברה לשנת תשמ"ט 1989. פרופ׳ כ״ץ למד באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון (1948), שני (1950) ושלישי (1956) ובראשית שנות ה-60 עלה ארצה והצטרף לאוניברסיטה העברית עימה קיים קשרי מחקר עוד קודם לכן. באוניברסיטה העברית הוא ייסד את המכון לקומוניקציה.
בשנת 1967, עפ"י בקשתו של ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, הועמד פרופ׳ כ״ץ בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עבודה זו שולבה במחקריו על הכנסת המדיה הטלוויזיונית למדינות עולם שלישי ועל בחינת ההשפעות ארוכות הטווח של הטלוויזיה בישראל על התרבות בכלל ועל תרבות הפנאי בפרט. בשנות ה-70 אף עסק בייעוץ עבור הטלוויזיה הציבורית הבריטית, ה- BBC. בין השנים 1987–1996 שימש כ"ץ כמנהל המכון למחקר חברתי שימושי וכחבר סגל בביה״ס אננברג לתקשורת ועיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה. במקביל לכך הוא המשיך בתפקידיו האקדמיים באוניברסיטה העברית. ובשנת 1992 הצטרף לסגל בית הספר אננברג לתקשורת אוניברסיטת פנסילבניה ממנה פרש ב-2014 והוא בן 88.
פרופ׳ כ״ץ הוא מחברם של עשרות מאמרים וספרים בחקר התקשורת. ספרו הראשון, (Personal Influence (1955, שנכתב ביחד עם מנחהו ממחקר הדוקטורט פול לזרספלד, הוא אחד מאבני הדרך בחקר התקשורת, ועל פי מדד Google Scholar צוטט עד היום קרוב ל-7,000 פעם. מאוחר יותר היה כ״ץ בין מעצבי תיאוריית ה״שימושים והסיפוקים״ המנסה כקודמתה לתת מענה לשאלת מידת ההשפעה של אמצעי התקשורת. מחקריו של כ״ץ התפרסו גם על תחומים נוספים רבים ובהם כאמור תרבות הפנאי, חדירת הטלוויזיה למדינות העולם השלישי, חקר חדירת חידושים, ותפקידם החברתי של ״אירועי מדיה״. ספרו (Media Events (1992 שנכתב עם דניאל דיין תורגם ל-7 שפות.
כחוקר המוערך ואולי המצוטט ביותר בהיסטוריה של דיסציפלינת התקשורת, הכיר כ״ץ את ספרות הדיסציפלינה על בוריה. ספרו (Canonic Texts in Media Research (2002 שנערך ביחד עם תמר ליבס, ג׳ון דורהם פיטרס ואבריל אורלוף סוקר 13 טקסטים קנוניים בחקר התקשורת ומציג את טיעוני הבעד והנגד למעמדו הקנוני של כל אחד מהם. בספרו האחרון (Echoes of Gabriel Tarde: What We Know Better or Different 100 Years Later (2014 שנכתב עם שני תלמידי דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה, כריסטופר עלי וג׳והאן קים, הצדיע פרופ׳ כ״ץ לתיאורטיקן התקשורת הנשכח גבריאל טרדה שהשפיע עליו רבות בהמשגת המרחב הציבורי כשדה של יחסי גומלין בין אמצעי התקשורת, השיח, דעת הקהל והפעולה. ב-2014 פירסם את מחקרו על ״החזרה לרחוב״ באמצעות מכשירי התקשורת הניידים כיישום של התיאוריות בנות 100 השנים של טרדה, בספר שהוציאה המחלקה תקשורת באוניברסיטת בן-גוריון לכבוד פרישתו של פרופ׳ דן כספי, שהיה ממיסדיה, לגימלאות. פרופ׳ כ״ץ היה נואם המפתח באירוע הפרישה.
כ"ץ זכה על עבודתו בשורת פרסים והוקרות, בהם פרס ישראל למדעי החברה לשנת 1989. הוא חבר נבחר באקדמיה האמריקאית למדעים ואומנויות וחתן פרס UNESCO-Canada McLuhan ופרס Burda.
בשנת 2015 תרם פרופסור כ״ץ את הספרייה המכובדת שברשותו לספריה המרכזית באוניברסיטת בן גוריון- ע"ש זלמן ארן. האוסף של פרופסור כ"ץ מונה למעלה מ - 2000 כרכים, רובם בתחום התקשורת. זהו אוסף בעל ערך אקדמי ותרבותי גדול מאוד עקב העובדה שנצבר על פני שנים רבות והוא מייצג את תחומי התעניינותו של פרופ׳ כ״ץ ואת תחומי מחקרו.
במעמד חנוכת האוסף ב 24/11/2015, בנוכחות נשיאת האגודה הבינלאומית לתקשורת פרופ' איימי ג'ורדן, הודתה נשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי לפרופ' כ"ץ על תרומתו והוסיפה: "אתה אבי התקשורת בישראל ואני מקווה שהקשר הזה בינך לביננו ילך ויתהדק. אני בטוחה שמה שאתה עוד יכול ללמד, אנשים צעירים עוד לא למדו״.
בשנת 2017 הוענק לפרופ כ״ץ תואר דוקטור לשם כבוד מאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב. במגילת הכבוד נכתב כי התואר הוענק ״מתוך הערכה עמוקה למלומד דגול ובעל השפעה כבירה על חקר התקשורת בעולם, האב המייסד של לימודי התקשורת באקדמיה הישראלית; לאחד מבכירי מדעני החברה, שעבודותיו פורצות הדרך הרחיבו את גבולות הידע והניחו יסודות חשובים בשדה הסוציולוגיה של התקשורת; לחתן פרס ישראל וחבר האקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים, שתרומתו הייחודית ורחבת היריעה ניכרת בתחומים רבים, בהם השפעת אמצעי התקשורת, שימושים וסיפוקים, תרבות הפנאי, דעת הקהל, אירועי מדיה והפצת חידושים, ואשר חיבוריו היו לטקסטים קנוניים ומעוררי השראה ושיח בקרב דורות של תלמידים וחוקרים בעולם; לאות כבוד לחלוץ אקדמי, שהקים את המכון לקומוניקציה באוניברסיטה העברית, היה שותף לייסודם של מחקרים חברתיים-שימושיים בישראל ולעיצוב מדיניות התקשורת בה; בהוקרה למנהל הראשון של הטלוויזיה הישראלית, שהותיר חותם אישי על התפתחות התקשורת והתרבות בישראל; ולאות תודה על מחויבותו העמוקה לקידום ההשכלה הגבוהה ולהעשרת חיי הרוח והתרבות לטובת החברה הישראלית כולה״.
