רות אלמוג נולדה בפתח תקווה בשנת 1936 לזוג רופאים יוצאי גרמניה, שעסקו בתחילת דרכם בפלשתינה בגידול דבורים וייצור דבש. המשפחה הייתה דתית ולפיכך למדה אלמוג בבתי ספר של המגזר הדתי עד סוף כתה י"א. אז עזבה את פתח תקווה והמשיכה את לימודיה בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין. ב-1956, לאחר סיום לימודיה, התגייסה לצבא ושרתה בחיל המודיעין. בתום שירותה בצבא החלה לעבוד כמורה בבית ספר יסודי ובתוך כך למדה באוניברסיטת תל אביב תיאטרון וספרות עברית. לאחר מכן המשיכה את לימודיה בפילוסופיה ועבדה כמורה בבתי-ספר תיכון שונים בתל אביב, וכן במשך שנתיים כעוזרת הוראה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל-אביב. ב-1967 פרסמה לראשונה סיפור בעיתון הארץ ואף החלה לעבוד בעיתון כעוזרת לעורך.

ב-1970 ראה אור קובץ סיפוריה הראשון, חסדי הלילה של מרגריטה, בהוצאת תרמיל, וכעבור שנה ראה אור הרומן הראשון שלה, בארץ גזרה, במסגרת סדרת ספריה לעם של הוצאת עם עובד. ברבות השנים פרסמה ספרי ילדים ונוער , רומנים וקבצי סיפורים וכתבה בעיתון בקביעות על ספרות העולם וביקורות ספרים – עיסוק שבו היא מתמידה עד היום, לאחר צאתה לגמלאות.

רות אלמוג זכתה בפרסים רבים, וביניהם פרס ברנר על הרומן שורשי אוויר, פרס עגנון על האגם הפנימי, פרס ניומן על כלל יצירתה, וכך פרס ביאליק. היא זכתה פעמיים בפרס זאב לספרות ילדים ונוער, בפרס יד ושם על ספרה המסע שלי עם אלכס ובעיטור אנדרסן בעד אותו ספר. בגרמניה הוענק לה הפרס על שם גרטי שפיס מטעם העיר מיינץ.

שנים עסקה בהוראת כתיבה יוצרת במסגרות שונות – ספרית בית אריאלה בתל-אביב, אגודת הסופרים בירושלים, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון בנגב.

בצד הכתיבה עסקה גם בציור,  אך היא מחשיבה עצמה כציירת חובבת.

רות אלמוג מתגוררת בתל אביב, נשואה למשורר והסופר אהרן אלמוג ואם לשתי בנות.