ניסים אלוני, מחזאי וסופר, נולד ב-1926  בתל-אביב למשפחה קשת יום שהתגוררה בשכונת וולפסון. לימים משפחתו והשכונה, על הדינמיות שבה, היוו השראה רחבה ליצירותיו.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים התגייס לנוטרות ושם החל לכתוב לשבועון "במחנה". במלחמת העצמאות שירת כחייל קרבי, ולאחר המלחמה למד היסטוריה כללית ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרסם עשרות סיפורים קצרים בשבועונים ובמוספים ספרותיים. ארבעה מסיפוריו, המתארים את חוויות נערי שכונה בדרום תל אביב, כונסו בקובץ הינשוף.

פעילותו העיקרית היתה בתחום המחזאות. בשנת 1954 הוצג מחזהו הראשון, אכזר מכל המלך, ב"הבימה". אשר עורר הד גדול בקרב שוחרי התיאטרון. בשנת 1963 הקים את "תיאטרון העונות" עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו. מטרתו של התיאטרון היתה להציג מחזאות מודרנית ומקורית. התיאטרון פעל במשך ארבע שנים והעלה, בין היתר, את הנסיכה האמריקאית בבימויו של אלוני. עיבד וביים בתיאטרון זה את ארלקינו ואת עסקי נישואין מאת צ'כוב, את רביזור מאת גוגול ואת אל תגעו בנוימן מאת שבתאי טבת.

 

מחזות נוספים שכתב:

כמו כולם (לוקאס הפחדן) - אשנב 1960.

בגדי המלך - הבימה 1963.

המהפכה והתרנגולות - הקאמרי 1964.

הכלה וצייד הפרפרים - בימות1967.

הנפטר מתפרע – בימות 1980.

דודה ליזה - הבימה 1969.

צוענים של יפו - הבימה 1971.

שעיר אחד לעזאזל - קאמרי 1973.

אדי קינג - הבימה 1974.

נפוליון חי או מת – בימות, הקאמרי 1979.

בנוסף כתב וביים שתי תוכניות בידור ל"גשש החיוור" : סינמה גשש ו-קנטטה לשווארמה ותכניות בידור אחרות ליוסי בנאי, רבקה מיכאלי ואילי גורליצקי. כתב גם תמלילים לפזמונים וכן כתב את התסריט לסרט הגלולה בבימוי דוד פרלוב.

זכה בפרס ביאליק (1983), בתואר עמית כבוד של בית הספר "סם שפיגל" (1992), בפרס רוזנבלום לאמנויות של עיריית תל-אביב (1993) והיה חתן פרס ישראל לתיאטרון (1996).

בשנים האחרונות לחייו הוגבל קשות כתוצאה מאירוע מוחי.

ניסים אלוני נפטר ב-1998 בתל-אביב.