​משהו טוב לנשמה 

 שמי רותם טל בן ישי. ​​אני מנגנת בפסנתר​ מגיל 5 . למדתי במגמת מוזיקה בתיכון, שכללה 5 יחידות ביצוע (רסיטל בפסנתר), מנגנת בתופים, בגיטרה ובעוד כלי נגינה. נולדתי עם יכולת שמיעה אבסולוטית, המאפשרת לי לאפיין ולחקות כל צליל שאני שומעת

להנאתי ולפרנסתי, אני מלמדת פסנתר ב-5 השנים האחרונותאני משתדלת לפתח ולהקנות גם לתלמידיי הבנה מוזיקלית ולפתח את שמיעתם.  מעבר למקור פרנסה נחמד, זהו מקור השראה גדול. התלמידים שלי רובם סטודנטים. אני מלאת הערכה בכל פעם לפגוש אנשים שמעיזים ללמוד משהו חדש, בכל גיללהשקיע ולהתמקצע. מוסיקה היא בעיניי חלק מהותי מהחיים, התורם לי משמעותית. בעזרת ההוראה של תחביביי, אני זוכה לעסוק במוסיקה על בסיס יומיומי

 

כסטודנטית לרפואה גיליתי שאני אוהבת לא רק ללמוד אלא גם ללמד. אני מתרגלת בפקולטה מזה 3 שנים אלקטרופיזיולוגיה וסטטיסטיקה. במהלך לימודיי תמיד שאפתי להישגים אקדמיים, התעניינתי והרחבתי ידיעותיי. זכיתי ללמוד מטובי הרופאים והחוקרים, גם בלימודים הפרה קליניים וגם בלימודים הקליניים. אין לי ספק שבזכות מוריי אהיה רופאה טובה יותר. מעבר לכך זכיתי להנות מהתמהיל החברתי הייחודי והמעניין של הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. פגשתי לא מעט חברים שילוו אותי במהלך חיי ותכף יהפכו לקולגות מצוינים. גם ביום חתונתי חבריי היו הלב הפועם של האירוע וחברי הטוב לכיתה, רב שמואל ברויאר, חיתן אותי ואת בעלי

 

אני בטוחה ששנות לימודיי בפקולטה (שעוד לא הסתיימו) נתנו ועוד יתנו לי המון להמשך הדרך המקצועית והאישית


IMG_4356.jpg



​​המקום המיוחד שלי 


בקיץ שבין שנה רביעית לחמישית, חשבנו אני ובן זוגי להתחיל בדרך חדשה בתחום העסקים. שכרנו מקום בעיר טירה, והקמנו בר חברתי בשם EL PATRÓN, לממכר שייקים וקינוחים מיוחדים.

מאז אני מנהלת את המקום מרחוק, עובדת על השיווק והגרפיקה, ומבקרת בסופי שבוע ובחופשים
זו השנה השישית שלי בעולם הרפואה, ומאז ומעולם השתדלתי לשלב עיסוקים מגווניםבמיוחד עם הידיעה שבשלבים הבאים לאחר הלימודים, נתח הולך וגדל מחיי יושקע ברפואה בלבד
העיסוק הכפול מאתגר, ובוודאי הוסיף עומס רב על הקיים בלימודי רפואה שכולנו מכירים, אך סיפק לי הנאה רבה, עניין וריגושים

אין לי ספק שחווית הלימודים בבן גוריון תרמה רבות ליכולת שלי להשתלב בתחומים אחרים, מהשנה הראשונה בלימודים מחנכים אותנו לשלב עשיה קהילתית וחברתית בחיינו, כך למשל התנדבתי במרכז לפליטים בנגב, בפרויקט אביב ובעמותות בעיר טירה, עד שבשנים הקליניות הרגשתי יכולת לפתוח בדרך עצמאית. ​

הנטל הכלכלי מאתגר במקביל ללימודים, אך השקעה הזו שכרה בצידה, במיוחד אם אצטרך לשבת בבית לאחר הסטאז׳ ולהמתין לתקן להתמחות 😉

 

אסיל בשארה שנה שישית, בית הספר לרפואה בבן גוריון. 


6b0d10f7-cb37-492f-9201-24f951fa45f8.jpg