מסמך החודש

​

בית החולים האיטלקי

​בית החולים האיטלקי בירושלים נבנה על ידי ארגון נוצרי איטלקי בימי התפוררות האימפריה העותמאנית ודריסת הרגל של המעצמות בירושלים. הוא תוכנן על ידי האדריכלים האחים ברלוצי ומזכיר מבנים צבוריים באיטליה. בית החולים נפתח ב 1919, נוהל ע"ע צות איטלקי ושרת צליינים ואת תושבי ירושלים. בימי מלחמת העולם השניה בית החולים הוחרם על ידי ממשלת המנדט ושימש כמפקדה של חיל האויר המלכותי.

המכתבים שבפנינו הינם מתוך ארכיונו של פרופ' רוברטו בקי מסוף פברואר- מרץ 1948, בזמן הסלמת המאבק בין הישוב היהודי לבין הצד הערבי. סדרת ההתכתבויות באוספו של פרופ' בקי משקפת את התארגנות הישוב לקראת המלחמה. הקשיים בתחבורה להגיע לבית החולים של הדסה על הר הצופים מביאים את ראשי הישוב לחפש פתרונות למצוקה במקומות אשפוז ובתי הבראה לפצועים. פרופ' בקי שהיה חבר בועד הלאומי, יצחק בן צבי (יו"ר הועד הלאומי) יהונתן פראטו ואחרים, פונים לרבה הראשי של רומא, פרופ' דוד פראטו, בבקשה שיעזור ויפנה למוסדות הותיקן על מנת לקבל חזקה על בית החולים ומבנים נוספים בעיר (כמו בית הספר האיטלקי ברחוב הנביאים). חברי הועד הלאומי שיערו כי האיטלקים ירצו לפתוח את בית החולים מחדש אחרי יציאת הבריטים. למרות המאמצים וההשתדלות, נציגי המוסד בותיקן סרבו למסור את החזקה על בית החולים, אך הציעו מו"מ שיאפשר לקבל פצועים יהודים לבית החולים. בית החולים לא חזר לידי האיטלקים במלחמת העצמאות אלא שימש עמדה של צהל, עמד בקו החזית וספג הפגזות רבות. בתום המלחמה חזר לבעליו ובשנת 1963 נמכר לישראל ומשמש את משרד החינוך.

ארכיונו האישי והמקיף של פרופ' רוברטו בקי נמצא בארכיון בן גוריון. פרופ' בקי היה דמוגרף וסטטיסטיקן. הארכיון הינו בבואה לפעלו הרב. פרופ' בקי מילא שורה של תפקידים באוניברסיטה העברית הניח את המסד ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבראשה עמד בין השנים 1948-1971. פרופ' בקי ערך את מפקד התושבים ב1948 וכעבור שלוש עשרה שנה את המפקד ב 1961. לפרופ' בקי היה ענין רב בחקר דמוגפיה של יהודי התפוצות, הוא פרסם ספר על אוכלוסיית ישראל ערך את האטלס הסטטיסטי של איטליה וזכה לפרסים רבים בינהם פרס ישראל.

מתוך ארכיון בן גוריון, אוסף רוברטו בקי, תיק 196)

​