דוד שיץ נולד בברלין ב-1941 בשם דיטמר-אינגברט מילנר-באואר-שיץ (Schutz). הוריו היו לגאה בראון ורודולף באואר. עלה לישראל עם אחיו בשנת 1948 במסגרת עליית הנוער. את מרבית שנות נעוריו העביר בכפר הנוער ניצנים וחוויותיו שם סיפקו השראה לכתיבתו. לאחר שירות כקצין בחיל התותחנים למד לתואר בוגר בהיסטוריה ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית, ולתואר מוסמך בהיסטוריה. את עבודת המאסטר שלו כתב על בלדווין הרביעי, בהדרכתו של פרופסור יהושע פראוור. במהלך כתיבת עבודת הדוקטורט החליט לשנות את ייעודו המקצועי ולהפוך להיות סופר.
ב-1974 נישא דוד שיץ לציפי שמיר, פסיכולוגית קלינית, ונולדו להם שתי בנות. לאחר גירושיו נולדה לו ולבת זוגו חמוטל פרת בת נוספת.
ספרו הראשון, העשב והחול, פורסם בשנת 1978, כשהיה בן 37. הספר תורגם לצרפתית ולגרמנית. בשנות השמונים והתשעים פרסם שיץ שמונה ספרים נוספים, ביניהם שושן לבן, שושן אדום ועד עולם אחכה. בנוסף לפעילותו הספרותית הפיק שיץ במהלך השנים סרטים רבים, ושימש כמפיק וכסמנכ"ל שירות הסרטים הישראלי. שיץ זכה בפרסים ספרותיים רבים וספריו תורגמו למספר שפות.
זכה בפרס אקו"ם לסיפור קצר (1978), בפרס ברנשטיין (1988) ופעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול (1981, 1994).
