כסטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטת בן גוריון, בית החולים והמרפאות הקהילתיות באזור הדרום, אינם זרים לנו, עוד משנתנו הראשונה בלימודים. אף על פי כן, עד לפני מספר שבועות, המושג "רפואה גלובלית" לא היה אלא ביטוי עמום הרחוק מהישג ידינו. בחודש ספטמבר האחרון, בזכות התמיכה והעזרה של הפקולטה ובית הספר לאולטרסאונד, נסענו לבית החולים Kumasi South שבגאנה ובמכתב זה נבקש לשתף חלק מחוויותינו בביקור משמעותי זה.



 ghana1.jpg

לצפייה בכל התמונות>>

כבר מהכניסה לבית החולים דרך שביל העפר נחשפנו לאתגרים הגדולים מולם ניצב הציבור הגנאי: מבנים ישנים ושבורים בחלקם, תעלות ניקוז חשופות וחיבור לחשמל שהפך למותרות בלבד. יכולים היינו לתאר תנאים כאלו במוסדות הרפואה הכפרית שבמדינות מתפתחות, אך כבר בשלב זה נבהיר ש-KSH הוא בית החולים השני בגודלו בעיר השנייה בגודלה בגאנה. מחלות כמו שחפת, מלריה ו-HIV, עליהן למדנו רק בספרים, נראות חדשות לבקרים בבית החולים בגאנה. המטופלים שפגשנו הציגו אמנם מחלות מוכרות, אך אלו התייצגו בצורה קיצונית כשמגיעות על רקע מחלות כמו AIDS –מחלת כבד סופנית עם בילירובין בשמיים, סערת תירואיד חמורה או טטנוס שלא טופל בזמן עם סוף עגום.

 ​

האתגרים הרפואיים הנובעים מהתחלואה מתעצמים עקב היעדר אמצעים כלכליים – הן למערכת הרפואית בהקשר כוח אדם והן למטופלים עצמם למימון ההליך הטיפולי. המחסור הלא נתפס במומחים מביא ליצירת "רופא כל-יכול" – כזה שמקבל מטופלים בקליניקה הקרדיולוגית מחד ומבצע ניתוחים מורכבים על בסיס קבוע מאידך; רופאי משפחה המבצעים ניתוחים כחלק מהפרקטיקה היומית – מיומנות הנרכשת "on the job", כפי שנהוג לומר שם. ומעל לכל אלו, נצרבה בחווייתנו בעיקר אוזלת היד של הצוות הרפואי אל מול מטופלים שמצבם הכלכלי מגביל אותם– החל מחוסר יכולת לממן בדיקת כימיה או צילום חזה, וכלה בטיפול עצמו.

 

היעד המרכזי של ביקורנו היה לנסות ולהבין את הצרכים המרכזיים של האוכלוסייה בקומאסי, "Need Assessment", זאת במטרה לתכנן את השתלבותנו באופן שיוכל לתרום לשני הכיוונים לטווח הארוך. נפגשנו עם רופאים, עוזרי רופא, אחיות, סגל לוגיסטי ואפילו מתאמי מחקר  בבית החולים בקומאסי ובבית החולים הראשוני ב-Effiduase שמפנה מטופלים אל ביה"ח השניוני בקומאסי. נחשפנו לתסכול של הצוות מהיעדר היכולת לספק את הטיפול הטוב ביותר עבור המטופלים שלהם. אמנם משפטים דומים נשמעים גם במחוזותינו, אך הביקור לימד אותנו להעריך את ממדי השינוי שניתן לעשות במטופלים עם האמצעים העומדים לרשותנו בישראל.

 

הישג ראשוני עבורנו היה הקשר שנרקם עם שני רופאים מבית החולים, שהיו אנשי הקשר  שלנו עוד חודשים רבים לפני הביקור, אך במהלך הביקור הקשר איתם התעצם וקיבל משמעות חדשה. לתחושתנו, אותו קשר אנושי שיצרנו הוא נדבך חשוב שיאפשר שיתוף פעולה פורה בעתיד. לאחר הסיורים במחלקות השונות דנו יחד על משמעות הביקור עבורם ועבורנו ועל האפשרות לשלוח סטודנטים לבית החולים על בסיס שנתי. כמו כן, דנו בהזדמנות להביא לקומאסי את הידע הייחודי ב-Point of Care Ultrasound שנלמד בבית הספר שלנו באוניברסיטת בן גוריון, מתוך הבנה שהוא יוכל להיות כלי משמעותי ביותר בשגרת החיים של בית החולים. לבסוף, שוחחנו על האפשרות לקיים מחקר משותף שמשלב את הטמעת האולטרסאונד לצד ליווי ותמיכה שלנו מרחוק בתצורת Tele-Medicine.

 

לצד התחושה שתהליך גדול ניצב בפתחנו, הביקור בגאנה הותיר בנו חותם משמעותי שילווה אותנו בהמשך חיינו המקצועיים. אנו מאמינים שהצבת ביקור כזה כחלק מתוכנית לימודי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון הופך את בית ספרנו לבית ספר גלובלי ששולח זרועות לכל רחבי העולם ויוכל להעצים את בוגרות ובוגרי הפקולטה, כחלק מהשאיפה להיות רופאים טובים ואנושיים יותר. יחד עם זאת, הייחודיות של בית הספר שלנו בלימודי POCUS יכולה, לטעמנו, להשתלב בצורה טובה בשגרת היומיום של בית החולים בגאנה.

 

למזלנו, לאחר שני ניסיונות שלא צלחו עקב מגפת הקורונה, המסע שהיתכנותו נראתה לעיתים בגדר חלום, קרם עור וגידים. בהזדמנות זו נרצה להודות לד"ר ראם שדה, בוגר הפקולטה והוגה הרעיון, על התושייה, המאמצים והקשר השוטף עם סגל בית החולים במשך שנתיים עד שהמסע יצא אל הפועל, לד"ר תומר גת, מתמחה ברפואה פנימית בסורוקה שליווה אותנו במהלך המסע, ולד"ר ליאור פוקס על ההשראה הגדולה לעשייה ולפרויקטים בסדרי גודל שכאלו, על הרוח הגבית לכל אורך הדרך וכן על התמיכה הכלכלית שאפשרה את נסיעתנו. ברצוננו להודות גם לסגל הפקולטה, ובפרט לפרופ' שלף, שאפשרו מסע ניסיוני זה מתוך שאיפה להצלחתו והטמעתו בהמשך הלימודים.

 

בתודה,

עפרי קרני, עידו יאירי ורוני ידווב,

סטודנטים לרפואה ומתרגלי אולטרסאונד ממחזור מ"ה  ​

לכתבות נוספות>>​