פרופ' אהוד מירון: "מצבי חוסר יציבות נחשבים למצבים שבדרך כלל יש להימנע מהם, אך במערכות אקולוגיות יובשניות הם דווקא יכולים למנוע את תהליך המדבור"
חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביעים על האפשרות להציל מערכות אקולוגיות ממדבור באמצעות התערבות פשוטה בגבול המדבר. "המדבריות מתפשטים כבר עשרות שנים, אבל תהליך המדבור אינו חייב להיות בלתי הפיך", אומר פרופ' אהוד מירון ממכון שוויץ לחקר אנרגיה וסביבות צחיחות (SIDEER), אחד מהמכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין בקריית שדה בוקר.
על פי אמנת האו"ם למאבק במדבור, למעלה מ-30% משטח הקרקע של ארה"ב מושפעים מתהליך המדבור, המוגדר כאובדן פוריות ביולוגית של הקרקע ודילול כיסוי הצומח בשל פעילות אנושית ושינויים אקלימיים, כמו בצורות ממושכות והצפות. מצדו השני של האוקיינוס האטלנטי, חמישית משטח הקרקע של ספרד נמצאת בסיכון של הפיכה למדבר, ובסין, תהליכי מדבור מאז 1950 פגעו בקרוב ל-7 מיליון דונם של קרקעות מעובדות, 23.5 מיליון דונם של שטחי מרעה, ו- 64 מיליון דונם של יערות.
קבוצת המחקר של פרופ' מירון פיתחה פלטפורמה של מודלים מתמטיים למערכות אקולוגיות מוגבלות מים המשמשת חממה לרעיונות חדשניים איך להאט תהליכי מדבור ואף להחזירם אחורה. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Physical Review Letters, בתר הדוקטור כריסטיאן פרננדז-אוטו, הדוקטורנט עומר צוק ופרופ' מירון השתמשו בפלטפורמה זו כדי לבחון שינויים אפשריים בדינמיקה של אזור הגבול בין צומח למדבר. מטרת המחקר הייתה בחינה של דרכים להפיכה של אזור גבול זה מחזית מדבור, המתבטאת בתמותת צומח באזור הגבול, לחזית שיקום, המתבטאת בגידול צומח והמרה הדרגתית של שטחי קרקע חשופה בשטחים ירוקים.
הדמיית מודל המראה חזית מדבור המבטאת בתנועתה ההתחלתית t=0-50 את התפשטות אזור המדבר (צהוב) אל אזור הצומח (ירוק), ובהמשך תנועתה את התפתחותה של אי-יציבות בצורת שלוחות צומח הגדלות חזרה אל תוך אזור המדבר t=63-250
"חשפנו מנגנון שבו חזית מדבור מאבדת את יציבותה על ידי פיתוח שלוחות צומח הגדלות אחורה אל תוך הקרקע החשופה, ובכך הופכות את תהליך המדבור", אומר פרופ' מירון, "אי-יציבות זאת מתממשת בתנאים של הובלת מים מהירה אל שלוחות הצומח. הובלה זו לא רק מאיצה את צמיחת השלוחה, אלא גם מעכבת את הצמיחה משני צדיה ובכך מאיצה את התפתחות האי-יציבות".
החוקרים גם מציעים דרכים לעורר את האי-יציבות על ידי התערבות יזומה באזור הצר של חזית המדבור, כגון הטמעה של מיני צמחים חדשים עם קצב ספיגת מים גבוה יותר, או גיזום מקוטע של הצומח לאורך החזית. מרגע שהתערבות כזאת מצליחה מתחיל תהליך הדרגתי של שיקום עצמי ללא צורך בהתערבות נוספת. "פיתוח שלוחות הוא סוג אי-יציבות אחד של חזית מדבור וניתן להעלות על הדעת סוגי אי-יציבות נוספים המולידים שיקום עצמי" אומר פרופ' מירון אך מוסיף "מאמץ מחקרי נוסף נדרש בכדי למצות רעיונות אלו ולתרגם אותם לשיטות ניהול קרקע מעשיות".