דוד אייכלר, פרופ׳ אמריטוס במחלקה לפיזיקה, הלך לעולמו לאחר מחלה קשה. השאיר אחריו ארבעה בנים, שש נכדות, ארבעה נכדים, ושתי אחיות. בן 70 היה במותו.
דוד נולד ב-1951 בברוקלין, וגדל במונסי, ניו-יורק. את עבודת הדוקטורט בפיזיקה עשה ב-1976 במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס. בהמשך עבר לאוניברסיטת שיקגו, שם קיבל משרת פוסט-דוקטורט ולאחר מכן מונה לחבר סגל באוניברסיטת מרילנד.
בתחילת שנות ה-80 עלה לישראל וב-1983 הצטרף לשורות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אותה שירת בנאמנות עד פרישתו ב-2019. למרות מאבק ארוך במחלתו, דוד נשאר פעיל ופורה ביותר. במהלך מסלולו המקצועי הוענקו לו פרסים ואותות הצטיינות שונים, ושמו הלך לפניו באסטרופיזיקה.
עמיתיו של דוד במחלקה לפיזיקה ספדו לו במילים נרגשות: "דוד היה אסטרופיזיקאי יוצא מן הכלל והוא מוזכר בין הגדולים ביותר בתחום, המונע על-ידי סקרנות בלתי נדלית. הוא כתב שורה ארוכה של מאמרים, חלקם פורצי דרך שהפכו לשם דבר בשדות המחקר הרלוונטיים, כמו למשל מאמרו בנושא האצת חלקיקים שכתב ב-1989 יחד עם רוג׳ר בלנדפורד, אף הוא אסטרופיזיקאי מפורסם. לאחרונה, זכה דוד להיווכח בהגשמת תחזית תאורטית ישנה שלו, יחד עם קולגות ידועים אחרים, כאשר שני כוכבי ניוטרונים התמזגו ושלחו גלי כבידה במרחב הזמן. אירוע ההתמזגות, אשר היה הראשון מסוגו שהתגלה, לווה ברצף של תופעות אלקטרו-מגנטיות אשר נקלטו בטלסקופים ובמכשירים שונים ברחבי הגלובוס, כולל בקרינת-גאמא כפי שחזו דוד וקולגות כבר ב-1989".
ועוד נכתב בדברי ההספד: "דוד היה סקרן מטבעו, כך שלא התמקד רק באסטרופיזיקה, אלא גם הרחיב את התעניינותו ומחקרו לדיסציפלינות אחרות, מתחומים שונים בפיזיקה, דרך רפואה, ועד... פקקי תנועה. חוכמתו ודרכו הייחודית להתבונן בעולם הפכו כל שיחה עמו למסע מהנה בנבכי הדמיון והמחשבה, מלווה בהומור והשתאות. כאשר ישב על חוף הים והתבונן בקרני האור מרצדות על אדוות המים, דוד חשב על קרניים קוסמיות המתפזרות בשדות מגנטיים בעוברן בגלקסיות שונות. מוטרד מכוחו ההרסני של הצונאמי, עלה במוחו של דוד רעיון למחסום תת קרקעי פשוט אשר יקטין את האפקט בהגיע צונאמי לחוף; כאשר שמע על טלסקופ חדש שנבנה הוא צלל לפרטים הטכניים עד לרמת ציפויי העדשות, ווידא כי הוא מבין כיצד הדברים עובדים ותהה מה ניתן לשפר; כאשר סוג חדש של מקורות אסטרונומיים התגלה (פרצי רדיו מהירים) דוד חשב על מה ניתן ללמוד מהם וכתב על כיצד ניתן להשתמש בהם כדי ללמוד על הרכב החומר האפל, או כדי למדוד את קצב התפשטות היקום. אחד ממחקריו האחרונים נגע בשיטות ספיגת פחמן כדי למזער את רמות הפחמן הדו-חמצני והשפעתו על ההתחממות הגלובלית. דוד נהג לומר כי חשיבה היא אומנות אבודה. עבור כמה מאיתנו, דוד היה האמן הגדול האחרון. למדנו רבות מהעבודה לצדו במשך השנים".
מלבד היותו מדען בעל שם עולמי, דוד היה גם חובב נלהב של מוזיקה קלאסית וג׳ז, ומוזיקאי מחונן, וניגן בפסנתר כמעט מדי יום. למרות מחלתו הארוכה דוד הצליח לשמור על כושר גופני נהדר: הוא שיחק כדורגל, רץ וגלש באופן קבוע (בגיל 70!). הוא היה אדם חברותי מאוד ותמיד ידע לרקום קשרים עם אנשים חדשים.
אנחנו מרגישים בני מזל וכבוד גדול שזכינו להכיר ולעבוד עם דוד, אשר היה ללא ספק אחד מגדולי המחשבה החופשית. דוד היה מדען משכמו ומעלה, איש משפחה למופת וחבר אמיתי.
דוד, חסרונך מורגש עד מאוד, והשראתך תמשיך ללוותנו.
יהי זכרו ברוך.
