שדרה על שמו של פרופ' זאב (וניה) הדרי, ממייסדי אוניברסיטת בן-גוריון והקריה למחקר גרעיני

 

פרופ' זאב הדרי, אחד ממנהיגי תנועת "החלוץ" בפולין, היגר מפולין לישראל בשנות השלושים. בעת מלחמת העולם ה-2, הוא פעל ב"וועד ההצלה" באיסטנבול - ארגון חשאי שעסק בעזרה ליהודים שחיו תחת שלטון הנאצים בגרמניה. בשנים אלה, הוא הביא לישראל את יואל ברנד, שנשלח על ידי אייכמן לצורך עסקת "משאיות תמורת דם". העיקרון שעמד בבסיס העסקה - שמעולם לא יצאה אל הפועל - היה כי מדינות המערב יעבירו לגרמניה 10,000 משאיות, ובתמורה הגרמנים יוותרו על רצח מיליון יהודים.

 

לאחר המלחמה, הוא גויס ל"מוסד לעליה ב'" (העליה הבלתי לגאלית), שם שימש כקצין המבצעים של המוסד. בתפקידו זה היה פרופ' הדרי המארגן של אניית המעפילים אקסודוס. להדרי היה תפקיד משמעותי בעסקת הנשק עם צ'כיה.

 

זמן קצר לאחר יסוד המדינה, ובברכתו של בן גוריון, נסע הדרי לסורבון בפריס "כדי ללמוד את סודות הגרעין". כל השכלתו עד אז הסתכמה בלימודים ב"חדר". כעבור חמש שנים הוא חזר לישראל עם דוקטורט בפיסיקה גרעינית. בשובו היה הדרי לאחד מהפיסיקאים הנלהבים שהשתתפו בהקמת הכור הגרעיני בדימונה. הוא המשיך לעבוד שם עד לפרישתו לגמלאות. במקביל הוא דחף להקמתה של אוניברסיטה בנגב, שלימים נקראה אוניברסיטת בן-גוריון. רעיון הקמת האוניברסיטה נבע בעיקר מהצרכים של הקריה למחקר גרעיני. על פי תפיסתו, לא ניתן היה לקיים את קמ"ג מבלי לקיים אוניברסיטה באזור. הדרי, שחבש שני כובעים, של קמ"ג ושל האוניברסיטה, ייזכר תמיד כאחד הפיסיקאים שהוליך וליווה את הקמת הקמ"ג והאוניברסיטה, שדחף בלתי נלאה למען שירות העם המדינה והמולדת הנחה את דרכו בחיים, מעיירת הולדתו ועד לפטירתו בבאר שבע בשנת 2002.

 

"הדבר שאפיין את אישיותו זה דחף עשייה בלתי מרוסן והקפדה לא לדבר על מעשיו יותר מדי", אומר פרופ' זאב צחור, ידידו ושותפו לכתיבת הספר 'אוניות או מדינה', "הוא תמיד היה האיש שהיה שם ולא הרבה לדבר".

 

בתמונה: נציגי האוניברסיטה, פרופ' נחום פינגר, פרופ' משה דריאל , ד"ר רון אבני ובנו, יובל, של זאב (וניה) הדרי,  בטקס חנוכת השדרה על שמו.
צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון.