המחלקה לספרויות זרות ובלשנות
הפקולטה למדעי הרוח והחברה
החיים שלי לפני אב"ג:
נולדתי וגדלתי בחיפה. את התואר הראשון למדתי באוניברסיטה הפתוחה. את התואר השני ואת הדוקטורט עשיתי במחלקה לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, עם התמקדות בספרות אנגלופונית-אפריקנית. לאחר מכן עברתי לאוניברסיטה העברית לפוסט-דוקטורט, ולפרויקט על הקשרים בין ספרות ואוריינות במזרח אפריקה – ראשית שנה אחת במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס ותוכנית גלוקל לפיתוח בין-לאומי, ולאחר מכן ארבע שנים בתוכנית העמיתים של מרטין בובר במדעי הרוח והחברה (MBSF).
למה דווקא אב"ג?
במחלקה לספרויות זרות ובלשנות באוניברסיטת בן-גוריון שמים דגש מיוחד על ספרויות מיעוטים ועל שאלות של גזע, מגדר ומיניות – שהן בעיניי מהשאלות המהותיות ביותר של זמננו. באב"ג יש גם את מרכז אפריקה, המוביל את לימודי אפריקה בישראל, כך שזהו המקום המושלם עבורי כחוקרת של ספרות אפריקנית.
מה אני חוקרת?
תחום המחקר שלי הוא ספרות אנגלופונית-אפריקנית. אני עובדת בעיקר על רומנים ריאליסטיים, עם נגיעה גם לשירה, ספוקן וורד, אוטוביוגרפיות, וספרות שבעל-פה. בעבודה שלי אני מנסה להבין איך אלמנטים היסטוריים ספציפיים – כולל, בין היתר, מסורות שבעל פה, אמונות דתיות, פרקטיקות קולוניאליות, ורפורמות חינוכיות עכשוויות – באים לידי ביטוי בספרות המודרנית. המטרה שלי היא לבחון את ההנחה הפשטנית שהספרות האפריקנית (ובמיוחד הרומן הריאליסטי) באה ללמד את הקוראים על ההיסטוריה והתרבות של היבשת. לא שזו הנחה שגויה, אלא שספרות היא הרבה מעבר לכך: למשל, אני מנסה להבין לעומק כיצד השילוב בין דמויות בדיוניות ורקע היסטורי מאפשרים לחשוב באופן ייחודי על העבר (וגם על ההווה והעתיד), ועל האופן שבו סיפורים מבנים את האמונות הפוליטיות שלנו.
בניגוד לתמונה ההומוגנית (ולעיתים קרובות סטריאוטיפית) שלרבים מאיתנו מחוץ לאפריקה יש על היבשת, זוהי אחת מהיבשות הכי מגוונות בעולם: בחלק מהמדינות יש יותר מ-200 קבוצות אתניות! זו הסיבה לכך שרוב הספרות העכשווית בה כתובה בשפות אירופאיות; המשמעות של המגוון העצום הזה היא שספרות אפריקנית (גם באנגלית) היא מגוונת מאוד, ושיש יחסית מעט הקשרים ספציפיים שנחקרו לעומק. מכיוון שגרתי מספר שנים באוגנדה ובקניה, אני כעת מתבוננת יותר מקרוב על מזרח אפריקה ועל האופן שבו הספרות שם הושפעה מהתפתחות הספרות הכתובה, הבלשנות, ואף אמונות דתיות בתקופה הקולוניאלית.
תובנה שלי מתחום המחקר שלי:
אחד מהציטוטים האהובים עלי הוא מהאוטוביוגרפיה של הסופר הקנייתי ביניוונגה וואינאינה, שם הוא כותב: "אולי אני לא רק נכשל". הוא אומר את זה אחרי שנים שבהן לא הצליח להשלים את לימודיו באוניברסיטה, בזמן שבילה את רוב זמנו בבילוי עם חברים ובקריאת ספרים. אבל אז הוא מבין שלמעשה כן "עשה משהו" כל הזמן הזה – הוא הביט באנשים והפך את מה שראה לסיפורים שחיבר בראשו. בראייה רטרוספקטיבית, ברור שהוא באמת לא "רק נכשל", מכיוון שהעשור הזה של דחיינות הוביל אותו להיות לאחד הסופרים המשפיעים ביותר בקניה.
עבורי, הרעיון שאנחנו "לא רק נכשלים" רלוונטי להקשרים רבים: אנו נוטים לשים דגש על הצלחה במונחים מאוד צרים, במונחים מדידים, הישגיים. אבל לעיתים קרובות, בדיוק התהליכים שמרגישים כמו כשלון-כביכול, או תקופות של דחיינות, אלו הזמנים שבהם אנו מתמקדים באנשים שסביבנו. כך שבעצם כשלון – במובן של חוסר פרודוקטיביות – מאפשר לנו לשים לב לדקויות החיים, לכל אותם דברים לא מדידים שחשובים לרווחה הכללית שלנו לא פחות מהצלחות נראות לעין.
משהו שלא כתוב ב-CV שלי:
כחוקרת ספרות, העבודה והתחביבים שלי חופפים כמעט בשלמות: אין דבר שאני אוהבת יותר מספרות, ובמיוחד להקשיב לספרי שמע. וגם למוזיקה, עם העדפה לאמנים חדשים מארצות ושפות מגוונות. המשפחה שלי מגיעה מכל רחבי העולם, כך שהשימוש בספרי שמע ובמוזיקה כדי תרגל שפות גם מהנה וגם משמעותי (כיף גדול להקשיב לצ'יממנדה אדיצ'י בשבדית!).
מקור השראה:
טוני מוריסון. הספרים שלה כה יפים (גם כשהנושא שלהם הוא זוועות היסטוריות), ומשאירים תחושה שכל מילה נבחרה בקפידה, ושכל משפט מגלם בתוכו עולם ומלואו מעבר לכתוב. אני אוהבת במיוחד את המאמרים והראיונות שבהם מוריסון מדברת על הכתיבה שלה עצמה, ואת ספרי השמע שלה, שאת רובם היא מקריינת בעצמה. יותר מכל סופרת אחרת, היא משאירה בי תחושה מופלאה של קרבה, כמו חברה שיודעת להגיד בדיוק את הדבר הנכון בכל רגע נתון.
כשאהיה גדולה:
כילדה רציתי להיות אסטרונאוטית; היום החלומות שלי קצת יותר מציאותיים: הייתי שמחה למצוא דרכים חדשניות לחבר בין חוקרים אפריקניים לאקדמיה הבינלאומית, ויותר בכלליות – לטפח שיתופי פעולה (ואפילו קהילות) בין חוקרים שיש להם גישה לא-שוויונית ל"מרכז", הצר מאוד, של העשייה האקדמית.
אם לא הייתי חוקרת, הייתי עוסקת ב...
חינוך בלתי פורמלי; או משהו יצירתי, כמו הכנת אנימציה או כתיבת תסריטים לסרטים מצוירים.
בקיצור נמרץ:
» פאודה או האח הגדול? אף אחד מהם! אולי "בורגן" במקום?
» יוגה או קרוספיט? יוגה, תיאורטית
» הפועל או מכבי? מכבי חיפה. כילדה הייתי אוהדת שרופה
» רביד פלוטניק או נועה קירל? נועה קירל, אבל רק בשביל הבת שלי...
» סטייק או טופו? טופו ללא ספק, או אפילו יותר טוב - סייטן
» מיטיבי לכת או ספא? טיולי הליכה עם חברים טובים
» רכב או רכבת? רכבת! מאוד משמח שלאוניברסיטת בן-גוריון יש גישה נוחה ברכבת. יש לי שנים של נקיפות מצפון סביבתיות לכפר עליהן, אחרי שנסעתי מחיפה לירושלים ברכב בכל חמש שנות הפוסט-דוק.
» אירופה הקלאסית או הודו? הודו, אף פעם לא הייתי ונראה לי שהגיע זמן
» ים או בריכה? חוף הים
» לילה או בוקר? בוקר לעבודה, לילה לחברים
» חורף או קיץ? חורף, אני ילדת ינואר
» עיר או כפר? עיר! אני אוהבת את הנוחות והמגוון של החיים האורבניים
» סרט או הצגה? גם וגם, תלוי באיכות ובחברה
» שיחת טלפון או הודעת טקסט? הודעת טקסט אני מניחה, הרגלים של העולם החדש. אבל אני מתגעגעת לשיחות טלפון של שעות, כמו שהיו לפני עידן הניידים, אי שם בשנות ה-90.
» כלב או חתול? גם וגם – הכלב שלנו הוא הנשמה הטובה ביותר במשפחה, וחמשת החתולים שלנו הם גושי שמחה שמפוזרים ברחבי הבית. אין מצב לבחור ביניהם!
» מתוק או מלוח? מלוח
» Android or Iphone? אנדרואיד, תמיד
» פייסבוק או טוויטר? פייסבוק. זו הדרך שבה אני שומרת על קשר עם חברים ומשפחה בחו"ל
