$$News and Reports$$

12 ינו' 2020

​​​​​​

שלושה בוגרי ה​מסלול לכתיבה יצירתית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב זכו בפרסי משרד התרבות ליצירה ספרותית


עשרים שנה עברו מאז הוקם על ידי אורי ברנשטיין ז"ל המסלול לכתיבה יצירתית, במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומאז בכל שנה מצטרפים שמות חדשים ומבטיחים לרשימת הבוגרים של המסלול שמונה בין השאר את: הגר ינאי, מרב זקס פורטל, אורית גידלי, סלין אסייג ועוד.

רבים מהבוגרים זוכים בפרסי תרבות נחשבים על כתבי היד שנרקמים במהלך הסדנאות השונות בתואר ולבסוף מבשילים לכדי יצירה שלמה, בליווים של מרצי המחלקה ובראשם ראש המסלול, הסופר והמשורר פרופ' שמעון אדף

בשבועות האחרונים הצטרפו לרשימת הזוכים הארוכה לא פחות משלושה מתלמידי המסלול, שזכו בפרסי משרד התרבות ליצירה ספרותית לשנת 2019. ספרה של רוני אלדד "יבוא" בהוצאת פרדס, זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים, ספרה של טלי שמיר ורצברגר "חלק כמו מים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם, וספרו של אדם רצון "צריך להילחם במובן מאליו" בהוצאת משכל, זכה בפרס שרת התרבות להוצאה לאור של ספרי ביכורים.

"הספרים של שלושת היוצרים הללו ראויים לציון, כך שזכייה של כל אחד מהם משמחת אותי בנפרד, וזכייתם ביחד ממלאת אותי גאווה", אומר אדף.


להעז לשבו​​ר את השפה


טלי שמיר ורצברגר
(46), היא מנהלת יחידה לקידום נוער בסיכון, מרצה במכללת ספיר במחלקה לתרבות-יצירה והפקה, ועוסקת בקולנוע דוקומנטרי. לפני ארבע שנים סיימה את לימודיה לתואר השני במחלקה לספרות במסלול לכתיבה יצירתית.

"מצאתי במסלול את השילוב האידאלי של למידה עיונית מעמיקה לצד מסגרת ליצירה עצמית בסדנאות הכתיבה" היא מספרת, "אחד ממנחי הסדנאות שזכיתי ללמוד אצלו הוא הסופר סמי ברדוגו, מורה שלימד אותי לקרוא ולכתוב מחדש, עודד אותי להעז ולשבור את השפה המוכרת והשגורה לטובת האחר והמפתיע. דרבן להעז לשחרר את התודעה הקבועה והמקבעת של מילה ליד מילה ולפנות מקום כדי לברוא צירופים חדשים משלי. בשתי הסדנאות שלמדתי עם סמי ברדוגו זכיתי למורה קשוב, חסר שיפוטיות שמהווה עבורי מודל ממשי בכתיבה שלו החוגגת את השפה".

כחלופה לתיזה עבדה שמיר ורצברגר על כתב-יד, אותו הגישה כעבודת גמר עם ציון כחלק מדרישות התואר. גם לאחר סיום הלימודים המשיך סמי ברדוגו ללוות את השלמת כתב היד ובסופו של דבר אף ערך את הספר שנקרא "חלק כמו מים", שזכה כאמור בפרס שרת התרבות.

"הספר הוא נובלה המביאה את סיפורם של רוני ויוחי. רוני הוא בחור חירש שמחליט לעזוב את המושב שבו גר עם  אמו וסבתו ולעבור לת"א. ויוחי הוא פנסיונר שכל חייו עבד כלוטש יהלומים וברגע פזיז אחד מחליט להצטרף לאופרה הישראלית כניצב. הסיפור הוא על שתי דמויות שונות שבאקראיות של זמן ומקום נפגשות. כל אחת מהן מבקשת לממש את עצמה עם הלקות שיש לה, מתוך כמיהה וניסיון להשיג את מה שאין לה", מספרת שמיר ורצברגר. 

צילום: מרק מוטיל
 טלי שמיר ורצברגר | צילום: מרק מוטיל


"מקרה" מש​נה חיים


אדם רצון
(38) נולד וגר רוב חייו ברמת גן, ורבים משיריו נסובים סביב בית ילדותו. "אחרי שירותי הצבאי בחיל-הים, התחלתי ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה בבר-אילן ואז לגמרי במקרה החלטתי ללמוד ספרות בב"ש", הוא מספר, "המקרה הזה שינה את כל חיי וכיום אני בעל תואר דוקטור לספרות וספר ביכורים, שצאתו לאור לחלוטין קשור באותו "מקרה". את עיקר זמני אני משקיע בהוראת מיומנויות למידה לתלמידים ולסטודנטים ובהוראת נושאים שונים בחינוך לסגלי הוראה".

ספרו של רצון, "צריך להילחם במובן מאליו", מלקט אל תוכו שירים שכתב בשנים האחרונות ואשר מכונסים בשני שערים עיקריים. בשער הראשון מופיעים בעיקר שירים אוטוביוגרפיים שבהם הוא שב אל בית ילדותו, אל הוריו, סבו וסבתו, אחותו וביתו. "בשובי אליהם אני מבקש ללמוד אותם, את מערכות יחסיי איתם את מי שאני היום בזכותם", הוא מסביר.

"בשער השני מופיעים בעיקר שירים ארספואטים שבהם אני מנסה לגלות מהי עבורי השירה ולשם מה אני זקוק לה. מכיוון אחר אפשר לומר שהשער הראשון, "אמא כאן", מתאר בית שהולך ונחרב בזיכרוני ומתוך חורבותיו, לפני שייהרס לגמרי, "אדם רץ", כשמו של השער השני, ובריצתו הוא מבקש לבנות מחדש את ביתו בשיריו".​

רצון למד במחלקה משנת 2010 עד 2017. רבים משירי הספר תחילתם בסדנאות הכתיבה שבהן לקח חלק במסלול הכתיבה במחלקה, ולצידם שירים אחרים שנכתבו באותן השנים, אף הם בהשראת אותן סדנאות. "בסוף התואר השני הגשתי לשמעון אדף את כל מחברת שיריי ובמידה רבה הספר הזה הוא פרי קריאתו והשקעתו במסגרת ומחוץ למסגרת תפקידו". 

 צילום: ליאור רינן
 אדם רצון | צילום: ליאור רינן​​​


שמחת הכתיבה. נקמת היד בת התמותה​

ויסלבה שימבורסקה, “שמחת הכתיבה“, מתוך: בשבח החלומות, מפולנית: רפי וייכרט, הוצאת קשב לשירה, 2004 .​

​​​ב-21/1 יתקיים הכנס היצירתי הראשון של המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בכנס תוצג התערוכה "הלא הם כתובים על ספר", בה ישתתפו ספריהם של שלושת הזוכים יחד עם ספריהם של עשרים ושבעה בוגרים נוספים של המסלול, באופן המשלב טקסט ומיצג וויזואלי. לפרטי מלאים על​ הכנס »

"התערוכה עוסקת בגוף היצירה ההולך ונרקם בשנים האחרונות במסלול לכתיבה יוצרת. היה לי חשוב לאפשר ליוצרים נוכחות  גם כיחידים וגם כקבוצה, כבוגרי המסלול", אומרת יוכי כהן, בוגרת המסלול ואוצרת התערוכה. "עלו שאלות רבות תוך כדי העבודה על היכולת של ייצוג וויזואלי להנכיח יצירה טקסטואלית ועל הקשר הלא תמיד מודע בין הספר כחומר, לבין תוכנו. הגילוי בזמן העבודה על התערוכה ששלושה כותבים שספרם מוצג בתערוכה זכו בפרס השנה משמחת ומרגשת מאוד." 


לתת מקום ל​כותבים


פרופ'
 שמעון אדף מסביר כי מאז ייסודו של המסלול לכתיבה באוניברסיטת בן-גוריון, נפתחו תוכניות כתיבה בכל האוניברסיטאות בארץ, ומדי פעם עולות שאלות בנושא כתיבה שהכנס מנסה לתת עליהן את הדעת.

"שאלות כמו מה בעצם הם לימודי הכתיבה? האם אפשר ללמד כתיבה? האם מקומם של לימודי הכתיבה באקדמיה בכלל ובחוגים והמחלקות לספרות? אילו תהליכים עוברים התלמידים במהלכם? איך הם מגבשים את הקול שלהם והזהות שלהם ככותבים וכותבות? מה היחס בין החומרים שעורכים ומו״לים מחפשים ובין השאלות ששואלים את עצמם כותבים בתחילת דרכם? האם צריך להיות כלל יחס? ואיך זה עובד בכיוון ההפוך - האם לימודי הכתיבה בכלל ניכרים כבר בספרות העברית שיוצאת לאור? האם הם משנים אותם?
בכנס יידונו כל השאלות הללו, באופן רחב ותיאורטי, כלומר, לא רק בהקשר של המסלול בבן-גוריון, אבל גם באופן מעשי ופרטני - יוצגו יצירות ותהליכי כתיבה של תלמידי המסלול היום ובעבר", הוא מסביר.

"הכנס הוא זמן-ספרות משמח ומעורר גאווה למחלקה ולנו הבוגרים שלה", אומרת טלי שמיר ורצברגר, "זו תקופה שלא פשוט להוציא בה ספרים ולהגיע לתודעת קוראים, וכל אירוע ספרותי נותן במה חשובה ויקרה, ובוודאי במחלקה שלנו שמהווה מרחב למידה רציני ובעידודה ותמיכתה יוצאים כל שנה ספרי שירה ופרוזה של יוצרים חדשים וותיקים".

"הכנס הזה הוא אירוע מבורך שבו, כפי שאני רואה זאת, מוסד מחקרי נותן כבוד ישיר ולא מתווך למושא מחקרו", מוסיף אדם רצון, "כחוקר ספרות בעצמי אני חושב שהרגע הזה שמחקר הספרות זז הצידה ומפנה את מקומו לספרות עצמה הוא רגע יקר מאוד וכל הכבוד לכל מי ששלח ידו במלאכה הזאת".