פרופ׳ יורם שחר יצא למסע מחקר היסטורי בלשי בעקבות הכרזת העצמאות, התחקה אחר הוויכוח התוסס שהתלווה לניסוחה, חילץ מן הכתובים ומעדים סיפורים אישיים של מנסחי ההכרזה ומבסס בספרו 'כבוד, חירות ועמל־ישרים' נקודת מבט ייחודית.
ספר חדש בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומכון ברג למשפט והיסטוריה.
פרופ' שחר מבקש שנראה בספרו, המביא לראשונה את שלל הטיוטות והנוסחים השונים של ההכרזה עד שגובשה, הזמנה לשאילת שאלות ולבחינת החלופות לדמותה של ישראל כיום. כך, לדוגמה, אילו הוסיפו לדון בערכי המדינה והחברה, ייתכן שהערך ״עמל ישרים״ המופיע בהכרזה היה מוצא את דרכו לחוקי היסוד לצד ״כבוד האדם וחירותו״ ומדריך אותנו לבנות אחרת את החברה ישראלית.
הספר 'כבוד, חירות ועמל־ישרים' מזמין את כולנו לראות בתהליך ניסוח ההכרזה מצע לבירור עמוק של ערכים וזהות.
בראשית שנות התשעים גילה פרופ׳ יורם שחר טיוטות נסתרות של הכרזת העצמאות ויצא למסע־מחקר ארוך שנים, בלשי בחלקו, בעקבות מסמך ההכרזה על מדינת ישראל.
שחר נפגש עם כל מי שהשתתף בניסוח הכרזת העצמאות, או עם בני משפחותיהם, והיה הראשון שהכיר בחשיבותם ההיסטורית של המסמכים שהיו פזורים או ברשותן הפרטית של המשפחות. כך למשל נפגש עם צבי ברנזון, שהיה מבכירי מערכת המשפט ועם אלמנתו של מרדכי בעהם, משפטן בן התקופה ומחבר נוסח מוקדם של ההכרזה (שכמעט הושמד במלחמת המפרץ על ידי טיל עיראקי שפגע בסמוך לבית המשפחה). שחר הוזמן לבית המידות של משפחת לאוטרפאכט בקיימברידג׳, שם נמסר לו כתב יד סודי של נוסח ההכרזה מידי בנו של פרופ׳ הרש לאוטרפאכט, מגדולי המומחים למשפט בינלאומי בדורו וממנסחי הכרזת העצמאות. הוא שוחח עם חוה קירשנר, אלמנת מקורבו של משה שרת, ושמע ממנה על תרגום ההכרזה בידי שרת ובעלה המנוח ערב ההכרזה ועל ההתכתבות רצוא ושוב בין בן־גוריון לשרת לאורך הלילה. שחר אף חיפש – ומצא – רבות מהפקידות שהקלידו את הנוסחים השונים של ההכרזה, ונעזר גם בהן במסע המחקר שלו. הוא פקד ארכיונים שונים, אסף ושמר את כל מסמכי ההכרזה, את הטיוטות השונות ואף ראיונות שקיים עם אישים שונים, ויצר אוסף מסמכים מיוחד ונדיר בן מאות מסמכים. האוסף עלה בשלמותו לארכיון בן גוריון והוא נגיש לציבור באתר האינטרנט של הארכיון.
בספר הרחב והמקיף 'כבוד, חירות ועמל־ישרים' שחר מתחקה אחר תהליך ניסוחה של ההכרזה, חושף את הסוגיות שהתחבטו בהן מנסחיה – סוגיות יסוד בזהותה של ישראל – ואת גלגוליה, ומעמיד לפני הציבור הרחב, מחנכים, נשות ואנשי תרבות ורוח, משפטנים, מחוקקים, ומדינאים, ספר יסוד להבנת נוסח ההכרזה ולהתעמקות בה.
רבות מהסוגיות הבוערות בחברה הישראלית עד היום עלו ונדונו בתהליך ניסוח ההכרזה: האם העם בישראל הוא עברי או יהודי? מה תהיה צורת השלטון במדינה? באיזו זכות מוקמת המדינה? האם תכונן חוקה ובאיזה אופן? מהו מעמדה של היהדות במדינת ישראל ומהו מעמדם של מי שאינם יהודים? מה מעמדה של העברית ומה מעמדה של הערבית? האם מדינה יכולה להתקיים ללא גבולות קבועים ומיהם בעלי הסמכות להכרזה על המדינה ולכינון השלטון בה?
בספר מתוארות בפירוט ובעושר ההתרחשויות ההיסטוריות והשיקולים המשפטיים והערכיים שמאחורי טיוטות ההכרזה. לדידו של שחר, נוסחה הסופי של הכרזת העצמאות, שהוכרז בטקס ההכרזה על הקמת המדינה, אינו חשוב יותר מהנוסחים האחרים שהוצעו וקדמו לו. הניסוח של ההכרזה הסתיים ונחתם בטקס הכרזת העצמאות, אך במובנים רבים כתיבתה עודנה נמשכת והולכת בשיח הציבורי, במסדרונות הכנסת ובין כותלי בתי המשפט.
לחיזוק טענתו שנוסח ההכרזה שקרא דוד בן־גוריון אינו עדיף על נוסחים אחרים מראה שחר ששתי הכרזות אחרות שהוכרזו באותן ימים – הכרזתו של אבא הילל סילבר בישיבת הוועדה הראשונה של האו״ם, שעות לאחר ההכרזה בתל אביב, ומכתב הבקשה להכרה אמריקנית במדינה הצעירה שניסח אליהו אילת באותה העת בוושינגטון והתבסס על נוסח אחר של הכרזת העצמאות – שתי ההכרזות הללו, אולי יותר מזו של בן־גוריון, הביאו לעצמאות המדינה ולהכרה בינלאומית בריבונותה.
״מצפים מההכרזה לחדד תשובות״, אומר שחר. ״מי שחפץ ביקרה של ההכרזה מחפש בה תשובות. אני חושב שהתשובות שניתנו בהכרזה רעות, אך מה שמעניין בה הוא לבטי הניסוח שמבטאים לבטי זהות. עלינו להמשיך ולשאול את אותן השאלות ולתת להן תשובות חדשות משלנו״. לדבריו הכרזת העצמאות אינה הכרזה של חופש וזכויות אלא דיון על ערכים וחזון.
