אודות

החברות הפוסט-מודרניות הולכות ומזדקנות. בישראל תהליך ההזדקנות הוא מהמהירים בעולם. מאז קום המדינה שיעור הזקנים באוכלוסייה גדל פי שתיים וחצי (מ-3.8% לכ-12%) והוא ממשיך לעלות בהתמדה. במיוחד גבוה בארץ קצב העלייה באחוז הזקנים - בני 75 ומעלה. כיום חיים בישראל מעל מיליון קשישים, כאשר 45% מתוכם יהיו זקנים בני 75 ומעלה.

קבוצת אוכלוסייה זו, מאופיינת בכך שברובה אינה משתתפת במעגל העבודה ומצויה בתהליך של חשיפה גוברת לאובדנים פיזיים, מנטאליים, כלכליים וחברתיים. צרכיה המיוחדים של קבוצה זו מחייבים היערכות חברתית, המהווה אתגר חברתי בעל חשיבות לאומית. במסגרת היערכות זו, יש לבנות שירותים ומרכזי מחקר ולעסוק בהכשרת כוח אדם מקצועי ומיומן. התוכנית ללימודי הזקנה מהווה את אחת המסגרות המיועדות לקדם את המחקר והשירותים גם יחד, ולתרום בכך לשיפור רווחתם של הקשישים ושל משפחותיהם.

כבר היום קיים ביקוש רב לאנשי מקצוע בשירותים השונים לזקנים. ביקוש זה יגדל באופן משמעותי עם העלייה הצפויה בשיעור הקשישים באוכלוסיה, התחזקות המודעות לצרכים החדשים הנלווים לשינוי דמוגרפי זה ועליה במספר ובסוגי השירותים המסופקים לקשישים.

המטרה המרכזית שהציבה לעצמה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא לשמש קורת גג למחקר, הוראה ושירות, תוך שילוב ושיתוף פעולה עם גורמים בקהילה. התוכנית ללימודי הזקנה משתלבת בתפיסה בסיסית זו.

התוכנית מיועדת להכשיר אנשי מחקר, מומחים לטיפול בזקנים (מנהלי טיפול) וכן מנהלי שירותים לזקנים בקהילה ובמוסדות. במסגרת התוכנית מתנסים הסטודנטים בעבודת שדה – בשירותים קהילתיים ומוסדיים - תוך ליווי והדרכה על ידי אנשי מקצוע מהאוניברסיטה ומהשדה.

התוכנית מרכזת מחקר בנושאי זקנה, ומהווה מוקד להתייעצות ולבחינת רעיונות חדשים לאנשי השדה. במסגרת זו מתבצעת פעילות מחקרית, הכוללת מחקרי שדה יישומיים, ומספקת תמיכה מחקרית לפעולות הערכה שוטפות של שירותים קהילתיים ומוסדיים והתערבויות בנושאים חברתיים ובריאותיים שונים.