מחקר חדש שנערך במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון חושף פערים
ניכרים בסטנדרטים העיתונאיים בין אמצעי המדיה המובילים בישראל:
החדשות הכי מושקעות: בטלוויזיה ובעיתונות – יותר מהאינטרנט והרדיו
ליתרונות המיידיות של הרדיו והאינטרנט בישראל יש ביטוי ניכר בסטנדרטים העיתונאיים של המידע המסופק לציבור: פחות מקורות, פחות עבודת שטח, יותר תלות במקורות קבועים. עורך המחקר, פרופ' צבי רייך: "חצי מאה אחרי מרשל מקלוהן מתברר, שהמדיום הוא עדיין המסר".
מחקר חדש שנערך במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מספק הצצה לאחורי הקלעים ולסטנדרטים של התפריט החדשותי המוגש לציבור הישראלי בכל סוגי המדיה. המחקר מגלה, כי החדשות המושקעות ביותר בישראל, כלומר אלה שמאחוריהן יש יותר עבודה, יותר מקורות מידע, יותר זיעה עיתונאית ופחות תלות במקורות מידע, מתפרסמות במדיה היומית – בעיתונות המודפסת ובטלוויזיה. הממצאים מלמדים כי יתרונות המיידיות של הרדיו והאינטרנט בישראל יש ביטוי ניכר בסטנדרטים העיתונאיים של המידע המסופק לציבור.
המחקר שנערך על ידי פרופ' צבי רייך, במימון הקרן הלאומית למדע, ואשר ממצאיו מתפרסמים בימים אלה בכתב-העת הבינלאומי Journalism Studies, הוא הראשון בעולם, שהצליח לבחון באופן השוואתי את כל ארבעת סוגי המדיה בו זמנית, בזכות מבצע מחקרי רחב היקף, שאליו גויס צוות של 20 עוזרי מחקר מכל האוניברסיטאות בישראל. המחקר כלל את הגופים הבאים: עיתונים בתשלום (הארץ, ידיעות ומעריב); עיתונות מקוונת (וואלה ו-ynet); טלוויזיה (ערוצים 1, 2, 10) ורדיו (קול ישראל וגלי צה"ל). המחקר הקיף 108 כתבים מכל סוגי המדיה, שרואיינו פנים אל פנים, ונתוניו מבוססים על פיצוח תהליכי הייצור של מדגם בן 860 ידיעות חדשותיות, ידיעה אחר ידיעה בעזרת העיתונאי שעומד מאחוריה, במטרה לבחון מהי הדינמיקה ומהם הסטנדרטים העיתונאיים שמסתתרים מאחורי החדשות המסופקות לצרכן התקשורת הישראלי בכל מדיום.
המחקר מגלה כי בניגוד לדעה הרווחת בעולם, שלפי המדיה השונים הולכים ונעשים דומים זה לזה (בגלל שורה של תהליכים: מיזוג תהליכי הפקה עבור פלטפורמות שונות, התלכדות של טכנולוגיות, פיקוח הדדי וחקיינות בין כלי תקשורת, תיעוש והאצה של תהליכי הייצור החדשותיים), ההבדלים ביניהם עדיין משמעותיים ומובהקים מבחינת הדרך שבה הם מפיקים את המידע שמאחורי החדשות המסופקות לציבור — בכל הממדים שנבדקו.
המחקר מגלה, כי מה שמבדיל כיום בין כלי התקשורת אינו השתייכותם למדיה החדשים או המסורתיים, כפי שנטו החוקרים לחשוב. מה שעושה את ההבדל הוא השתייכותם למדיה המיידיים (אינטרנט ורדיו) או לאלה היומיים (עיתונים וטלוויזיה). העבודה העיתונאית הרבה יותר מוקפדת ומושקעת במדיה היומיים. בניגוד למוניטין הגרועים שלה כמדיום בידורי, עבודת החדשות המושקעת ביותר נעשית בערוצי הטלוויזיה, אבל זה עדיין לא אומר בהכרח שערוצי הטלוויזיה מציעים את החדשות האיכותיות ביותר. כפי שהראו מחקרים אחרים, הטלוויזיה היא עתירת הפקה כחלק מדרישות הפורמט החזותי – לא בהכרח לצורך העמקה עיתונאית. העיתונות המודפסת עדיין מראה יתרון על המדיה המיידיים, אבל ניכרים סימני שחיקה ביתרון הזה בהשוואה למחקר קודם שנערך במחלקה לתקשורת בבן-גוריון חמש שנים לפני כן.
עורך המחקר, פרופ' צבי רייך: "הממצאים מלמדים, כי חצי מאה אחרי קביעתו המפורסמת של מרשל מקלוהן, המדיום הוא עדיין המסר". במילים אחרות: "המדיה הם לא רק בתי אריזה שונים לתכנים שהושגו באופן דומה, כפי שחשבו חוקרים, אלא פסי ייצור נבדלים באופן משמעותי זה מזה באופן שמקרין על התכנים עצמם".
פירוט הממצאים:
לחצי זמן ועבודת "שטח":
- ההבדלים בין המדיה ניכרים בראש ובראשונה בדרך שבה כל אחד מהם נתון ללחצי זמן ומקיים תנועה במרחב, שהעיתונאים מעדיפים לקרוא לה עבודת שטח, כדי להפיק את החדשות. שני היבטים אלה משקפים ומעצבים את אופי הפעילות של כל מדיום.
- לחצי זמן: אחוז הידיעות שהופקו בתוך שעה או פחות: אינטרנט %71, רדיו %79, עיתונים 23% טלוויזיה %12.
- עבודת שטח: המדיום המנותק ביותר מהשטח הוא העיתונות המודפסת, שכתביה עצמם טוענים כי הם נוכחים בשטח רק ב-44% מהידיעות – כמחצת מכתבי הטלוויזיה (עם 82%), כשבתווך מצויים כתבי הרדיו (58%) והאינטרנט (52%).
שימוש במקורות מידע
- מספר מקורות בממוצע לידיעה: המדיום העשיר יותר במקורות מידע היא הטלוויזיה. ידיעה טלוויזיונית ממוצעת מסתמכת על ה 5.3 מקורות במוצע לידיעה, אחריה הדפוס עם 3.36 מקורות לידיעה, לעומת 2.3 ברדיו ו-2.9 באינטרנט.
- מקורות קבועים: המשתמשים הכבדים ביותר במקורות מידע קבועים (כלומר כאלה שהעיתונאי מדבר איתם פעם בחודש לפחות) הם המדיה המהירים ובראשם הרדיו עם לא פחות מ-% 68 מקורות קבועים, לעומת % 57 באינטרנט. לעומת זאת, המדיום הפתוח ביותר לקולות חדשים היא שוב הטלוויזיה עם 44% "בלבד" והדפוס עם 49%.
תחרות ובלעדיות
- בלעדיות: המדיום עם מירב הידיעות הבלעדיות לפי הנתונים הוא העיתונות המודפסת עם 39% ידיעות בלעדיות, לטענת הכתבים, לעומת 27%-30% במדיה האחרים, אבל הבדלים אלה לא נמצאו מובהקים סטטיסטית. לעומת זאת הנתון הבא מלמד על הסביבה התחרותית שבה פועלים כלי התקשורת.
- חשיפה לפרסומי עיתונאים מתחרים: אחת השאלות שנשאלו העיתונאים לגבי כל ידיעה היתה, האם נחשפת לידיעות דומות של כתבים מתחרים לפני שמסרת את הידיעה שלך לפרסום. מי שנחשפים במידה הרבה ביותר לידיעות דומות של עמיתים ומתחרים הם כתבי הטלוויזיה. זה קורה אצלם ב-63% מהידיעות, לעומת 49% בעיתונים, ורק 37% ברדיו, ו-28% באינטרנט. ממצאים אלה מעידים על פרדוקס מסויים: בעוד שהלחוצים ביותר לדעת מה עשו המתחרים הם המדיה המיידיים, מי שצוברים יותר שעות חשיפה לפרסומי המתחרים הם דווקא עיתונאי המדיה המיידיים.
עניינים אחרים
- שיפוטי חשיבות ועניין: כתבי הטלוויזיה תופסים את הידיעות שלהם כהרבה יותר חשובות ומעניינות בהשוואה לכתבי המדיה האחרים. הם הגדירו כ-41%-42% מהידיעות שלהם כחשובות ומעניינות מאוד, לעומת 19%-26% מהידיעות בכל המדיה האחרים. אחד ההסברים המוצאים לכך הוא העובדה שכתבי החדשות בטוויזיה מפיקים כמות קטנה בהרבה של ידיעות חדשותיות בחודש, ומתאפשר להם להתרכז בפחות ידיעות שהן תופסים כחשובות ומעניינות יותר.
- מעורבות מוקדמת של העורכים: המדיום שבו העורכים הם המעורבים ביותר בעבודת הכתב, בייעוץ, תיאום והכוונה מוקדמים היא הטלוויזיה, שבה הדבר קורה ב-%60 מהידיעות. המעורבות הנמוכה ביותר של העורכים בעבודת כתבי החדשות נרשמה ברדיו – רק ב-% 19 מהידיעות. באמצע נמצאים הדפוס והאינטרנט עם מעורבות מוקדמת של העורכים בכ-% 40 מהידיעות.
