ד"ר יונתן מנדל

​המחלקה ללימודי המזרח התיכון
הפקולטה למדעי הרוח והחברה

החיים שלי לפנ​י אב"ג:

נולדתי וגדלתי בירושלים. הלכתי למשחקים של הפועל ירושלים (בימק"א) מגיל 5 בערך. תיכון סיימתי בבית ספר דנמרק בעיר.

לתואר הראשון למדתי באוניברסיטת תל אביב בתחום מזרח תיכון ומדעי המדינה. את התואר השני עשיתי בסואס (אוניברסיטת לונדון, בית הספר ללימודי המזרח התיכון) ואת הדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג', במחלקה ללימודי המזרח התיכון. לאחר מכן עשיתי פוסט-דוק באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במחלקה לפוליטיקה וממשל, ואז באוניברסיטה העברית, במרכז פרנץ רוזנצוייג ובמרכז "דעת המקום".​

מה אני ​חוקר?  

אני חוקר יחסי שפה-חברה וסוציולוגיה של השפה, ובאופן ממוקד יותר, אני עוסק בחקר השפה הערבית ובמקומה של השפה הערבית בארץ במאה השנים האחרונות. דרך היחס לשפה הערבית, לימוד השפה, שימוש בשפה, תרגומי ספרות מערבית, והתגבשות שדה הוראת הערבית, אני מבקש לנתח יחסי יהודים-ערבים, עיצוב של אידיאולוגיות ותפיסות עולם בחברה היהודית (כולל יחס אל המזרח התיכון והתרבות הערבית), יחסי כוח ועמדות חברתיות ופוליטיות. בהקשר המזרח-תיכוני הרחב יותר, אני בוחן כיצד מחקר של השפה הערבית (מעמד, ספרות, תרגום) תורם להבנה של תהליכי עומק חברתיים ופוליטיים.

למה דוו​קא אב"ג?  

אהבתי את האוניברסיטה כבר מחוויית הפוסט-דוקטורט, ואת המחלקה ללימודי המזרח התיכון הכרתי כעמית הוראה, שם קלטתי עד כמה היא נדירה בנוף הישראלי. מהר מאוד הבנתי שבתחום של לימודי המזרח התיכון, במחלקה באוניברסיטת בן-גוריון מתרחשים המהלכים הכי מעניינים, הכי ביקורתיים והכי חלוציים בתחום בארץ. הנושא של היסטוריה חברתית, מצד אחד, והמקום המרכזי שניתן למחקר אינטרדיציפלינרי, מצד שני, מאפשר הרבה יותר מחקר שהוא לא ממוקד בהיסטורי אלא שהוא גם תרבותי, חברתי ופוליטי. זה שאני במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מרגיש לי כאילו זכיתי בפיס.​

תובנה שלי מתחום המחקר שלי:  

תחום לימודי הערבית בארץ עבר, מאז הקמתו של המכון למדעי המזרח ב-1926, מספר רב של שינויים. אבל רובם הגדול שינויים שבשוליים. ליבת התחום – שהתגבשה מתוך תפיסה פילולוגית מכאן וצרכים פוליטיים-ביטחוניים מאידך – כמעט ולא השתנתה. מה שאומר, ששדה הוראת הערבית בעיקר הנציח את עצמו, ואחד התוצרים המוזרים של המצב הוא שערבים, ששפת אמם ותרבותם ערבית, אף פעם לא לקחו חלק משמעותי בדיונים על הוראת הערבית.

משהו שלא כתוב ב-CV שלי: 

היה לי הכבוד להקים ביחד עם חברים יקרים, ביניהם יהודה שנהב-שהרבני וסלמאן נאטור, את סדרת "מכתוב", הסדרה היחידה בעולם המוקדשת לתרגום ספרות ערבית לעברית. חוץ מזה, תרגמתי שני רומנים מערבית: את "להתראות עכו" של עלא חליחל (שכמעט כמעט זכה בפרס ספיר) ואת "הולך על הרוח" של סלמאן נאטור.

ודבר אחרון, שקשור לכדורגל, אני חבר-מייסד של חוג האוהדים של קבוצת נוריץ' סיטי בישראל (יש עוד שני אוהדים, אנחנו מחפשים עוד...)

מקור השראה:

מישל דיין​

כשאהיה ג​דול: 

לא בטוח...

אם לא הייתי חוקר, הייתי עוסק ב:

השכנת שלום עולמי