ד"ר שירה כנפו

​המחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה של התא
הפקולטה למדעי הבריאות

החיים שלי לפני אב"ג:

גדלתי באשדוד ובילדותי שהיתי כמה שנים בפנמה, בשל שליחות של הורי. את התיכון סיימתי בבאר-שבע. למדתי רפואה באוניברסיטת בן-גוריון ופה גם עשיתי דוקטורט במדעי המוח במסלול MD/PhD, במחלקה למורפולוגיה (היום המחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה של התא), בפקולטה למדעי הבריאות. 

לאחר סטאז' במרכז הרפואי סורוקה נסעתי לפוסט-דוקטורט במדריד, ושם שהיתי עד שהקמתי את המעבדה לקוגניציה מולקולרית בחבל הבסקים (ספרד). לאחרונה גויסתי כחברת סגל במחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה של התא. בימים אלה אני מקימה את הגרסה הישראלית של המעבדה לקוגניציה מולקולרית, שממוקמת במכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב.

מה אני חוקרת: 

במעבדה לקוגניציה מולקולרית (shiraknafo.com) אנו מבקשים לזהות את המנגנונים המולקולריים והסינפטיים שבבסיס הלמידה והזיכרון, כשל קוגניטיבי ושיפור היכולת הקוגניטיבית. מטרת-העל של המחקר שלנו היא פיתוח של כלים חדשים לטיפול באובדן זיכרון. לשם כך אנו משתמשים במגוון של כלים מולקולריים, גנטיים ופרמקולוגיים שיכולים להיות מתורגמים מאוחר יותר לטיפול בבני אדם, במיוחד בחולי אלצהיימר.

למה דווקא אב"ג? 

הרעיון של סגירת מעגל וחזרה לאוניברסיטת המוצא שלי קסם לי. ההתפתחות של האוניברסיטה בשנים האחרונות מבחינת תשתיות, ובכלל ההתפתחות בבאר-שבע, מאוד משכו אותי לחזור לפה. גם מיקום האוניברסיטה ליד סורוקה טומן בתוכו אפשרויות מקצועיות רבות לשיתוף פעולה עם רופאים (נוירולוגים, נוירוכירורגים ופסיכיאטרים).

תובנה שלי מתחום המחקר שלי: 

כדי לשפר את התפקוד הקוגניטיבי, צריך לשפר את התפקוד הסינפטי, כלומר את התקשורת בין התאים במוח.

משהו שלא כתוב ב-CV שלי: 

אני חובבת כבדה של מוזיקה מכל מיני סוגים וכותבת סיפורים קצרים כשמזדמן.

מקור השראה: 

הספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע" של הנוירולוג אוליבר סאקס, שבו הוא מספר על חוויותיו עם מטופלים שונים שלו הסובלים מבעיות נוירולוגיות שונות ומשונות, שכנע אותי סופית לעסוק במדעי המוח.

כשאהיה גדול/ה: 

בתור ילדה רציתי להיות ארכיאולוגית.
בהמשך אני רוצה להמשיך לעסוק בתחום שלי ולשפר את מצבם של הסובלים מבעיות בזיכרון.​

אם לא הייתי חוקר, הייתי עוסק ב: 

רפואה (נוירולוגיה או פסיכיאטריה) 

​

הכירו חוקרים נוספים שהצטרפו אלינו בשנת תשע"ט »​