המחלקה לספרות עברית
הפקולטה למדעי הרוח והחברה



החיים שלי לפני אב"ג: 

נולדתי בחיפה, ושם גם גדלתי וסיימתי תיכון. עד היום חיפה היא העיר המועדפת עלי בישראל. את התואר הראשון עשיתי במחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה, במקביל ללימודים בישיבה ולשירות צבאי, בעיקר בשביל הכיף; לא חשבתי אז על קריירה אקדמית ולא ידעתי לאן זה יוביל אותי, אבל כנראה שמשהו שם הדליק איזה ניצוץ. בתואר השני התגלגלתי למחלקה לספרות עברית באב"ג, ותוך יומיים בערך התאהבתי באוניברסיטה ובמחלקה, והמשכתי בה עד סוף התואר השלישי. באותה תקופה התמקדתי במחקר של סיפורים בעברית ובארמית, שהשתמרו בספרות התלמודית, וכן בתיאוריה של הספרות. באמצע הדוקטורט חוויתי מעין משבר מול הנחות היסוד של הדיסציפלינה שלי: הממצאים פשוט לא הסתדרו עם מה שהיה מקובל להניח, ובעיקר חייבו חשיבה מחודשת על המתודה. בדיעבד, התברר שהמשבר הזה, כדרכם של משברים, היה רגע של צמיחה: הוא אפשר לי לפתוח את העיניים לכיוונים מפתיעים ומסעירים, שהפכו את הדוקטורט למשהו שונה לגמרי מהצפוי. את הכיוונים שהתחלתי לפתח בדוקטורט המשכתי בפוסט-דוק באוניברסיטת המבורג בגרמניה, במרכז האינטר-דיסציפלינרי לנראטולוגיה (Narratology), שם התמחיתי בתורת הספרות ולראשונה גם במחקר חישובי של ספרות. לאחר שלוש שנים נפלאות בהמבורג – העיר המועדפת עלי בעולם – חזרתי עם משפחתי לישראל, הישר לאב"ג. 


​​

"החזרה לאב"ג בכלל ולמחלקה לספרות עברית בפרט היתה הגשמת חלום. ראשית, משום שבכל מובן שהוא, מדובר במחלקה הטובה ביותר בתחומה בארץ ובעולם; ושנית, משום שמה שעושה אותה לכזו הוא מיזוג בלתי שגרתי בין אווירה חברית, תומכת ופתוחה מאוד, לבין איזו חיוניות בריאה שמעודדת עשייה בלי סוף וחתירה מתמדת להשגת יעדים חדשים​."




מה אני ​​חוקר?

המחקר שלי נע בין שלושה מוקדים עיקריים: הספרות העברית (בעיקר התלמודית), התיאוריה של הספרות (בעיקר נראטולוגיה, תורת הנראטיב), ומחקר הספרות החישובי (Computational Literary Studies), שהוא ענף מרכזי של מדעי הרוח הדיגיטליים (Digital Humanities). כחוקר ספרות אני מרבה לעסוק במבנים ספרותיים, ובאופן שבו המבנים הללו פועלים ויוצרים משמעות. מבנה של טקסט ספרותי הוא אובייקט מרתק: במופעיו הטובים יש בו כמעט תמיד מיזוג בין פונקציונליות ואמנות, בין היענות למוסכמות ולמסורות ישנות לבין פריצה ושבירה שלהן, המאפשר התמודדות עם בעיות חדשות. את הדינמיקה המורכבת הזו אני מנתח מזווית מבט מחקרית המשלבת את האנושי עם החישובי, כלומר, את הקשב הרגיש של הקורא/ת, עם העוצמה האנליטית של המחשב. בשנתיים האחרונות נוסף למכלול הזה מוקד נוסף, מאז שהתחלתי לעסוק בזיקה בין ספרות וסביבה לנוכח משבר האקלים, ואני מודה שזו תפנית אינטלקטואלית שמרגשת אותי במיוחד.



למה דווקא אב​"ג? 


החזרה לאב"ג בכלל ולמחלקה לספרות עברית בפרט היתה הגשמת חלום. ראשית, משום שבכל מובן שהוא, מדובר במחלקה הטובה ביותר בתחומה בארץ ובעולם; ושנית, משום שמה שעושה אותה לכזו הוא מיזוג בלתי שגרתי בין אווירה חברית, תומכת ופתוחה מאוד, לבין איזו חיוניות בריאה שמעודדת עשייה בלי סוף וחתירה מתמדת להשגת יעדים חדשים. הרוח המיוחדת הזו היא בדיוק מה שהייתי זקוק לו על מנת להקים את המעבדה הספרותית שלי – מקום שבו הספרות נבחנת בפרספקטיבה חישובית, ושבו הכל מתנהל בעבודת צוות – קונספט יוצא דופן שכבר קיים אמנם בעולם, אבל מעוצב אצלנו בדרך ייחודית, שאני גאה בה מאוד.


 

תובנה שלי מ​תחום המחקר שלי: 


ממחקר הספרות למדתי להיות עירני לתופעות ייחודיות, לחריגות, ליסוד החד-פעמי שבכל דבר; מהמחקר החישובי למדתי שגם לכמות יש משמעות, ושהבנה של העולם אינה אפשרית בלי תשומת לב למגמות רחבות שמתגלות בבהירות מעבר להבדלים הקטנים. במחקר שלי היום אני מנסה תמיד לשלב בין השניים, להיות בתנועת רצוא ושוב בין הכללי והפרטי. תנועה, באופן כללי, היא הדבר הכי חשוב בעיני במחקר (ולא רק בו): אין לי מספיק מילים כדי לתאר עד כמה המפגש עם דיסציפלינות אחרות (מאמנות ועד מדעי המחשב; ממדעי הסביבה ועד מתמטיקה ואפילו הנדסת חשמל) הרחיב את אופק המבט שלי. בקיצור: לא לקפוא על השמרים; לחלום רחוק; לא להסתפק במוכר ובידוע; לראות את העולם מזוויות מבט אחרות; לחפש השראה במרחבים חדשים.


משהו שלא כתוב ב-CV שלי:


אני אוהב מאוד לטייל, וגם לעבוד בגינה. הייתי שמח לומר שאני נהנה לנגן (בסקסופון) אבל האמת היא שלצערי אני כמעט לא מוצא זמן לכך.


מקור השראה:


שאלה קשה; יש הרבה והם משתנים לעתים קרובות. לעתים אלה אנשים שזכיתי להכיר, לעתים דמויות היסטוריות; לעתים נוף מרהיב או עץ ביער, או נמל אדיר בפעולתו (בכל זאת חיפאי והמבורגי); לעתים ספרים. במדף הקרוב ביותר לשולחן העבודה שלי בבית מונחים כרגע הספרים 'העולם של אתמול' של סטפן צוויג, 'הטבלה המחזורית' של פרימו לוי, 'הערים הסמויות מעין' של איטאלו קאלווינו, וגם 'המבנה של מהפכות מדעיות' של תומס קון. אני משער שאף לא אחד מהם הגיע לשם במקרה. מבחינה אקדמית זכיתי להשראה עמוקה במיוחד ממי שאירח והנחה אותי בפוסט-דוק, פרופ' יאן כריסטוף מייסטר, שהיה לי למופת כחוקר וכאדם.​


 

כשאהי​​ה גדול: 


שנים ארוכות חשבתי שאהיה אדריכל, ועד היום אני מסוגל להתרגש מאדריכלות טובה. היום אני מקווה שכשאהיה גדול אטייל בארץ ובעולם בלי לחשוב על המאמר/ספר/פרויקט/גרנט הבא שצריך להגיש...


אם לא היית​י חוקר, הייתי עוסק ב...

אדריכלות, כמובן; ואולי פשוט הייתי חוקר משהו אחר (במדעי הטבע, נניח). 

 

בקיצור נמ​​רץ: 


»
 
פייסבוק או טוויטר? לא זה ולא זה (חוץ מחשבון טוויטר של המעבדה לצרכים מקצועיים בלבד).
» משחקי הכס או סימפסונים? בורגן!
» שחמט או שש בש? שחמט.
» מיטיבי לכת או ספא? מיטיבי לכת.
» רכב או רכבת? רק רכבת! (ואופניים).
» פורטיס או סחרוף? סחרוף.
» אירופה הקלאסית או הודו? אירופה. מרחב שאני מרגיש בו לרוב בבית.
» ים או ברכה? ים, בגלל האוויר, השמים, השקט.
» גלגלצ או פודקאסט? בבית – מוזיקה בספוטיפיי; בדרכים – פודקאסט (לפעמים).
» לילה או בוקר? לילה וגם בוקר. הבעיה היא הצהרים...
» ​חורף או קיץ? חורף, ברור.