במחקר חדש שהתפרסם החודש בכתב העת Geology, ד"ר לירן גורן מהמחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושותפיה פרופ׳ סבסטיאן קסטלטורט מאוניברסיטת ז׳נבה וד"ר יאן קלינגר מהמכון לפיזיקה של כדור הארץ בפריז, מראים כיצד תבנית הנהרות שמנקזים רכסי הרים יכולה ׳להקליט׳ מעוותים ותנועות יחסיות בגבולות לוחות לאורך פרקי זמן גיאולוגים של מיליוני שנים, וכיצד ניתן ׳לקרוא׳ את התבנית הנוכחית של הנהרות ולהסיק מתוכה על על קצבי ואופי התנועה בין הלוחות.
הקליפה החיצונית של כדור הארץ מורכבת מלוחות ענק שבורים ש"צפים" על המעטפת הצמיגה של כוכב הלכת שלנו. לוחות הענק האלה נקראים לוחות טקטוניים והם מרכיבים את החלק המוצק של העולם עליו אנו חיים, זה שעליו משתרעים האוקיינוסים והיבשות. התנועה היחסית בין לוחות טקטוניים מתרחשת בגבולות שבין הלוחות. אולם, בגבולות לוחות רבים, לא ברור עד כמה רחב אזור הגבול והאם התנועה היחסית, מרוכזת לאורך קווי העתק גדולים עליהם מתרחשות רעידות אדמה משמעותיות או שלפחות חלק מהתנועה מפוזרת על פני רצועות רחבות יותר של קרום כדור הארץ.
תצפיות מרכסי הרים מאורכים ממקומות שונים בעולם מראות כי נהרות נוטים לזרום לרוב בניצב לרכס ההרים, בכיוון השיפוע המקסימלי. אך מה אם רכס ההרים עובר מעוותים משמעותיים? תאוריה אחת גורסת שמערכות ניקוז נחליות מתארגנות מחדש באמצעות ארועי שביית נחלים כך שכיוון הזרימה ימשיך להיות ניצב לרכס ההרים, בעוד תאוריה נגדית גורסת כי עמק הנהר הטבוע בקרום יתעוות יחד עם הקרום ובכך יקליט את המעוות.
במחקרם, התרכזו החוקרים בחלק הצפוני של מערכת העתקי ים המלח, גבול הלוחות בין תת הלוח של סיני ללוח של ערב. בעוד בישראל עיקר התנועה הוא אופקי, כאשר הצד המזרחי, ירדן, נע צפונה ביחס לצד המערבי, ישראל. באזור לבנון, גבול הלוחות משנה את אופיו והופך לאלכסוני, כלומר בנוסף לתנועה האופקית בין ערב לסיני הלוחות גם מתקרבים אחד אל השני ויוצרים את רכס הרי הלבנון.
במקביל לרכס המאורך של הרי הלבנון, עובר העתק הימונה. זהו העתק פעיל, שיכול לגרום לרעידות אדמה, הנחשב לגבול הלוחות בין סיני לערב באזור לבנון. בעבודתם, החוקרים זיהו קבוצה של נהרות המנקזים את הר הלבנון לים התיכון הנראים כאילו עברו רוטציה. אנליזה גאומורפולוגית ומודלים מתמטיים לימדו את החוקרים כיצד יש לקרוא את תבנית הנהרות היחודית הזו. גורן ועמיתיה מציעים שהנהרות המסובבים מקליטים מעוותים אופקיים המפוזרים על פני רצועה ברוחב של כ 30 ק״מ ממערב להעתק הימונה. כלומר, התנועה בין הלוחות הטקטונים בלבנון מחולקת בין תנועה על העתק גדול שיכול לייצר רעידות אדמה משמעותיות לבין תנועה המפוזרת על פני רצועה רחבה יחסית, שם הסלעים נגזרים באופן רציף. המודלים המתמטיים גם מראים שהנהרות מתפקדים כ׳סרט הקלטה׳ אמין יחסית, כיוון שהנהרות חווים מעט אירועי שביית נחלים שכמעט ואינם משפיעים על נתיב הזרימה שלהם.
