מחקר חדש שנערך במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מצא כי ברדיו העבודה העיתונאית על 79% מן הידיעות מסתיימת תוך שעה או פחות, לעומת 72% מהידיעות באינטרנט. עוד נמצא כי ב- 43% מהמקרים כתבי הרדיו מגיבים תוך 15 דקות מזמן האירוע, בהשוואה ל-33% בחדשות המקוונות. ממצאים אלו מפריכים את ההנחה הרווחת, כי האינטרנט הוא המדיום המהיר ביותר ומאשרים כי לחצי זמן אכן פוגעים בסטנדרטים של העבודה העיתונאית
תוצאות אלה הן חלק ממחקר שבחן כיצד משפיעים לחצי הזמן, והדרישה הגוברת למיידיות על הסטנדרטים של העבודה העיתונאית. המחקר מצא כי העיתונאים הנתונים ללחצי הזמן המרביים בישראל הם דווקא כתבי הרדיו (קול ישראל וגלי צה"ל) ולא הכתבים של אתרי החדשות. אצל שניהם העבודה העיתונאית מסתיימת תוך שעה או פחות בלמעלה מ-70% מהידיעות, לעומת 30% בעיתונות המודפסת ורק 12% מהידיעות בטלוויזיה.
ממצאים אלה עלולים להיראות פרדוקסליים במבט ראשון: כיצד ייתכן שהאינטרנט מפגר אחרי הרדיו, למרות שהוא יכול לפרסם ידיעות באופן מיידי, בלי להמתין לשעה העגולה של החדשות, או למבזק החצי? לדעת החוקרים, אתרי החדשות אמנם יכולים לפרסם מהר יותר מהרדיו ידיעה זו או אחרת, ובכל זאת, משטר הזמנים הכולל של הרדיו הוא מהיר יותר, משתי סיבות: ראשית, משום שמועדי השידור הקשיחים ברדיו יוצרים לחץ כולל גבוה יותר על חלקים גדולים יותר מהמערכת ובהיקף גבוה יותר של הידיעות. שנית, משום שהידיעות ברדיו לרוב קצרות יותר ומאפשרות עבודה יותר זריזה.
מהמחקר עולה, כי אין סימנים להופעתם של קיצורי דרך עיתונאיים, המאפשרים לאסוף מידע במהירות מבלי לפגוע ברמת הדיווח. ככל שעומד לרשות העיתונאי זמן קצר יותר, כך הוא משקיע פחות מאמצים בתהליך העבודה. ידיעות אלה מבוססות על פחות הצלבות מידע, פחות שימוש בהדלפות ויותר הסתמכות על יחסי ציבור ודוברים. בכך המחקר מאשר את אחת הדאגות הרווחות ביותר בשנים האחרונות בתחום התקשורת, ולפיה לחצי הזמן הגוברים וההאצה הגוברת של מחזורי החדשות, אכן פוגעים פגיעה ממשית הניתנת למדידה בסטנדרטים של העבודה העיתונאית.
מחקר זה, אשר מתפרסם בימים אלו בכתב העת הבינלאומי Journalism Studies מחזק את הסברה כי קוצר הזמן איננו "תירוץ" של עיתונאים כדי להצדיק עבודה פחות מרשימה, אלא גורם מכריע בעיצוב השגרה העיתונאית ותוצריה ובקביעת הסטנדרטים שמאחורי מרבית המידע החדשותי, החיוני לקיומם של חיים דמוקרטיים.
על בסיס מסקנות אלו, מסיקים החוקרים, פרופ' צבי רייך, מרצה בכיר מהמחלקה לתקשורת ומר יגאל גודלר, דוקטורנט במחלקה, כי אם עד כה הסברה היתה שאנשי יחסי-הציבור מצליחים לקבל סיקור באמצעות סובסידיות מידע (פעולות המקטינות את העלות העיתונאית של המידע במונחי המאמץ הנדרש) הרי שממצאים מלמדים כי הם עושים זאת לא מעט בזכות סובסידיות של זמן.
המאמר הוא חלק מפרויקט מחקר רחב היקף במימון הקרן הלאומית למדע, שבו נבדקו ארגוני החדשות המובילים בישראל. בתחום הטלוויזיה: ערוצים 1, 2, ו-10. בעיתונות המודפסת: הארץ, ידיעות, מעריב וישראל היום. בתחום הרדיו, כאמור, קול ישראל וגלי צה"ל, ובתחום האינטרנט ynet, וואלה ומחלקה ראשונה. המחקר מבוסס על שיטת מחקר ייחודית, שבמסגרתה עיתונאים מכל סוגי המדיה שיחזרו את היקף הזמן שעמד לרשותם במדגם של יותר מ-1000 ידיעות, ואת דפוסי הדיווח שמאחורי ידיעות אלה.
