29 אוק' 2014

basketball.jpg
החוקרים, איליה מורגולב, פרופ'  עופר עזר, פרופ' רוני לידור, ערן סבג ופרופ' מיקי בר-אלי מהמחלקה למנהל עסקים בפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר באוניברסיטה,  הסתייעו בשופטי כדורסל מקצועניים על מנת לנתח 501 אירועי התנגשות בין מגן למתקיף במשחקי ליגת העל בכדורסל. מהניתוח עולה כי מרבית (65.2%) נפילות המגנים הן יזומות, כאשר 38% הן "פלופ" אקטיבי ממש, כלומר מדובר במקרים בהם המגע שנוצר בין המתקיף למגן היה שולי או כלל לא היה והמגן ביים את הנפילה יש מאין.

ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת המוביל בכלכלה התנהגותית: 
Journal of Economic Behaviour and Organization

מהמחקר התברר כי אחוז השריקות לתוקף במקרים אלו ('פלופ אקטיבי') היה נמוך ביותר
(7.4%) וניתוח תוצאות המהלך העלה כי מגן אשר ממש ביים את הנפילה פגע לאורך דרך במשחק ההגנה של קבוצתו, כלומר תדירות התועלות השליליות (עבירות מגן, ספיגת סלים, מתן אפשרות לחדירה נוחה לאחר שהנפילות לא הובילו לשריקה וכדומה) עלתה משמעותית על כמות התועלות החיוביות (שריקות לתוקף, חטיפות, שיבוש מהותי של משחק ההתקפה וכדומה). לשם השוואה, מגנים שהופלו על הרצפה כתוצאה מהתנגשות עצימה זכו לעבירת תוקף ב-33.3% מהמקרים, מכך אנו למדים שהשופטים פיתחו במהלך השנים מיומנות לזהות התנהגויות "לא טבעיות" למרות ניסיונות השחקן להוליך את השופט שולל.

מעניין כי השופטים נמנעים משריקה לעבירות תוקף (רק 2.8% מהמקרים) כאשר המגן מחליט להישאר על הרגליים וזאת למרות שחוקת הכדורסל לא מזכירה בשום מקום כי על המגן ליפול בכדי לממש את זכותו לעבירת תוקף. מדיניות זו של שופטים מובילה את השחקנים ליפול בכוח בכדי לסחוט שריקה, החוקרים מגדירים התנהגות זו כ"קצרת רואי". כלומר, התנהגות שלא לוקחת בחשבון את סך התועלות על משחק ההגנה של  הקבוצה כשלם אלא מתרכזת ברווחתו האישית של השחקן הנופל. כאן המקום לציין כסחיטה מוצלחת של עבירת תוקף היא גם בעלת השפעה סביבתית משמעותית על מוניטין השחקן – המשחק נעצר, הקהל מעודד, השחקנים האחרים ניגשים להרים את המגן מהרצפה, הילוכים חוזרים של המהלך רצים על גבי מסך הטלוויזיה בעוד הפרשנים משבחים את משחק ההגנה המתוחכם.

חוקת הכדורסל מאפשרת לשחקן להתמקם בעמדת הגנה תקנית כך שנוצר סביב המגן צילינדר דמיוני, פלישה של שחקן מתקיף לאותו הצילינדר תוך יצירת מגע משמעותי אמורה לזכות את המגן בעבירת תוקף. החוקרים מסבירים כי במהלך השנים נחשף השופט למאות ואלפי אירועי התנגשות בין מתקיף למגן, העצימות שבהן באמת מובילות לרוב להפלה של המגן על הקרקע והתוצאה הברורה היא שריקה לעבירת תוקף. החוקרים הישראלים טברסקי וקהנמן הציגו לעולם בשנות ה-70 את יוריסטיקת (הטיית) הייצוגיות. מנגנון זה שימושי בכדי לתאר את התעלמות השופטים ממקרי התנגשות בין מתקיף למגן בהם האחרון מחליט שלא ליפול ונשאר על הרגליים. כך, דווקא מקרי הנפילה נהיו במהלך השנים מייצגים בולטים של התנגשויות עצימות אשר הביאו באחוז גבוה להחלטה על תוקף. מצב זה גורם לשופט המזהה התנגשות שלא מסתיימת בנפילה להסיק מיד כאירוע זה לא שייך לקטגוריה של עבירות התוקף. כיום פסיקה על עבירת תוקף במקרים בהן המגן לא נפל נתפסת כהחלטה חריגה, אפילו "מסוכנת" סביבתית מבחינת הערות האוהדים והפרשנים, מכאן אחוז השריקות הנמוך.

החוקרים מסכמים כי מצב עבירת תוקף הוא אחד המורכבים לשיפוט במשחק, לכן יש להגביר דבר ראשון את הענישה בגין התנהגויות אשר מכוונות לרמות את השופט. כאן המקום לציין כי המחקר נערך על פני כל המשחקים ששוחקו בעונה נתונה בליגת העל בישראל, השופטים המומחים שצפו באירועים בתנאי מעבדה זיהו 95 נפילות מבוימות לחלוטין, אולם, שריקות להתחזות לא תועדו ולו פעם אחת במהלך העונה כאשר רק מספר פעמים בודדות ניתנה אזהרה להתחזות.

קברניטי ליגת ה-NBA האמריקאית החלו להגביר את פעולות העקיפה כנגד אותן פעולות רמייה בולטות על ידי מתן קנסות גם כאשר במהלך המשחק עצמו השופט התעלם או לא להצליח לפרש נכון את האירוע.