05 ספט' 2012
מחקר חדש, במסגרת פרויקט המשותף לחוקרים ישראלים, פלסטינים וגרמנים בחן את יחסי הפלסטינים משני עברי גדר ההפרדה
 
מחקר חדש, במסגרת פרויקט המשותף לחוקרים ישראלים, פלסטינים וגרמנים, בחן את יחסי הפלסטינים משני עברי גדר ההפרדה. צוות המחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב כלל את ראש התכנית לניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטה, פרופ' שפרה שגיא, ד"ר עדי מאנע (פוסט דוקטורנטית) ואת מר ענאן סרור וגב' סירין מג'לי (שניהם דוקטורנטים בתכנית).
 
המחקר, שכותרתו "משני עברי הגדר"- יחסים בין פלסטינים אזרחי ישראל (ערביי 1948) ובין פלסטינים תושבי הגדה המערבית (ערביי 1967), ממומן על ידי קרן מחקר גרמנית(DFG) . המחקר בחן יחסים בין פלסטינים משני עברי הגדר: אזרחי ישראל (ערביי 48') ופלסטינים ברשות הפלסטינית החיים בערי הגדה המערבית (ערביי 67'). לשתי הקבוצות זהות לאומית פלסטינית משותפת וקשרי משפחה. המחקר, בנושא שלא נחקר עד היום, ניסה לבחון באיזו מידה ההפרדה הממושכת בין שתי האוכלוסיות מאז 1948, ההבדלים במעמדם החברתי, הפוליטי והכלכלי וכן החשיפה לתרבות אחרת, יצרו תפיסות וזהויות שונות.
 
מממצאי המחקר עלה כי חברי שתי הקבוצות נטו להעריך את הנרטיבים של קבוצתם כיותר לגיטימיים וחשו יותר אמפתיה ופחות כעס כלפי הנרטיבים של קבוצתם. מעניינים יותר היו הממצאים לגבי תפיסתם את הנרטיבים של הקבוצה ה"אחרת". כאן המגמה הייתה של מתן לגיטימיות נמוכה יחסית, אמפתיה חלשה וכעס גבוה. מגמה זו הייתה חזקה יותר בקרב ערביי 48', המיעוט הערבי החי בישראל. ממצא זה עשוי להעיד על כך שערביי 48' מאופיינים בלכידות קבוצתית רבה יותר, בהשוואה לערביי 67', ומרגישים נפרדים מקבוצת 67'.
 
למרות הנרטיבים השונים שפיתחו שתי הקבוצות, נמצא כי האסטרטגיה הדומיננטית היא שילוב. חברי שתי הקבוצות הביעו רצון לחיזוק היחסים בין הקבוצות ולחיזוק הזהות המשותפת. יחד עם זאת, נמצאו במקביל רמות גבוהות של תחרות והפרדה. ערביי 67' נטו, יותר מערביי 48', לשילוב בין הקבוצות אך גם לתחרות. שתי הקבוצות האשימו, מטבע הדברים, את ישראל בהפרדה, אבל גם נטו לייחס את ההפרדה לקבוצה ה"אחרת" יותר מאשר לקבוצתם.
 
לסיכום, המחקר עסק ביחסים המורכבים בין שתי קבוצות פלסטיניות אשר ההפרדה הממושכת שנכפתה עליהן הביאה, במהלך יותר מששה עשורים, להתפתחות שתי חברות שונות, בעלות נרטיבים שונים ואסטרטגיות זהות נפרדות. משני עברי הגדר מצאנו אמנם ביטוי לאסטרטגיה של שילוב ורצון לחיזוק היחסים וליצירת זהות משותפת. אך לצד זאת, בלט מאוד במחקר כי ערביי 48' נטו יותר מערביי 67', להיצמד לנרטיבים הקולקטיבים הייחודיים של קבוצתם, הביעו פחות נכונות ליצירת קשרים מסוגים שונים עם ערביי 67', בפרט קשרי נישואין, ונטו פחות להאשים את ישראל בהפרדה בין הקבוצות.
 
יתכן כי דווקא מיקומם של ערביי 48' כקבוצת מיעוט קטנה, ולעיתים דחויה ומאוימת, הן בחברה הישראלית והן בעולם הערבי, הביא לחיזוק לכידותם הקבוצתית ולצורך לשמר את הנרטיב הקולקטיבי הייחודי להם. למרות שהקשר והזהות המשותפת עם ערביי 67' נתפסים על ידם כחשובים ומשמעותיים, הרי שלקשר זה עלול להיות מחיר יקר, מבחינתם, בערעור השייכות לחברה הישראלית. יתכן כי זו הסיבה לכך שהם מסתייגים ממנו יותר מערביי 67' ומדגישים בתפיסת זהותם את הפוטנציאל הייחודי שלהם כ"גשר" בין העמים.