על רקע המעבר מחברה מסורתית לחברה אורבנית:
בני הנוער הבדואים משתמשים באמצעי התקשורת כדי להתגבר על המגבלות החברתיות-תרבותיות ועל האיסורים החלים על קשרים בין המינים
עבודת הדוקטורט של ד"ר עדנאן ג'ריביע מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהנחייתם של פרופ' אסמעיל אבו סעד ראש הקתדרה בחינוך על שם אברהם קטלר, המחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופ' מוסטפא כבהא ראש המחלקה להיסטוריה פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, חושפת אור חדש על השימוש באמצעי תקשורת ההמונים ותפישת הזהות בקרב בני הנוער הערבים -בדואים בנגב.
ממצאי המחקר של ד"ר ג'ריביע מעידים על כך שישנם דפוסי שימוש ייחודיים לבני הנוער הערבים -בדואים בנגב. דפוסים אלו מאפיינים את החברה הבדואית הנמצאת בתהליכי מעבר מחברה מסורתית לחברה אורבנית. אמצעי התקשורת מסייעים לצעירים בחברה הבדואית בנגב לגשר על הפערים בין החברה המסורתית לחברה המודרנית-אורבנית.
מהמחקר עולה כי בני הנוער הערבים -בדואים עושים שימוש נרחב באמצעי מדיה מסוימים כגון טלוויזיה לוויינית, אינטרנט, פייסבוק וטלפונים ניידים.
מבחינה חברתית-תרבותית, דפוסי השימוש במדיה מהווים ביטוי לחופש אישי בתוך הקשר חברתי שמרני במסגרת נורמות החברה הפטריארכלית. בני הנוער הערבים-בדואים בנגב משתמשים באמצעי התקשורת כדי להתגבר על המגבלות החברתיות-תרבותיות ועל האיסורים החלים על קשרים בין המינים, שאינם מקובלים בחברה הקולקטיבית והמסורתית שלהם. באותה עת הם משתמשים באמצעי המדיה בצורה רגישה, המתיישבת עם מערכת הנורמות והציפיות של החברה המסורתית.
הקהילה הערבית-בדואית בנגב מגלה יחס אמביוולנטי לשימוש של בני הנוער באמצעי המדיה. מצד אחד, היא רואה במדיה כסמל לקדמה ולמודרניזציה, וככלי המסייע לבני הנוער מבחינה לימודית וחברתית. מצד שני, קיים חשש מתמיד מחשיפה לתכנים לא רצויים העלולים להשחית את חינוכם של הצעירים.
מבחינה פוליטית-לאומית, מנצלים בני הנוער את אמצעי התקשורת במענה לצרכים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים שלהם. בקהילה הערבית-בדואית בנגב, שסובלת מאפליה ומבידוד חברתי-תרבותי-גיאוגרפי, השימוש באמצעי תקשורת המונים מכוון קודם כל לפריצת ההסגר הפוליטי-חברתי-תרבותי. אמצעי המדיה מאפשרים לבני הנוער להתגבר על יחסי רוב-מיעוט במדינת ישראל, לעקוף את מגבלות המקום והזמן ולהתחבר למרחב דיגיטלי המספק תכנים תרבותיים מגוונים, העונים על צורכיהם הייחודים.
חשוב להבין כי בחמשת העשורים האחרונים עוברת הקהילה הערבית-בדואית בנגב תמורות מהירות. קהילה זו נמצאת בעיצומו של תהליך מעבר מאורח חיים מסורתי להתיישבות קבע, המשקף את התנגשות הערכים בין התרבות המערבית (האינדיבידואלית והליברלית) לתרבות המסורתית (הקולקטיבית והשמרנית). מצד אחד, הקהילה הערבית-בדואית מתנגדת לתהליכי העיוּר כיוון שהיא רוצה לשמר את הזהות התרבותית הייחודית שלה. מאידך, הערכים החדשים שמביאה התרבות המערבית אינם מציגים חלופה הולמת עבורה.
מחקרו של ד"ר ג'ריביע נחשב לחלוצי ומשלב בין השיטה הכמותית לשיטה הפרשנית- איכותנית. במסגרת המחקר נעשה שימוש בשני כלי מחקר עיקריים: שאלונים וראיונות עומק. השילוב בין השיטות נועד לאפשר הבנה עמוקה יותר של דפוסי השימוש באמצעי תקשורת המונים בקרב חברה ילידית.
אוכלוסיית המחקר כללה בני נוער בגילאים 17-16 מבתי ספר תיכוניים עיוניים במערכת החינוך הערבית-בדואית בנגב. המדגם כלל 1,402 תלמידים (35% בנים ו-65% בנות) הלומדים בכיתות י'-י"א (55% ו-45% בהתאמה). התלמידים נדגמו בצורה אקראית מתוך 11 בתי ספר תיכוניים. רוב הנשאלים (65%) גרים ביישובים מוכרים, והשאר גרים בכפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה. נוסף על כך, נערכו 20 ראיונות עומק עם בני הנוער (10 בנים ו-10 בנות) במטרה לספק פרשנויות לממצאים הכמותיים וגם לשם הרחבת תכנים או השערות שלא טופלו בשאלונים.
