דלג לתוכן העמוד
הירשמו ללימודים להרשמה

מחקר חדש קובע - לזמן החשיפה לאירוע טראומטי השפעה על הסיכון לפוסט-טראומה

03 דצמ' 2014
לזמן החשיפה לאירוע טראומטי השפעה על הסיכון לפוסט-טראומה. חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב גילו כי הזמן ביממה (יום או לילה) בו נחשפים לאירוע טראומטי יכול להשפיע על הסיכון להתפתחות התסמונת הפוסט-טראומטית

שעת החשיפה לאירוע הטראומטי במהלך המחזור היומי (יום או לילה) נמצאה כמשפיעה על התגובות ההתנהגותיות ועל שכיחות התפתחות תסמונת דמוית פוסט-טראומה במודל חולדות.

בסדרת ניסויים שביצע שלומי כהן, דוקטורנט מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהדרכתה של פרופ' חגית כהן, ראש יחידת המחקר לחקר סטרס וחרדה בפקולטה למדעי הבריאות, נימצא כי חולדות שנחשפו לאירוע טראומטי בשעות הבוקר המוקדמות הגיבו באופן הסתגלותי והראו פחות תסמינים חרדתיים דמויי פוסט-טראומה בהשוואה לחולדות שנחשפו לאירוע טראומטי בשעות הערב, בשלבי השינה הראשוניים.

התגובה הפיזיולוגית לאירועי דחק מאופיינת בהפרשת הורמונים חשובים כדוגמת קורטיקוסטרואידים (קורטיזול באדם וקורטיקוסטרון במכרסמים), המאפשרים לאורגניזם להתכונן, להגיב ולהתמודד עם גורמי הדחק. הפרשה תקינה של קורטיקוסטרון בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, הפרופורציונאלית לעוצמת הדחק, מאפשרת תגובה תקינה והמהווה את אחד המנגנונים החשובים להישרדותו של הפרט (Fight or flight responses). הפרשה משובשת של הורמון זה בעקבות חשיפה לטראומה נמצאה כמעכבת החלמה ואף מעלה את הסיכון להתפתחות הפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה. ידוע כי הפרשת קורטיקוסטרון משתנה במחזוריות יומית, כאשר בשעות בוקר עם ההתעוררות רמת הקורטיקוסטרון עולה ובשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה, רמתו יורדת. היות ורמות קורטיקוסטרון משפיעות על התגובה לאירוע הטראומטי, במחקר זה נבחנו התגובות ההתנהגותיות לחשיפה לטראומה בשעות בוקר (כאשר רמות קורטיקוסטרון גבוהות) בהשוואה לחשיפה לטראומה בשעות הלילה ((כאשר רמות קורטיקוסטרון נמוכות).

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Neuropsychopharmacology הראו החוקרים כי הזמן ביממה בו נחשפו החולדות לטראומה השפיע על התגובות ההתנהגותיות שנמדדו 7 ימים לאחר החשיפה: חולדות שנחשפו לטראומה בשעות הערב, בתחילת שלב המנוחה, הדגימו שכיחות גבוהה יותר של תגובות התנהגות חרדתית דמויית התסמונת הפוסט-טראומטית. לעומת זאת חולדות שנחשפו בשעות בוקר, בתחילת שלב הפעילות, הראו תגובות על חוסן ועמידות.

להפתעת החוקרים, למרות שרמת ההורמון הבסיסית גבוהה יותר בשעות בוקר בהשוואה לשעות הערב, במדידת רמות ההורמון בתגובה לטראומה לא נימצא כל הבדל בעוצמת התגובה (שיא ההפרשה).  לעומת זאת, נימצא שקצב הדעיכה של ההורמון איטי יותר בשעות הבוקר המוקדמות בהשוואה לשעות הערב. כלומר, בתגובה לחשיפה לטראומה בשעות הבוקר, רמת הקורטיקוסטרון תישאר גבוהה ליותר זמן, בהשוואה לחשיפה בשעות הערב.

החוקרים מצאו שרמת הביטוי של חלבון המכונה בשם "נוירופפטיד Y" משתנה באזור ההיפותלמוס במחזוריות יומית בדומה לקורטיקוסטרון. השתנות יומית זו, קשורה ומשפיעה על רמות הקורטיקוסטרון ויחד משפיעות על מכלול התגובות ארוכות הטווח לטראומה. רמות ביטוי גבוהות של הפפטיד קשורות לתגובות עמידות וחוסן (בבוקר) ורמות נמוכות שלו קשורות למועדות להפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה.

שיבוש המחזור היומי של חלבון זה ע"י הזרקת חסם ספציפי להיפותלמוס בשעות הבוקר, ביטל את ההשפעה ההסתגלותית לטראומה והעלה את הפגיעות. לעומת זאת, הזרקת החלבון עצמו להיפותלמוס בשעות הערב, גרמה לתגובות הסתגלותיות ולהגברת תגובות החוסן.

תוצאות אלו מדגימות כי המחזוריות היומית ברמות הביטוי הן של קורטיקוסטרון  והן של נוירופפטיד Y כמו גם  יחסי הגומלין הדדיים ביניהם, משפיעים על התגובה לחשיפה לאירוע טראומטי. בשעות הבוקר, בשיא הפרשתם, התגובה לחשיפה לטראומה תהיה הסתגלותית ומלווה בסיכון נמוך להתפתחות פוסט-טראומה ואילו בשעות הערב, כשרמתם נמוכה, התגובה לחשיפה תהיה מלווה בסיכון גבוה יותר לפתולוגיה נפשית.

החוקרים סבורים כי לזמן ביממה בו מתרחשת הטראומה השפעה משמעותית על מכלול התגובות הנפשיות ארוכות הטווח. לממצאים אלו חשיבות רבה לא רק בהבנת המנגנון הפיזיולוגי - מולקולארי המעורב בתגובה לחשיפה לטראומה, אלא בהגדרת זמן החשיפה כגורם סיכון לפגיעות בעקבות אירוע טראומטי.