לפני אלפי שנים הותירו הציידים והסוחרים אלפי חרותות בנגב. במחקר חדש נמצא כי עם הזמן אותם ציורים עלולים להיפגע כתוצאה מפעילותן של פטריות וחזזיות הנמצאות בסלעים
הנגב ידוע באתרי אמנות הסלע הייחודית ורבת הערך שלו. מאז האלף השלישי לפנה"ס, הציידים, הרועים והסוחרים ששוטטו באזור זה הותירו על סלעיו אלפי חרותות (פטרוגליפים), חקוקים בשכבה הכהה אשר מצפה את סלעי אבן הגיר. רבים מהם מייצגים בעלי חיים כמו יעלים וגמלים, אך גם כתובות וצורות מופשטות יותר. בכך משקפות החרותות בנגב את ההיסטוריה האנושית המקומית לאורך אלפי שנים ומכאן חשיבותן התרבותית.
במחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Fungal Biology, הראו חוקרים מהאקדמיה לאומנויות יפות בווינה ומהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שעם הזמן הפטרוגליפים עלולים להיפגע כתוצאה מפעילותן של פטריות וחזזיות הנמצאות בסלעים.
ממצאים אלה יש חשיבות הן בהקשר למצבן הפיזי של החרותות, אך גם בשל קיומם והסתגלותם של מיני פטריות לחיים בסביבה הצחיחה של הנגב. סביבה זו מאופיינת בין היתר, במיעוט גשמים (ממוצע של כ-87 מ"מ בשנה), קרינה בעוצמה רבה יחסית וטמפרטורות קיצוניות על פני משטחי הסלע הכהים. "הפטריות והחזזיות הללו יכולות לתרום באופן משמעותי לשחיקה הדרגתית של הפטרוגליפים", אמרה לאורה רבצ'ין, מהאקדמיה לאומנויות יפות בווינה, שנמנתה על צוות המחקר, שכלל גם את ד"ר אירית ניר ופרופ' אריאל קושמרו מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
לכתבה לחץ על הקישור:
