כלכלה עוסקת בהערכה של החלטות חשובות. ההחלטה על המחיר, המס או שערי הריבית האופטימליים כרוכה תמיד בפשרות. כלכלנים מנתחים את היתרונות ואת העלויות של סוגי מדיניות שונים ומפתחים מודלים כדי לחזות את תוצאותיהם. מודלים אלה הם בדרך כלל נכונים, אך לא תמיד, מכיוון שכפי שהראה לנו הסוציולוג מקס וובר, מודלים משקפים את העולם באמצעות הפיכתו לפשוט יותר. מודלים הם תרחישים אידיאליים ולא ייצוגים של המציאות. כאשר אנו בוחנים את הבחירות הכלכליות של מיליוני אנשים, אין לנו ברירה אלא להתעלם מגורמים לא רלוונטיים ולהתרכז באלו שנראים לנו משמעותיים.
ההיסטוריה, לעומת זאת, עוסקת בחשיפת מורכבויות. הבנת מציאות העבר מחייבת אותנו להיפטר מהכללות. לדוגמה, התפתחות השווקים הלאומיים במאה ה -19 אכן הורידה את המחירים והגדילה את היקף הסחר, אך גם רוששה והקצינה יצרנים מקומיים. באופן דומה, התעריפים של המאה העשרים גרמו נזקים כלכליים בכל מקום, אך הם גם אפשרו להודו לעבור תהליך מהיר של תיעוש. על ידי זיהוי חריגים כאלה אנו יכולים להבין טוב יותר את המורכבות האמיתית העומדת בבסיס הביצועים הכלכליים. הסברם מאפשר להיסטוריונים להציג בחינה מדויקת יותר אך גם מסובכת יותר של המציאות.
בוגרי המחלקה לכלכלה שילמדו בנוסף במחלקה להיסטוריה כללית יצטיידו, אם כן, בכלים מצוינים שיסייעו להם לבחור היטב במדיניות כלכלית ולחזות את השפעותיה. המודלים שהם משתמשים בהם חיוניים אך הם נותרים בגדר הכללה. כדי להבין את המורכבות העומדת בבסיס המציאות הכלכלית, הדבר הטוב ביותר שכלכלנים יכולים לעשות הוא ללמוד היסטוריה.
