האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב כנס "הגירה בהקשרים ישראליים: הקולות שלא נשמעים" 3-4, באפריל, 2024 קריית האוניברסיטה הפתוחה, רעננה
תקצירים
הרצאה פותחת | פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה, האוניברסיטה העברית בירושלים | "נתונים ולקונות במחקר על הגירה בישראל" | הגירה לישראל וממנה כוללת מרכיבים שונים המטופלים באופן בלתי אחיד, הן בפן הנורמטיבי, הם על ידי המערכות הממלכתיות. המרכיב היהודי של ההגירה לישראל (עלייה) נחשב לרוב כמקרה של הגירה אתנית חוזרת, כלומר תנועה של אנשים המזוהים בעיקר עם קבוצה אתנית-דתית נתונה, אל מקום שנתפס כמולדתם הטבעית (או מדינת הליבה). בהקשר הזה, יש לבחון את ממדי ההגירה, מדינות המוצא, והגורמים המשפיעים העיקריים. תוצג מקבילית הכוחות הכלכליים והמקרו-תרבותיים לגבי העלייה מ-16 מדינות מוצא, כולל הספקיות העיקריות ב-30 השנים האחרונות. מקובל לחשוב שהגירה לישראל מוסברת על ידי גורמים אתנו-דתיים הקשורים למשיכה האידיאולוגית-תרבותית של ישראל, ועל ידי גורמי דחיפה תרבותיים-פוליטיים כמו אנטישמיות במדינות המוצא. יש לבחון עד כמה גורמי דחיפה ואחיזה סוציו-כלכליים במדינות המוצא, לרבות רמות אבטלה, וגם שינויים תקופתיים בעוצמתם של גורמי משיכה או הדחה סוציו-כלכליים במדינת ישראל עצמה, עשויים להסביר באופן סביר רמות הגירה שונות לפי מדינות ולפי שנים. עקרונות דומים יש להפעיל בניתוח הגירה יוצאת ממדינת ישראל. כמו כן יש לבחון סוגים אחרים של הגירה, כגון הגירת עבודה, איחוד משפחות, וחיפוש אחרי מקלט, כדי לאפשר ראיה כוללת ומקיפה של הגירה בישראל, וגיבוש מדיניות קוהרנטית בנושא. |
|
מושב ראשון – עיון מחודש בקטגוריה "עולי ברית המועצות" יו"ר דר' אינה לייקין, האוניברסיטה הפתוחה | דר' חן ברם, מכללת הדסה ומכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים | "דה-קונסטרוקציה ורה-קונסטרוקציה? מהגרים-עולים מברה"מ לשעבר והקטגוריות "מזרחיים" ו"אשכנזים" בחברה הישראלית ובמחקר" | השאיפה לערוך "דה- קונסטרוקציה" ובחינה ביקורתית של קטגוריות מרכזיות המשמשות אבני יסוד במחקר היא מרכיב חשוב בניסיון המשותף ליצור שדה מחקר ביקורתי ודינאמי. לדינאמיקה זו יש מקום חשוב גם בהתייחסות למחקר ההגירה לישראל בכלל, וההגירה מברה"מ לשעבר בפרט. בהרצאה זו אתייחס לשני רבדים של שאיפה זו בהקשר של מחקר והבנה של ההגירה מברה"מ לשעבר: הנטייה לראות בכלל המהגרים קטגוריה אחת ("דוברי רוסית", "עולי ברית המועצות לשעבר", עולי חבר המדינות" וכו'); ושאלת מיקומה של הגירה-עליה זו ביחס לתפיסה הבינארית המחלקת את האוכלוסייה היהודית בישראל (ואף מעבר לה) ל'מזרחים' ו'אשכנזים'. אתייחס במיוחד לשאלת הרכבה האתנו-תרבותי של ההגירה, ומיקומן ותפיסתן של הזהות הקולקטיבית (ובפועל-זהויות) של העולים- מהגרים ב"שדה" האתני והתרבותי הישראלי (שיש לו התכתבות עם השדה הפוליטי, הדתי, ועוד). אבקש לטעון כי למרות השאיפה המובעת מדי פעם בחוגים מחקריים שונים לערוך "דה- קונסטרוקציה" לקטגוריות השגורות במחקר, בפועל לאורך השנים לא רק שלא השתרשה תפיסה ביקורתית יותר של הקטגוריות הרווחות, אלא שאפשר לזהות תהליך של חיזוק הנטייה לשימוש בקטגוריות מכלילות וקטגוריות בינאריות בכל הקשור למהגרים – עולים מברית המועצות. מגמה זו מתבטאת במחקר ומשקפת התפתחויות בחברה בכלל של תהליך בו קטגוריות בעייתיות ומוגבלות מקבלות מעמד אונטולוגי (לכאורה). במילים אחרות, במערכת יחסי הגומלין בין המחקר לבין החברה – יותר מאשר הקטגוריות משקפות את המציאות החברתית, הן מעצבות את דמותה. |
דר' סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין, המרכז האקדמי רופין | "כשהתותחים רועמים הזהויות משתנות: שינוי במארג הזהויות של נשים ישראליות יוצאות בריה"מ לשעבר נוכח מלחמת רוסיה אוקראינה" | מחקרים בחנו את השפעותיהן של מלחמות על שינויים במארג הזהות בקרב מי שחווים אותן הן באופן ישיר והן בעקיפין. מחקר זה מנסה להרחיב את הידע הקיים בספרות המחקרית באמצעות בחינת השפעות מלחמת רוסיה-אוקראינה על שינויי במארג הזהויות של נשים משכילות שנולדו באוקראינה וחיו את רוב חייהן הבוגרים בישראל. המחקר מבוסס על מדגם מייצג של 182 נשים ישראליות בגילאי 25-60 בעלות תואר אקדמי, שהיגרו מאוקראינה לישראל בין השנים 1988-2018. הנתונים נאספו בעיצומה של המלחמה במהלך חודש יולי 2022. ממצאי המחקר מלמדים כי המשיבות הצביעו על התחזקה הזהות האוקראינית כתוצאה מהמלחמה. אולם חיזוק הזהות האוקראינית לא היה אחיד. על פי ממצאי המחקר התחזקות הזהות האוקראינית נמצאה קשורה למאפיינים הבאים: (א) תדירות החשיפה הן לחדשות הממלכתיות באוקראינה והן לרשתות חברתיות התומכות בממשלת אוקראינה, (ב) קיומן של עמדות פוליטיות הנוטות לצד אוקראינה במלחמה, (ג) היקף נוכחותה של המלחמה בחיי היומיום של המשיבות, ו-(ד) אזור הולדתן של המשיבות באוקראינה.
| דר' יוליה לרנר וורברה פרטר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | “מה מסביר מריבות מרות של מהגרים ועולים דוברי רוסית בפייסבוק?" | אתנוגרפיה דיגיטלית של דוברי רוסית בישראל מלמדת שחיי היום-יום שלהם ברשתות החברתיות מלאים במתחים וסכסוכים, סטיגמטיזציה הדדית, והחלפת האשמות בין אנשים מגלי הגירה ועלייה שונים. מה מסביר מריבות מרות כאלה בין קבוצות חברתיות שונות החולקות רקע תרבותי ופוליטי משותף ומזוהות עם תקופות ונסיבות שונות של הגירה\עלייה לישראל? בהרצאה הזאת נענה על שאלה זאת תוך בחינה של שני סכסוכים כאלה: הראשון התפתח סביב המכתב של אינטליגנציה ישראלית דוברת רוסית”(אוקטובר 2021) המזהיר נגד העלייה העכשווית מרוסיה וכן ויכוח חריף בעקבותיו בין נציגי המהגרים של שנות ה90 לבין העלייה של פוטין; השני הוא פרשת “לאטה מדלעת" (אוקטובר 2022) בה התעמתו קבוצות של דוברי רוסית שהגיעו בשנות ה90, "עליית פוטין" מול המהגרים שנמלטים מרוסיה אחרי תחילת המלחמה באוקראינה בפברואר 2022. הניתוח שלנו מראה כי קונפליקטים אלה מלמדים על ההתמקמות של קבוצות אלה ביחס למורשת חברתיות-תרבותיות סובייטיות, ביחס לזהות ושייכות בישראל, וכן ביחס לנרטיבים תרבותיים ופוליטיים גלובליים.
session1: Prof. Gadi Shagiv , Dr. Itamar Redai, Prof. Sergio Dehla Pergola, Dr. Aviad Moreno, Prof. Paula Kabelo
| |
|
מושב שני: מפרקים את הקטגוריות הגדולות פרופ' יוליה מירסקי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
| דר' סבסטיאן קלור, אוניברסיטת חיפה | " לטינו-אמריקניים בישראל: ניתוח מיקרו היסטורי של ההגירה היהודית לישראל, 1954 - 2002." | בהרצאה נתחקה אחר תהליך ההגירה של יהודים מארצות שונות מלטינו-אמריקה למדינת ישראל ובאופן שבו נלמד תהליך זה עד כה בחקר ההגירה לישראל. במהלך ההרצאה נציע פרספקטיבות חדשות בחקר תופעת ההגירה ומקורות חדשים שכלל לא נעשה בהם שימוש במחקר, תוך התמקדות בקבוצת מהגרים שכמעט ולא נחקרה בחברה הישראלית.
| פרופ' פולה קבלו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ודר' הילה שלם-בהרד, אוניברסיטת תל אביב | "תסלח לי להגיד לך, זוהי דעתי: מערכת יחסים בהתכתבות בין אזרחים חדשים למנהיג" | עם פרישתו הראשונה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון מראשות הממשלה, הוא נחשף לראשונה לתופעה שעומדת במוקדו של המחקר שלפנינו – מאות המכתבים ששלחו מהגרות ומהגרים, עולים ועולות, אזרחים "חדשים", אל ראש הממשלה בשנים שבין דצמבר 1953 ועד יוני 1963, שלרבים מהם השיב. המכתבים נשמרו בארכיונו האישי. בתום תהליך המיון והניתוח של המכתבים יצרנו קטגוריזציה תמטית המשקפת רמות שונות של מערכות יחסים בין העולים/המהגרים למנהיג ומשקפת לטענתנו את תהליך התהוותה של תודעה אזרחית בקרב אזרחים חדשים, אזרחי "שיבה" (אזרחים ישראלים שהיגרו לישראל מתוקף חוק השבות). מתוך בחינת מכתבים אלה צצות ועולות תפיסות של שייכות שהן למעשה תפיסות של אזרחות. מכתבי העולים שופכים אור על הזיקה המתקיימת בין מנהיג לציבור שהוא בדרך כלל נטול כוח. ניתן היה לשער שציבורים מוחלשים נוטים פחות לקיים אינטראקציה עם מנהיג- הן בשל הפער ביחסי הכוח, שלכאורה מייתר את הצורך של המנהיג להשקיע מאמץ וזמן בקשר איתם, והן משום שהם עצמם לא חשים בטוחים דיים כדי ליזום את הקשר או לפנות אל המנהיג. המאפיינים הללו לא התקיימו ביחסים שהלכו והתהוו בין ציבור העולים לבין דוד בן-גוריון, "המנהיג המייסד" של ישראל. האזרחים ה"חדשים" שהיגרו לארץ חדשה-ישנה כתבו אל ראש הממשלה, בשפה העברית, אלפי מכתבים בנושאים שונים. באמצעות המכתבים הם שרטטו את סיפורי עקירתם, הגירתם וכמיהתם ולא פחות מכך את תביעתם להשתייכות. המכתבים מתארים מצוקות וקשיים, מלמדים על ציפיות מהמנהיג וממנהיגוּת, וממפים תפיסות של אזרחות. המכתבים כוללים תיעוד של חברה בהתהוות על מגוון הקשיים והאתגרים שעימם נאלצים להתמודד חבריה, לצד רעיונות וכיווני מחשבה שמצביעים על פתרונות אפשריים לסוגיות חברתיות, וחושפים תודעה של שייכות ותביעה להשתייכות שאותה הציגו ללא כחל וסרק בפני ראש המדינה. מכתבים אלה מאפשרים להשמיע את קולה של ההגירה לישראל לא תחת קטגוריה של ארץ מוצא או עדה אלא באמצעות קטיגוריות ניתוח רוחביות שמבקשות לברר את התפתחותה של תודעה אזרחית ישראלית חדשה תוך כדי פנייה למנהיג ושיקוף אתגר ההגירה, כחוויה מרכזית ומכוננת. |
דר' אביעד מורנו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ודר' תמיר קרקסון, אוניברסיטת מרטין לותר, גרמניה | "כלפי חוץ וכלפי פנים: תורכים ותורכיות בישראל בשנות החמישים" | בין השנים 1951-1948 הגיעו לישראל כ-100,000 יהודים דוברי לאדינו, למעלה משליש מהם מתורכיה. קבוצה זו היוותה כשביעית מהעולים שהגיעו ב"עליות הגדולות," שבמהלכן הוכפלה אוכלוסיית המדינה הצעירה. למרות שכמחצית מדוברי הלאדינו, ובכלל זאת התורכים, הגיעו מארצות אסיה ואפריקה, הם הובדלו ונבדלו ממי שתויגו בשעתו כ"בני עדות המזרח". בה בעת, בשל מוצאם הספרדי ומורשתם העות'מאנית, העולים דוברי הלאדינו ובכללם התורכים, לא נתפסו כ"אשכנזים". הסוציולוג וולטר וייקר (Weiker) העניק לספרו על יהודי תורכיה בישראל את הכותרת "הישראלים הבלתי נראים" (The Unseen Israelis), ובכך הנציח תפיסה הרואה דווקא בתורכים כראשוני הנטמעים בכור ההיתוך הישראלי. הרצאתנו מתמקדת בעולים מתורכיה ומבקשת לבחון את הפער שבין תפיסתם על ידי הממסד הישראלי כ"עדה" "שקופה" וא-פוליטית הנטמעת בכור ההיתוך, לבין חוויתם כקהילת מהגרים טראנס-לאומית רבת פנים בעלת זיקות לארץ מוצאם, לתפוצה הספרדית ולישראל. באמצעות מקורות מעיתונות הלאדינו הישראלית, נתעמק בשיח הקהילתי שפיתחו על אודות כשירותם הייחודית לתווך במערכות הקשרים הכלכליים, התרבותיים והדיפלומטיים בין מדינת ישראל הצעירה לרפובליקה התורכית החזקה – מעצמה אזורית פוסט-אימפריאלית שהייתה המדינה המוסלמית הראשונה לרקום קשרים עם ישראל. על רקע זה נבחן כיצד הציגו מנהיגים תורכים בישראל את מוצאם כנכס תרבותי ופוליטי המעניק להם יתרון על המהגרים מארצות שלא רקמו יחסים דיפלומטים עם ישראל, ובמיוחד על שאר עולי "ארצות אסיה ואפריקה" שתיוגו כמזרחים.
| פרופ' לילך לב ארי, אורנים המכללה האקדמית לחינוך והוראה | "מהגרים יהודים מישראל ומצפון אפריקה בבלגיה ובצרפת: דפוסי השתלבות חברתית – בין בידול לטמיעה" | בעוד מחקרים רבים התבצעו בקרב יהודים, ילידי המקום ומהגרים, בצפון אמריקה, מעטים חקרו את יהדות צרפת ובלגיה, ובעיקר קבוצות של מהגרים בקרבם לפי עיר מגורים, שהפכה בעת האחרונה למוקד מחקרי מרכזי לצד מדינת היעד. המחקר המוצג כאן התמקד בשתי קבוצות של יהודים מהגרים, מצפון-אפריקה ומישראל, המתגוררים בשלוש ערים באירופה (פריז, בריסל ואנטוורפן). באמצעות שילוב של שתי שיטות מחקר (כמותית ואיכותנית), הושוו דפוסי השתלבות חברתית, על הרצף שבין אינטגרציה, טמיעה והִבָּדְלוּת או בידול ביחס לחברת הרוב, הלא-יהודית; לקהילה היהודית המקומית או לתפוצה-ה"בועה" של קבוצת המהגרים עצמה. מידת ההשתלבות הכללית בקרב הקהילה הלא-יהודית מועטה, אך הישראלים נטו לכיוון חלקי של טמיעה תרבותית בקרבם וכן בהשתלבות חלקית-תרבותית בקרב קהילת המהגרים היהודים בעיר. הצפון-אפריקנים, לעומת זאת, היו משולבים יותר בקרב הקהילות היהודיות, ילידות המקום והמהגרות, בעיקר בקשרי נישואין ובהיבטים קהילתיים, ומבודלים יותר מקהילת הרוב הלא-יהודית. גם הרשתות החברתיות של מהגרים יוצאי צפון אפריקה היו מורכבות בעיקר מיהודים מקומיים בעוד אלה של הישראלים – תפוצתיות (של ישראלים בעיר) וטרנס-לאומיים, עם יהודים בישראל. באשר להיבט הקהילתי, ישראלים, בעיקר תושבי בריסל ואנטוורפן, שולחים את ילדיהם למסגרות חינוך יהודיות פורמליות ובלתי-פורמליות, כמו כן הם פעילים למען ישראל, מתנדבים בקהילה ומשתייכים לארגונים יהודים בשיעורים גבוהים יותר מאשר הצפון-אפריקנים. מכאן שכל קבוצת מהגרים מבנה את הקהילה היהודית על ידי השתייכות ארגונית מבוססת דת ומסורת (צפון-אפריקנים בפריז) או על בסיס חילוני יותר, ישראלי-ציוני או כזה המושפע מהחברה המארחת (ישראלים בשתי הערים בבלגיה, בעיקר בבריסל). עם זאת, בשתי הקהילות ישנן עדויות לפעילות ערה ותוססת. לפיכך, ממצאי המחקר הנוכחי מרחיבים מושגים תאורטיים הקשורים בהגירה כמו: השתלבות חברתית-קהילתית של מהגרים: אינטגרציה, טמיעה ובידול, רשתות חברתיות ו"בועות חברתיות" על בסיס מקומי, תפוצתי וטרנס-לאומי. מחקרים עתידיים בקרב קבוצות מהגרים שמקורן מאותה מדינה, או קבוצה אתנית-דתית טרנס-לאומית, נחוצים על מנת להבחין באותה "תת-אתניות" שיוצרת קהילות משנה של מהגרים, שחלקן הופכות במרוצת השנים לקהילות אתניות, שהן אינן עשויות ממקשה אחת. מוצע גם לבצע מחקר השוואתי על קהילות יהודיות של מהגרים בערים קולטות הגירה שונות באירופה, תוך בחינת תרומתן לחיזוק קהילות יהודיות מקומיות והתמודדות כל קהילת מהגרים כזו עם אתגרים לקיומה במסגרת עירונית, בהקשר של יחסי גומלין בין רוב ומיעוט, ילידי המקום ומהגרים, לאורם של משתני רקע ובעיקר קוהורטת הגירה המשפיעים על לנסיבות השתלבות ייחודיות בהקשר ליחסי מיעוט ורוב וכן למדיניות שילוב מהגרים דינמית.
session2: Prof. Yulia Mirsky, Dr. Aviad Moreno, Prof. Lilach Lev Ari, Prof. Paula Kabelo |
|
| |
במושב שלישי: שולחן עגול לכבוד יציאת הספר "מאגן הקרפטים ועד הים התיכון: סיפוריהם של דוברי ההונגרית בישראל" | יו"ר המושב, פרופ' גיא מירון, האוניברסיטה הפתוחה | פרופ' יובל שקד, אוניברסיטת חיפה | "משא המסע - מוסיקאים דוברי הונגרית בישראל" | המאמר "זרימת הדנובה לים התיכון" אינו אלא סקירה מרפרפת של סיפור חייהם ופועלם של מוסיקאים דוברי הונגרית בחיי המוסיקה בישראל. התמונה הצטיירה כעשויה רסיסים. יש טעם להתבונן בכל סיפור מבעד לנרטיב הכולל, ואולי תוך עקיפתו, אולם אין לראות בו מקרה בשולי התרחשויות היסטוריות. המפעלות המדוברים מתאפיינים בפרדוקס שבין הקולקטיבי לאינדיווידואלי. במסגרתם, משקלו של המקום כבד כמשקלה של ההיסטוריה. מהגרים ביצעו ולימדו במקומותינו מוסיקה מן המורשת המוסיקלית המרכז-אירופית, וכן יצירות בנות הזמן מאת מהגרים אחרים, שהיו, בין היתר, השתקפויות של אותה מורשת. בה בעת נרתמו כולם לגיבושה של תרבות ארצישראלית חדשה. במסעותיהם (הפיסיים והנפשיים) של מלחינים, מבצעים ומוסיקולוגים דוברי הונגרית הם נתקלו בתמרורים, פגשו "נוסעים" אחרים, והתבוננו קדימה ולצדדים, וגם במראה האחורית. מקצתם טוו את מסלול ההגירה הלאה מכאן. כדי להבין את ייחודיהם של הסיפורים שמהם נבנה 'הסיפור', מתבקש עיון בכל אחד מהם, השוואתם זה לזה, ובחינתם ביחס לפרשות אקוויוולנטיות (למשל, חייהם ופועלם של המלחינים בוסקוביץ' ופרטוש מול חייו ופועלו של אישטוואן אנהאלט, István Anhalt, ניצול שואה שהיגר לקנדה).
| פרופ' עוזי אלידע, אוניברסיטת חיפה | "תרומתם של אינטלקטואלים עולי הונגריה לעיצוב התקשורת העברית הפופולרית בתקופת המנדט" | עולי מזרח אירופה מחד ועולי מערב אירופה מאידך השתתפו בעיצוב אמצעי תקשורת אליטיסטים, מחנכים בתקופת המנדט ( עיתונות, מו"לות, תיאטרון,). לעומת זאת, עולי הונגריה תרמו החל משנות העשרים לצמיחתם והתבססותם של אמצעי תקשורת פופולריים הן בתחום העיתונות היומית, העיתונות המגזינים, המו"לות של ספרי כיס וחוברות, והתיאטרון העממי. בין התורמים המרכזיים להתפתחות אמצעי התקשורת הפופולריים בתקופת המנדט היו אביגדור המאירי, פסח עיר-שי, ארתור קסטלר, אליהו בלנק ואלכסנדר זאובר. בהרצאתי אבחן את הסיבות למעורבות עולי הונגריה בעיצוב התקשורת הפופולרית העברית בארץ בין שנות העשרים לשנות הארבעים ולהשלכות הפוליטיות והתרבותיות של מעורבות זו.
| ד"ר תמר קטקו, מכללת סמינר הקיבוצים | "שליחות הצנחנים לאירופה: הקשר ההונגרי" | בינואר 1943 הכינו ראש ארגון ה"הגנה, אליהו גולומב, ומפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, תוכנית חסרת תקדים להצניח באירופה כוח של 500 עד 1000 לוחמים שינסו לארגן יחד עם לוחמים מקומיים כוח "הגנה" יהודי נגד הנאצים, ובמקביל יחפשו פתרונות להצלה. גולת הכותרת הייתה מבצע שליחותם של צנחנים וקציני אלחוט בשירות היחידות המיוחדות של הצבא הבריטי. למרות התנגדותם, הבינו הבריטים את חשיבות ערכם של מתנדבי היישוב שהיו גם אזרחי מדינות הבלקן ואירופה ושלטו בשפות המקומיות ובשטח הגיאוגרפי והעירוני. המשימה שהוטלה עליהם - להציל שבויי מלחמה נמלטים שהסתתרו בשטח האויב ובכפילות גם לנסות להציל יהודים. כל המועמדים שהתייצבו נבחנו לא רק בידיעת השפה והשטח כי אם גם ביכולת עמידה במצבי לחץ וסכנת חיים, ובכישורים טכניים ופיזיים. מתוך 110 שהוכשרו הוצנחו רק 33 והשאר הסתננו למדינות היעד בדרכים אחרות. 3 להונגריה: חנה סנש, פרץ גולדשטיין ויואל פלגי; 5 לסלובקיה: חביבה רייק, צבי בן-יעקב, רפאל רייס, אבא ברדיצ'ב וחיים חרמש; 6 לאיטליה – הידוע ביניהם היה אנצ'ו סירני; 2 לבולגריה ו-9 לרומניה; 10 הצטרפו לפרטיזנים ביוגוסלביה וביערות הסביבה, ביניהם הרופא ד"ר ישראל מהרי"ק, ועוד 2 פעלו באוסטריה ובצרפת. 7 מהם לא שבו: חביבה רייק, רפי רייס וצבי בן-יעקב ואבא ברדיצ'ב הוצאו להורג בסלובקיה, חנה סנש ופרץ גולדשטיין הוצאו להורג בהונגריה, ואנצ'ו סירני נרצח בגרמניה. |
ד"ר יהודית קוניה, הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי | "אוצרות הונגריים בארכיונים ציבוריים בישראל" | בהתאם למדיניות "כור ההיתיתוך הרשמית במדינת ישראל, הארכונים של אנשים פרטיים לא נקלטו לפי המוצא שלהם במוסדות המדינה. לפיכך, החוקר את תולדות יהודי הונגריה בארכיונים, ספרייות ומוזאונים בארץ חייב להכיר היטיב את תחום המחקרו, כדי להגיע למקורות. שני האוספים החשובים ביותר שהגיעו מהונגריה נמצאים בספרייה הלאומית. הספרייה של המזרחן יצחק גולדציהר שימשה כספריית מחקר יוצאת מן הכלל אחרי פתיחתה בשנת 1924. האוסף של לאופולד ועמנואל לעף נקנה על ידי מדינת ישראל והגיע בדרך הרפתקנית לירושלים. הספרייה של לאופולד ועמנואל לעף לא נשמרה כספרייה שלמה וספריה נבלעו באוסף הכללי של הספרייה הלאומית. במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית ביחד עם הארכיונים האישיים של גולדציהר ועמנואל לעף נשמרים ארכיונים אישיים של אנשי ציבור נוספים ממוצא הונגרי, למשל חנה סנש והאחים תשבי. מסמכים של הקהילות היהודיות בהונגריה נמצאים במוסדות שונים בישראל, כולל יד ושם ששומר חומרים ארכיוניים הן במקון והן בהעתק בנוגע לתולדות שואת יהודי הונגריה. הודות שיתוף הפעולה בין ארכיון יד ושם לבין ארכיונים ציבוריים בהונגריה ארכיון יד ושם מרכזת במקום אחד חומרים ארכיוניים הלא נגישים בהונגריה.
| דר' אנה סלאי, האוניברסיטה העברית, עורכת הספר | "כיצד נולד הספר ואיך קוראים בו?" | בשולחן העגול ברצוני להתרכז בכמה שאלות: כיצד נולד הספר, לבנות פרויקט לא בדרך השגרתית, ז'אנר הספר, המלצה לקורא בספר 
|
|
יום ה' 03.03.2024 מושב רביעי - נקודת מבט פלסטינית: בין עקירה להגירה יו"ר פרופ' מצטפא כבהא, האוניברסיטה הפתוחה
| דר' אמיר גלילי, מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, והמכללה האקדמית קיי, באר שבע | "הגירה יוצאת של ערבים נוצרים מישראל: המקרה של הכפר ג'יש (גוש חלב) שבגליל" | "באותה המידה, חברות צריכות גם הן לקבל על עצמן את ההשתייכויות הרבות שעיצבו את זהותן במהלך ההיסטוריה ושעדיין מעצבות אותה." (אמין מעלוף) הגירתה של אוכלוסייה הערבית הנוצרית מישראל לארצות מערב אירופה וליבשת אמריקה נחקרה מעט עד כה. עם זאת, היא מעוררת שאלות רבות על האוכלוסייה הערבית נוצרית עצמה ועל מידת הייחודיות של תהליך ההגירה בחברה זו. בהרצאה זו אני מבקש להציג את עיקרי התובנות העולות ממחקר שנמשך בשנתיים האחרונות המנסה להתייחס אל המקרה הפרטיקולארי של הכפר ג'יש (גוש חלב), כפר מעורב (מוסלמים ונוצרים) בגליל העליון, הכולל בתוכו אוכלוסייה נוצרית מגוונת הן מבחינה כנסייתית והן מבחינה חברתית-גאוגרפית. המחקר מבוסס על ראיונות עם תושבי גוש חלב שנערכו בשנים האחרונות ומשלב תפיסות גיאוגרפיות, היסטוריות וחברתיות. מן המחקר עולות הדילמות הפרטיקולריות של זהויות נוצריות מול זהויות ערביות. בנוסף, עולות סוגיות של שוליות מרובת פנים בתוך מדינת ישראל ושל דילמות הזהות בארצות יעד שגם בהן, כך מתברר, שאלות הזהות והקשר עם כפר המוצא שבגליל, לא נגמרות.
| פרופ' יאסר עואד, דר' אמל טהא פאהום, דר' ראויה חאייק, דר' לינה בולוס, המכללה האקדמית סכנין להכשרת עובדי הוראה | "פדגוגיה מבוססת תרבות: חוויתם של העקורים הפלסטינים-ישראלים" | הפרזנטציה מתארת קורסים אקדמיים שפותחו במימון תכנית ארסמוס+ במסגרת פרויקט אירופאי-ישראלי משותף לפיתוח תוכניות לימודים על חיי המהגרים (DEMO). כדי להתאים את מטרות הפרויקט לצרכי אוכלוסייה הסטודנטים במכללה להכשרת עובדי הוראה בצפון ישראל, סטודנטים בני מיעוטים ערבים שהם במקרים רבים צאצאים של עקורים, תוכננו שני קורסים ושולבו בחוגים הבאים: שפה אנגלית, גיל הרך ומדעים. בהשראת פדגוגיה מבוססת תרבות,הקורסים הבטיחו מרחבים בטוחים לסטודנטים לחלוק חוויות חיים של דחיקה לשוליים ועקירת משפחות. במסגרת שיטות הוראה מבוססות השתתפות שולבו אמצעים חזותיים; וידאו ואודיו אשר סיפקו טריגרים להרהורים מעמיקים של הסטודנטים אודות אתגרי חייהם היומיום כחברים בקבוצת מיעוט ועל זהותם האזרחית והלאומית. שני הקורסים ניסו להציף את קולם של הסטודנטים והמרואיינים לכיתה. הנתונים נותחו על ידי ניתוח תוכן תוך התייחסות להיבטים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים. התוכן של היבטים אלה חשף חוויות ותחושות של דחיקה לשוליים, השתקה, דיכוי נשים, קיצוניות דתית, פריבילגיות, זיכרון וחוסר שייכות והביא למרחב הציבורי עדויות בעל פה של אבותיהם העקורים של הסטודנטים.
| דר' איתמר רדאי, האוניברסיטה הפתוחה ודר' עמית לוי, אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה הפתוחה. | "הגירה והגירה חוזרת בראשית המאה ה-20: סיפורו של המחנך ח'ליל אל-סכאכיני" | חליל אל-סכאכיני (1878 – 1953) היה אחד מאנשי החינוך והאינטלקטואלים הפלסטינים הבולטים עד ימינו, ושלח ידו אף בפעילות ציבורית ופוליטית. סכאכיני ידוע במיוחד בשל יומניו, אותם ניהל במשך עשרות שנים, המשלבים בין נושאים אישיים, חברתיים וציבוריים-פוליטיים. היומנים שהשתמרו ולימים פורסמו מתחילים בנקודת מפתח בחייו של סכאכיני הצעיר: ניסיון הגירתו הכושל לארה"ב, בשנים 1907 – 1908. בדומה לצעירים אחרים בני הארץ באותה תקופה (רבים מהם נוצרים, כמוהו), ניסה גם סכאכיני להגר אל מעבר לאוקיינוס, אך כמהגרים לא מעטים רבים חווה קשיים, ובסופו של דבר החליט לחזור לארץ לאחר חודשים אחדים, בעקבות מהפכת התורכים הצעירים שפתחה בפניו אפשרויות חדשות, כמחנך בעל תודעה לאומית. למרות תלאותיו, המפגש הבלתי אמצעי של סכאכיני עם התרבות המערבית והאמריקאית, לצד הביקורת שמתח עליה, היה לחוויה מעצבת בהמשך חייו. סיפור הגירתו של סכאכיני לניו יורק כבר היה נושא למחקר, במאמר מאת הסוציולוג סלים תמארי. הרצאתי תבקש להרחיב ולעסוק בנושא נפתולי זהותו הלאומית והתרבותית של סכאכיני, כפי שהתעצבה והתפתחה בתקופת שהותו בחול ולאחר שובו לארץ, בקשר ישיר לחוויותיו כמהגר ולחוויית ההגירה והשפעותיה המטלטלות על נפשו, עמדותיו ואמונותיו, כפי שתיאר ביומנו.
|
session4: Dr. Amal Taha-Fahum
|
מושב חמישי, טראנס-מיגרציה מזרחית יו"ר דר' אביעד מורנו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
| פרופ' אנדרה לוי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | הופעתו המחודשת של היהודי במרוקו: סיבות והסברים | מדעי החברה החוקרים הגירה מתמקדים לרוב במוצאות המהגרים; הם חוקרים את התנאים הסוציו-תרבותיים עמהם הם נפגשים, הם בוחנים את ההבדלים התרבותיים בינם לבין החברות המארחות”, הם לומדים את הדינמיקה הכלכלית הכרוכה בקליטתם עם השנים וכו'. מסיבות שלא יפורטו כאן, לימודי הגירה אינם "מסתכלים לאחור": הם לא מתייחסים להשפעת ההגירה החוצה על חברות המוצא. הרצאה זו מבקשת להתמקד באותו חלל מחקרי, דרך לימוד ההשלכות של ההגירה היהודית על חלקים גדולים בחברה המרוקאית של ימינו. המקרה של יהודי מרוקו (כמו שאר צפון אפריקה) מעניין במיוחד משום שכמעט כל היהודים עזבו את מרוקו. עד לאחרונה, התרוקנות מרוקו מיהודייה לא הייתה נושא לדיון משמעותי בקרב מדעני החברה וגם לא בקרב הציבור המרוקאי. עם זאת, בשני העשורים האחרונים, נוכחות האידיום של היהודי הולכת וגוברת מדי יום; היהודי חוזר באופן סמלי למרוקו הן במישור של מוסדות המדינה (כמו השינויים האחרונים בחוקות מרוקו) והן במישור של השיח של החברה האזרחית (כמו בסרטי התעודה של כמאל האשקר). בהרצאתי אציג מקרים בולטים של תחייתו של היהודי במרוקו ואנסה להציע השערה המסבירה את מקורותיה.
| ד״ר הדס שבת נדיר, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת בן גוריון בנגב | "בשבילי חיים, בנתיבים מדומיינים / על ספרות ישראלית בהקשרים חוץ ישראליים ברומן ״והוא אחר״ לשמעון בלס" | בראיון שקיים עמיאל אלקלעי עם שמעון בלס סימן בלס את מקומו בספרות העברית: ״אם כי אני סופר עברי וכותב בעברית אני לא משויך לספרות העברית״. דומה כי במשפט זה היטיב בלס לסמן את מקומו הפרדוקסלי בספרות העברית: כיוצר עברי שאינו משוייך לספרות העברית. דומה כי הסתירה מגיעה לנקודת השיא ברומן ״והוא אחר״. בספרו מתאר בלס את תהליך התאסלמותו של הרון סוסן, יהודי עירקי, שמחליט לא להגר לישראל ולהישאר בעירק. אבל את העמדה הפרובלמטית הזאת מבקש בלס לכתוב דווקא בעברית אל הקורא הישראלי. בראיון עם אלקלעי מגדיר בלס את בחיברתו בשפה העברית: ״השפה אינה רק כלי, היא גם חלק מהאישיות״. בלס, שבוחר לפרסם את הספר לקורא הישראלי, מסמן את השפה העברית כחלק מאישיותו וזהותו ובה בעת מתאר ברומן נרטיב המתנגד לחלוטין למהלך הציוני ולמרחב הישראלי. בהרצאה זו אבקש לשאול מדוע בלס כותב על יהודי שהתאסלם במרחב הישראלי? ואיזה נרטיב תרבותי מבקש להציע בלס לקורא הישראלי בעזרת גיבורו היהודי מוסלמי הרון סוסן? ומהי ההצעה התרבותית שמבקש בלס להציע לקורא הישראלי?
| ד"ר אלון תם, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | "בין מצרים וישראל: על הגירה, השתלבות, ומעמד חברתי" | הרצאה זו תתחקה אחר תנועות הגירה של יהודים בין מצרים לישראל במאה העשרים. אעמוד בה על "ההיסטוריה הארוכה" של הגירה זו ועל האופן שבו היא עיצבה את הקהילות בשני המקומות ואת הקשרים ביניהן, כמו גם על האופן שבו פרספקטיבה כזו מערערת על התפישה הרווחת של הקמת מדינת ישראל כנקודת שבר היסטורי מוחלט. בהמשך לכך, אראה כיצד יהודי מצרים שהיגרו לישראל אחרי 1948 ניסו ליישם בה את אותן פרקטיקות שבמצרים הצליחו להביא לניעות סוציו-אקונומית גבוהה עבורם, וזאת על מנת להשתלב בהצלחה גם בחברה הישראלית. אעשה זאת באמצעות סקירת פעילותה של התאחדות עולי מצרים בישראל, והתייחסות נרחבת לסוגיות של מעמד חברתי וניעות חברתית.
| דר' רחל גץ סלומון, אוניברסיטת חיפה | "חפץ – מעבר: אנתרופולוגיה של החפץ, אנתרופולוגיה של הזהות – פרקים בהשתכנזות" | מאמר זה מבקש לקיים חקירה חומרית של אובייקט אשר באמצעותה נידונות סוגיות העוסקות במגדר ובזהות. המאמר נכתב מתוך התפיסה כי היחסים שבין האדם לאובייקט הנם יחסי הדדיות וכי בכוחם של חפצים להאיץ את יצירת ה"האני" ולכונן זהות. המאמר מתחקה אחר קורותיו של חפץ, אשר נרכש על ידי מהגרת במהלך מסע הגירתה מתוניסיה לישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת. החפץ הוא צעיף שנרכש עבור כריכה וחימום של תינוקה הקטן של המהגרת, בזמן עצירתם בנמל בנאפולי. בעזרת מתודולוגיית המחקר האנתרופולוגי של דיבוב חפצים מציג המאמר אנתרופולוגיה של החפץ ועוקב אחר הסוגיות החומריות שהוא מעלה ואחר תחנות חייו. המחקר החומרי מתקיים במקביל לדיון בסוגיות הזהותיות העולות ממנו ובכך מבקש המחקר לכרוך ביניהם. הדיון מחולק לשלושה תחומים בהם נוגע החפץ- זמן, מרחב ומגדר. הזמן מהווה ציר להתבוננות בחפץ ולעיון בביוגרפיה שלו. המרחב נדון בתוך ההקשר של הגירה כמצב ביניים ונבחן באמצעות פעולת המעבר הפיזית, גם לאור מושגי המעבר הפסיכולוגיים המכוננים מרחב וחפץ (transitional object). תחום המגדר מרחיב את מונח המעבר- transition אל השתמעות נוספת של מעבר- passing ובו נדונה “ההשתכנזות* כפרקטיקה חברתית מובחנת העוסקת בכינון של הגדרה עצמית, בגבולות חברתיים ובמעברים בין זהויות. 
|
session5: Dr. Aviad Moreno, Dr. Andre Levy, Dr. Alon Tam, Dr. Rachel Getz Salomon
|
מושב שישי: הגירה מעגלית יו"ר דר' איתמר רדאי, האוניברסיטה הפתוחה
| פרופ' עוזי רבהון, האוניברסיטה העברית בירושלים | "הבניה של זהות קבוצתית בקרב ישראלים בגרמניה" | מחקר זה, המתבסס על סקר בקרב כ-600 ילידי ישראל המתגוררים בגרמניה, בוחן את האופן שבו הם מבנים את זהותם הקבוצתית. זהות זו מורכבת משלושה אלמנטים עיקריים: ישראליות, יהדות, וגרמניות. לשם כך אני עושה שימוש בטכניקות שונות ומשלימות של ניתוח שטחות, ניתוח תיאורטי, וניתוח רב-משתני של הנתונים. הממצאים מראים כי ביחד עם התארכות הוותק בגרמניה הישראלים מתרחקים מישראל אבל מחזקים את זהותם היהודית; זהותם הגרמנית מתחזקת במיוחד בתפיסתם את גרמניה כבית אבל לא הזדהות רגשית או תרבותית עם החברה המקומית. הממצאים נידונים ברקע התיאורטי של זהות דו-ממדית של ברי של התערות מהגרים במדינה המארחת.
| מתן סנדלר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | "הגירה מבוססת שיבה אתנית ומגבלותיה - הגירה יהודית-אמריקאית לישראל בשנות השבעים" | השנים 1967 עד 1975 היו שנות השיא של הגירה יהודית מארצות הברית לישראל כאשר קרוב ל70,000 יהודים-אמריקאים החליטו להגר ארצה. שנה לאחר מכן המספרים צנחו חזרה, ורבים מאותם מהגרים חזרו בסופו של דבר לארצות הברית. רבים מאותם יהודים-אמריקאים חיפשו אלטרנטיבה לחיים היהודים בארצות הברית שהייתה אז בתקופה סוערת וראו בהבטחה של ישראל והציונות הזדמנות לחיות חיים יהודיים מלאים ולפטור עצמם מקונפליקטים של זהות. אבל, המציאות הישראלית הוכיחה כי לא כך הדבר וכי רבים מקשיי ההגירה הרגילים ובעיות הזהות עמם התמודדו קיימים גם במקרים בהם מובטח למהגר כי למעשה הוא מבצע חזרה ל'מולדתו'. באמצעות הבחינה של סיפור ההגירה היהודי-אמריקאי לישראל בשיאו, ניתן ללמוד על הכוח ועל המגבלות של הגירה המבוססת על זהות לאומית.
| דר' ליאור שטרנפלד, אוניברסיטת פן סטייט, ארה"ב והמכון ללימודים מתקדמים האוניברסיטה העברית | "הגירה כדרך חיים ולא כאירוע: הגירה חוזרת והגירה שנייה מישראל אצל יהודי איראן" | הרצאה זו תתמקד בשלושה גלי הגירה של יהודים איראנים מישראל. הגירה חוזרת לאיראן בשנות החמישים של המאה העשרים, הגירה חוזרת לאיראן בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, והגירה של יהודים איראנים לארה״ב ולאירופה. ההרצאה תבחן מאפיינים תרבותיים, סוציו-אקונומיים, וקהילתיים אשר היוו זרזים להגירה או הגירות נוספות לאחר ה״עלייה״ לישראל. |
session6: Dr. Itamar Redai, Prof. Uzi Rabhon, Matan Sandler, Prof. Lior Sternfeld
|
Exhibition "Brazilians in Israel" - Irina Feisthaus Silveira - Head of Cultural Dept Emabassy of Brasil TA and Debora Chaimovitz-Yehoshafat
|
|
