המכון לחקר הנגב כבסיס להקמת האוניברסיטה, המחלקה למדעי החיים והמכונים למחקר שימושי

מאת:  פרופסור אמריטוס יוסף מזרחי, המחלקה למדעי החיים.
לשעבר חוקר במכון לחקר הנגב (מאז אפריל 1968)  ביחידה לפיזיולוגיה של הצמח ומאוחר יותר חוקר במכונים למחקר שימושי במינוי משותף עם המחלקה למדעי החיים. 

עוד עם הקמתה של מדינת ישראל הוכר הצורך ללמוד על הנגב שתופס כ- 65% משטח המדינה והוא ברובו שומם. התקיימו מחקרים לא מרוכזים במוסדות מחקר קיימים ובחיל המדע של צה"ל שלא הניבו הרבה יידע.  ב- 28 לאוקטובר 1957 הוקם בבאר שבע "המכון לחקר הנגב" ונזרעו למעשה הזרעים הראשונים שאפשרו מאוחר יותר לייסד את אוניברסיטת בן גוריון בנגב. "המכון לחקר הנגב" הוקם ביוזמתו של דוד בן גוריון והיה חלק ממשרד ראש הממשלה.  עם ההקמה גויס המנהל הראשון אריה אל-צור שגייס חוקרים, לבורנטים טכנאים ואנשי שירותים בשטחי המחקר שעסקו בהם במכון ופורטו מאוחר יותר במאמר זה. מאז 1961 ועד הטמעתו באוניברסיטה ב- 1973, עמד בראש במכון יואל שכטר שהתמנה למנהל המכונים למחקר שימושי של האוניברסיטה ושימש כמנהלם עד לשנת 1981 אז הוחלף על ידי פרופסור חיים פורגש.  במכתב שכתב דוד בן גוריון להקראה בטקס חנוכת "המכון לחקר הנגב" הוא כותב – "נראה לי כי בעשרות השנים הבאות יעמוד פיתוח הנגב והדרום כמרכז פעולותיה ודאגותיה של מדינת ישראל. הסקר המדעי שנעשה מאז קום המדינה על ידי מדענים מהטכניון, האוניברסיטה העברית, מכון וויצמן למדע וחוקרי חיל המדע, עשו לא מעט להרחבת ידיעותינו על האזור.  אולם רק אנשי מחקר ומדע אשר יישבו בשערו של הנגב וייחדו את כל ימיהם למחקר של הנגב יחשפו את צפונותיו למען הפרחת השממה".  הטקסט המקורי מצ"ב  והוא תלוי כיום במשרד הראשי של קריית ברגמן שהייתה ביתו של המכונים למחקר שימושי עד לפירוקם ב- 2006. 

במכון לחקר הנגב היו מספר קבוצות מחקר כדלקמן: כימיה אנליטית; הנדסה כימית; פיזיולוגיה סביבתית (גם של בעלי חיים וגם של צמחים); הידרופוניקה; מכניקה של קרקע ושל חומרים; כימיה אורגנית; כימיה פיזיקאלית; אינטרודוקציה של צמחים ואקולוגיה; פיזיולוגיה של הצמח; התפלת מים ושימוש באנרגיה סולארית.  התואר האקדמי הנמוך ביותר של החוקרים היה תואר שני (M.Sc.) ולרובם היה תואר דוקטור (Ph.D.) וכל זה ממוסדות אקדמיים בארץ ובעולם ואזכיר רק חלק מהם- האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון בחיפה, מכון ויצמן למדע, מארה"ב- אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת קליפורניה בדיויס, מישיגן סטיט יוניברסיטי, אוניברסיטת רטגרס, אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת פלורידה.  מבריטניה – אוניברסיטת שפילד, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת רדינג, מאירופה- אוניברסיטת בריסל, ומהגוש המזרחי אוניברסיטת פרג ואוניברסיטת בוקרשט, ומדרום אפריקה אוניברסיטת פרטוריה.  הדרגות היו דרגות מחקר הנהוגות עד היום בשרות הממשלתי כדלקמן- דרגה א+ מקבילה לפרופסור מן המניין; דרגה א' מקבילה לפרופסור חבר; דרגה ב' מקבילה למרצה בכיר; דרגה ג' מקבילה למרצה; דרגה ד' מקבילה למדריך בכיר. לדרגות ג' ומעלה היה הכרח להיות בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה Ph.D.  מאוניברסיטה מוכרת. ההעלאות בדרגה היו כמקובל בדרוג האקדמי, כלומר פירסומים בעיתונות הבינלאומית, סוג העיתונים, קבלת מענקי מחקר וכדומה. הוראה לא נלקחה בחשבון בשנים הראשונות להקמת המכון.  המכון לחקר הנגב התקיים ופעל עד לשנת 1973 בה הוא הפך להיות חלק מאוניברסיטת בן גוריון בנגב כפי שיפורט מאוחר יותר.

ראש העיר האנרגטי והמוערך דוד טוביהו היה קשוב לקולות שבקעו מחלק מתושבי העיר שרצו ללמוד ברמה אוניברסיטאית בבאר שבע והוא יחד עם דמויות אחרות מהעיר דחפו, עודדו והקימו  ב- 1964 את המכון להשכלה גבוהה בנגב.  מיד עם הקמתו היה המכון להשכלה גבוהה בנגב תחת ההנחייה והביקורת של האוניברסיטה העברית בירושליים ואימץ לעצמו את כל הסטנדרטים והתקנונים שהיו מקובלים באוניברסיטה העברית.  באותו מועד כמעט ולא היתה בבאר שבע כל תשתית לתמוך בפעילות הוראה אקדמית.  המקום היחידי שהיה בו משהוא שיכול לעזור, היה המכון לחקר הנגב. המחלקה הראשונה שהחלה ללמד לתואר  B.Sc. הייתה המחלקה לביולוגיה שיותר מאוחר שינתה את שמה למחלקה למדעי החיים.  כל תוכנית הלימודים תוכננה וחיקתה את התוכנית הירושלמית לתואר הנ"ל.  כל סילבוס של כל קורס עבר ביקורת על ידי איש סגל מתאים מהאוניברסיטה העברית.  פרופסור אברהם פאן ז"ל שהיה דיקאן הפקולטה למדעי הטבע בירושלים מונה גם על ידי האוניברסיטה העברית להנחות ולפקח על התוכנית הבאר שבעית.  יותר מאוחר פרופסור שמעון קליין ז"ל מהמחלקה לבוטניקה שבירושלים החליף את פרופסור פאן ועל פיו נשק כל דבר.  מתמטיקה, פיזיקה וכימיה נילמדו על ידי מדענים מהקירייה למחקר גרעיני שבדימונה. כמעט כל מיקצועות הביולוגיים נילמדו על ידי מדעני המכון לחקר הנגב. באם לא היה מדען מקומי מתאים, מילא את מקומו מדען מירושלים. פרופסור שמעון מוזס (אז דר') שהיה רופא ילדים בבית החולים שקרוי כיום סורוקה, הצטרף כחבר מחלקה מלא ולימד פיזיולגית האדם וגנטיקה.  מיד עם ההקמה, המחלקה לביולוגיה אימצה את כל כללי ה"משחק" שהיו נהוגים באוניברסיטה העברית.  מאחר וכל חברי המכון לחקר הנגב היו עובדי מדינה והראשונים להורות במחלקה לביולוגיה (הרצאות, מעבדות וסיורים) הם לימדו בהתנדבות וללא כל תשלום.  כאשר חלקם קיבלו אישור משרות המדינה ללמד בתשלום, הם קיבלו מינויים חלקיים כאנשי סגל במכון להשכלה גבוהה בנגב.  ב-1973 כולם עברו להיות לעובדי אוניברסיטה לכל דבר וזכויותיהם החלו עם תחילת עבודתם במכון לחקר הנגב.

רוב חוקרי המכון לחקר הנגב היו ביולוגים שעסקו במחקר בצמחים או בבעלי חיים.  קבוצת החוקרים הגדולה ביותר הייתה קבוצת המחקר שעסקה בפיזיולגיה של הצמח בראשותו של פרופסור יואש וועדיה ז"ל.  פרופסור וועדיה היה הכוח המניע העיקרי שעסק בקליטת מדעני המכון לחקר הנגב עם מבט לאוניברסיטה שעדיין היתה בשלבי הקמתה.  מאחר והייתי חלק מקבוצת המחקר של הפיזיולוגיה של הצמח, אתאר את תהליך צמיחת האוניברסיטה מתוך המכון לחקר הנגב.  פרופסור וועדיה היה ראש המחלקה הראשון של המחלקה הראשונה שהוקמה במכון להשכלה גבוהה בנגב שעליה ואיתה צמחה האוניברסיטה של היום. 

כפי שכבר הוזכר לעיל, המחלקה הראשונה באוניברסיטה הייתה המחלקה לביולוגייה ששינתה את שמה למחלקה למדעי החיים.  כל תוכניות הלימודים הוכתבו על ידי האוניברסיטה העברית.  ההרצאה הראשונה באוניברסיטה (שוב, אז המכון להשכלה גבוהה בנגב), ניתנה בקורס "מתמטיקה לביולוגים" על ידי פרופסור אמריטוס חגי שקד מהמחלקה לפיזיקה שהיה אז פיזיקאי מהקמ"ג ולימד מתמטיקה לביולוגים. השיעור הראשון התקיים בחודש אפריל 1994 בחדר ההרצאות של המכון הביולוגי בבאר שבע, שלא היה מכון אקדמי ולא היה לו כל קשר לאוניברסיטה אלא לימדו קורסים בביולוגיה למעונינים.  לפני תחילת השיעור הראשון (ראשון לאפריל 1994) ברכו את התלמידים ואת המוסד שרק נולד, שלושה אישים- מר דוד טוביהו ראש העיר, פרופסור יואש וועדיה (הרמ"ח), ופרופסור אברהם פאן מירושלים.   הסטודנטים הראשונים נבחרו מבין המועמדים שפנו למכון להשכלה גבוהה בנגב בבקשה ללמוד ביולוגיה.  המועמדים היו 18 מורים, מספר טכנאי מעבדה, מספר עולים חדשים, וחיילים משוחררים.  שלושים ושניים התקבלו ורק שלושה מועמדים נדחו וזאת על פי הקריטריונים שהיו מקובלים באוניברסיטה העברית.  את הלימודים לתואר הראשון השלימו 23 סטודנטים לביולוגיה בשנת 1968 והתואר הוענק להם ב- 1969.  על התעודה נכתב שהתואר ניתן על ידי המכון להשכלה בנגב והאוניברסיטה העברית בירושלים.

תמונת התלמידים הבוגרים וחלק מהמורים של המחזור הראשון של המחלקה לביולוגיה (כיום המחלקה למדעי החיים) שצולם בשנת 1969 שנה לפני הקמת האוניברסיטה.  המורים - חלקם חוקרים מהמכון לחקר הנגב שהפכו לאנשי סגל באוניברסיטה והאחרים מורים מבחוץ

 מי היו ראשוני  אנשי הסגל האקדמי באוניברסיטה?

כפי שכבר הוזכר ראשוני המורים במתמטיקה, פיזיקה וכימיה הגיעו מהקמ"ג.  ביולוגיה של צמחים לימדו-   יואש וועדיה, אבינועם ליבנה ז"ל, עמוס ריצ'מונד (שהיה דיקאן הפקולטה למדעי הטבע שלמעשה ייסד אותה, והמנהל הראשון והמייסד של המכון לחקר המדבר בשדה בוקר),  משה טל, הרמן ליפס, נון שביט, ושמואל ביטנר (כימאי שהצטרף מאוחר יותר למחלקה לכימיה).  את מדעי בעלי החיים לימדו- שמעון מוזס רופא ילדים מבית החולים סורוקה ששימש מאוחר יותר כאחד המייסדים של הפקולטה למדעי הבריאות, אליק בדרק ז"ל, מייק מורג ז"ל, אורי סוד-מוריה ז"ל, יאיר קסוטו, ראובן יגיל (רופא וטרינארי שהצטרף מאוחר יותר לפקולטה למדעי הבריאות).  באותם הזמנים חלק מהסגל האקדמי הזוטר ביצע את עבודות הדוקטור שלו במכון לחקר הנגב (התואר היה מירושלים!) בהדרכת מדריכים  מחוקרי המכון הבכירים וכן מדריכים נוספים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ומכון וויצמן למדע והפכו מאוחר יותר לאנשי סגל מן המניין. במדעי הצמח היו אלה, פרופסור נורית בז'רנו (בהדרכת פרופ' דב קולר מהאוניברסיטה העברית), פרופסור חנן איתי בהדרכת יואש וועדיה, פרופסור עליזה בנציוני בהדרכת יואש וועדיה והרמן ליפס, יוסף מזרחי בהדרכת יואש וועדיה ועמוס ריצ'מונד ופרופסור יוסף גרנות (גרציאני לשעבר) בהדרכת אבינועם ליבנה. במדעי בעלי החיים ראובן חיות, נעמי מאירשטיין (בהדרכת רמי רחמימוב מהאוניברסיטה העברית) שהפכה מאוחר יותר להיות חברת סגל בפקולטה למדעי הבריאות.  מאחר ובמכון לחקר הנגב היו חוקרים בכירים שהדריכו סטודנטים לתוארי מתקדמים ומאחר והם היו חברי הסגל בביולוגיה, זו הייתה המחלקה הראשונה באוניברסיטה לקבל מהמל"ג אישור לתת תארים אקדמיים בתחילה B.Sc.  ולאחר מכן M.Sc. ולבסוף - Ph.D. הרבה לפני כל מחלקה אחרת באוניברסיטה. 

מבדיקה שעשיתי מצאתי שב- 1970 עם קבלת האישור לפתיחת האוניברסיטה 20 מתוך 22 חברי הסגל האקדמי במחלקה לביולוגיה היו חברי המכון לחקר הנגב. רק פרופסור אלן ויצטום שגויס ישר למכון להשכלה גבוהה בנגב שהפך לאוניברסיטה ופרופסור שמעון מוזס מבית החולים סורוקה, לא היגיעו מהמכון לחקר הנגב.  במשך הרבה מאד שנים שימשו חברי המכון לחקר הנגב בתפקידים שונים באוניברסיטה הן במחלקה והן בפקולטה וכמובן בוועדות אוניברסיטאיות שונות.  ביולוגים אחרים שלא נקלטו במחלקה למדעי החיים, הפכו להיות ב- 1973 חברי סגל ביחידות אחרות של האוניברסיטה ועליהם נמנו דב פסטרנק, דב סיטון, מאיר פורטי, עליזה בנציוני ואני במינוי משותף בין המחלקה למדעי החיים והמכון לחקלאות ולביולוגיה שימושית.  זה האחרון היה אחד המכונים במכונים למחקר שימושי שתיפקדו כמכון אוניברסיטאי עד לשנת 2006 בו הם נסגרו וחברי הסגל שלהם נקלטו במחלקות אוניברסיטאיות אחרות. 

חוקרים אחרים של המכון לחקר נגב נקלטו במחלקות אחרות ושימשו בתפקידי מפתח ביחידות אוניברסיטאיות אחרות כמו פרופסור חיים פורגש, פרופסור קנט פרייס ז"ל, פרופסור סידני לואב ז"ל, מר חיים כהן, ז"ל,  דר' עימנואל קורנגולד, דר' טוני בז'רנו, ופרופסור פרנסיס קורושי ז"ל.   

כדי למנוע בילבול מהשמות הרבים של מכוני מחקר ו/או הוראה שהיו קיימים ובחלקם עדיין קשורים לאוניברסיטה, עלי לפרט כדלהלן - "המכון לחקר הנגב" שהוקם ב- 1957 הוא המכון הממשלתי שהיה שייך למשרד ראש הממשלה וממנו צמחה האוניברסיטה, והוא גם נושאו של המאמר הזה.  "המכון להשכלה גבוהה בנגב" הוקם ב- 1964 על ידי דוד טוביהו ואנשי המכון הממשלתי לחקר הנגב וחוקרי הקרייה למחקר גרעיני בדימונה כדי ללמד. ובמכון הזה לא עסקו במחקר.  "המכון לחקר המדבר" שקיים עד היום בשדה-בוקר, הוקם על בסיס החלטת האוניברסיטה וממשלת ישראל ב- 1974 ומנהלו הראשון היה פרופסור עמוס ריצ'מונד.  חוקרי המכון הממשלתי "המכון לחקר הנגב" נקלטו בשנת 1973 באוניברסיטה או למחלקות האקדמיות השונות או ל"מכונים למחקר שימושי".  זה האחרון ניסגר בשנת 2006.  כיום באוניברסיטה קיים נוסף למכון לחקר המדבר שבשדה בוקר גם "המכון הלאומי לביוטכנולוגיה" שחוקריו משתייכים גם למחלקות האקדמיות השונות של האוניברסיטה שלנו. 

 באילו נושאים אחרים עזר המכון לחקר הנגב לאוניברסיטה?

חברי המכון לחקר הנגב שלימדו באוניברסיטה היו נלהבים ועשו כל שביכולתם על מנת לתת לסטודנטים את המיטב של החינוך המדעי.  אתן דוגמא מניסיוני האישי.  יחד עם עליזה בנציוני הוטלה עלינו המשימה לבנות את החלק המעבדתי של הקורס "ביולוגיה של התא".  כבסיס לקורס אימצנו לעצמינו את התוכן שהיה מקובל בירושלים.  מאחר ורצינו להיות עוד יותר טובים ואטרקטיביים, פנינו לפרופסור יחזקאל הלפרין מבית הספר לרפואה בירושלים  שילמד אותנו את הטכניקות המעבדתיות שיאפשרו לנו לתת לסטודנטים של שנה ג' ביולוגיה בב"ש מעבדה שתדגים את מנגנוני הבקרה בביולוגיה שנקראים על שמם של ז'קו ומונו.  אלו היו שני מדענים צרפתים שקיבלו פרס נובל ב-1965 עבור תגליתם (Jacob & Monod. 1961).  המודל  הועבר בבאר שבע לתלמידי תואר ראשון, בעוד שבירושלים זכו לכך רק תלמידי המחקר.  תרגיל מעבדה זה בוצע בהצלחה כבירה שסטודנטים זכו לחזור על עבודה מדעית שזיכתה את חוקריה בפרס נובל.  כל תלמיד זכה למירב תשומת הלב שיכולנו להעניק להם על מנת שייהנו מהלימודים ויצליחו בהם.  אני משוכנע שעד היום האוניברסיטה שלנו מפורסמת בקרב הסטודנטים בארץ כמוסד שמשתדל לתת את המיטב לתלמידים, זכתה לזה בגלל ההתחלה שאנו בנינו.  שוב להזכיר, כל זה התחיל בשנות השישים לפני ההקמה הרשמית של האוניברסיטה. 

למכון להשכלה גבוהה בנגב לא הייתה תשתית ללמד ביולוגיה.  לכן המכון לחקר הנגב סיפק את כל מה שהיה ברשותו על מנת ללמד ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.  המכון סיפק שימוש בחממות, בתי חיות, מכוניות, מכשירים מדעיים, כימיקלים.  המנהל של המכון לחקר הנגב יואל שכטר ז"ל מתאר את התרומה של המכון לאוניברסיטה בלשון הבאה: "חברי המכון לחקר הנגב הצטרפו למאמץ של דוד טוביהו כדי לקדם את הקמת האוניברסיטה.  הנהלת המכון לחקר הנגב ועובדיו  על כל תפקידיהם, ראו חובה לעצמם וכחלק מתפקידם לקדם ולסייע ככל יכולתם להתפתחות האוניברסיטה.  כתוצאה מגישה זו הועמדו לרשות האוניברסיטה המתפתחת מכשירי המכון והתשתיות של המכון לחקר הנגב.  חוקרי המכון הביולוגיים היו הראשונים ללמד במחלקה והיוו מאוחר יותר במשך שנים את תשתית המורים במחלקה לביולוגיה.  קורסים רבים בביולוגיה התקיימו במעבדות ובחדרי ההרצאה שהיו במכון לחקר הנגב. הנהלת המכון ורבים מחוקריו השתתפו בוועדות התכנון של האוניברסיטה ובוועדות שגייסו אנשי סגל מתאימים, למחלקות השונות.  הקיום של מחקר ברמות גבוהות במכון לחקר הנגב סייע רבות בקבלת אישורים מהמל"ג לפתיחת מחלקות מבוססות מחקר באוניברסיטה כולל גם את הפקולטה למדעי הבריאות".  

  הישגים מדעיים של המכון לחקר הנגב בהם התברכה האוניברסיטה

במכון לחקר הנגב מספר נושאי מחקר היוו פריצות דרך מדעיות.  הנושא הידוע ביותר היה בפיזיולוגיה של הצמח שצבר מוניטין בינלאומי.  פריצת הדרך החלה בהנחת עבודה של יואש וועדיה שירידת טורגור של רקמת הצמחים (טורגור הוא לחץ פנים תאי שחיוני לגדילת התאים) לא תמיד מסוגלת להסביר את העיכוב בגדילה שנגרם כתוצאה מחשיפת צמחים לעקות יובש ומליחות.  הירידה בטורגור רקמת הצמח הסובל מעקה היה ההסבר המקובל לירידה בגידול הצמח.  הוא היציע את ההיפותזה שעיכוב הגדילה בעקבות חשיפה לעקה, נגרם כתוצאה משינוי הורמונלי של ירידה בכמות הציטוקינינים (זרזי צמיחה בצמחים).  שינוי הורמונלי זה, מכוון את המטבוליזם של הצמח בתנאי העקה כולל עיכוב גדילה והזדקנות מואצת.  המחקר כלל ניסויים בהורמונים הצמחיים, ציטוקינינים, ג'יברלינים, אוקסינים ומאוחר יותר גם חומצה אבציסית (הורמון מעכב צמיחה).  סוג זה של מחקר הצריך הבנה מעמיקה ורמה גבוהה של הבנה בתהליכים פיזיולוגיים המתקיימים בצמחים.  זה הצריך פיתוח ושימוש בטכנולוגיות ובציוד מחקרי מתקדם כדי ללמוד על התהליכים המתקיימים  בצמחים.  כל קבוצת המחקר בפיזיולוגיה של הצמח נרתמה למאמץ, עזרו איש לרעהו כדי לקדם את נושאי המחקר הייחודיים ככל יכולתם.  קבוצת המחקר הוערכה בעולם המדעי כקבוצה המובילה בנושא פיזיולוגית העקה בצמחים, במחקר הורמונלי, כמו גם באנליזה כמותית של הורמונים.  הרבה מאמרים פורסמו מהמכון לחקר הנגב בספרות המדעית החשובה, הרבה לפני שהאוניברסיטה קרמה עור וגידים (ראו רשימת ספרות מצ"ב).  כדי להדגים גם את ההתלהבות וגם את ההשגים המחקריים באותה התקופה, אתן ציטוט לשני מאמרים שפורסמו ב- Current Contents Citation Classics.  ה- ISI  (שזה פירסום המעדכן את כל הפירסומים המדעיים בשיטחי המדע השונים. כיום הוא ידוע בשם ISI WEB OF SCIENCE), פירסם בכל שבוע עמוד אחד בו התבקש החוקר של המאמר שזכה במספר ציטוטים גבוה במיוחד, לפרט איך צמח הרעיון של המחקר ואיך הוא ביצע את המחקר שזכה להוקרה מדעית רבה.  בעמודים אלו שנכתבו על ידי חוקרי המכון מתואר הקושי של ביצוע מחקר ברמה גבוהה במכון מחקר צעיר הממוקם בבאר שבע כדלקמן: היה צורך לעבוד בתרביות רקמה בתנאים סטריליים ולא היה אוטוקלב במכון.  לכן החוקרים הביאו מהבית סירי לחץ לבישול שאפשרו את העיקור הדרוש לעבודה הסטרילית והמחקר בוצע בהצלחה!  שני העמודים הנ"ל מופיעים בשקף מספר 1 במצגת וכן ברשימת הפרסומים המופיעים בסוף מאמר זה.  הציטוטים הם  מהמאמרים של -  Kende 1965  ו – Itai & Vaadia 1965.  רוב המאמרים המצטיינים פורסמו בעיקר בשטח של הפיזיולוגיה של הצמח ומספר קטן יותר בעיתונות של מדעי בעלי החיים (ראו את רשימת הפרסומים בסוף המאמר).  העבודה המצוטטת ביותר בספרות המדעית מאותה התקופה (237 פעם) היא של עליזה בנציוני, יואש וועדיה והרמן ליפס – Benzioni et al 1971.  כתוצאה ממאמר זה זכתה פרופסור בנציוני ומסלול מטבולי קרוי על שמה Benzioni Shuttle.   לעניות דעתי פרופסור בנציוני היא היחידה באוניברסיטת בן גוריון שעל שמה קרוי מסלול מטבולי.  עבודה פורצת דרך אחרת שפורסמה בעיתון Science היא של משה טל ודרת אימבר שהראו שישנו בעגבניות מוטנט נובל שאינו יכול לסגור את הפיוניות שלו בגלל רמות נמוכות של ההורמון חומצה אבציסית.  ריסוס בהורמון זה מחזיר את המוטנט להתנהגות נורמלית (Imber & Tal 1970 (ראו שקף 2 במצגת) .

נוסף להישגים ברמה הבסיסית היו למכון הרבה הישגים במחקר השימושי שזכו שוב בהכרה בינלאומית.   היינו מובילים בעולם במחקר צמח הח'וח'ובה ((Simmondsia chinensis .  הצמחים הראשונים בעולם שנטעו בידי אדם היו כאן בבאר שבע.  מאיר פורטי ז"ל נטע אותם ב- 1960 בשטח המכון (היכן שעובר כיום הכביש המרכזי ("שדרות יצחק רגר").  מאיר פורטי ז"ל הוביל קבוצת חוקרים רב תחומית שעסקה באספקטים שונים של צמח הח'וח'ובה והשעווה המיוחדת המופקת מאגוזיו.  מאחר והיינו ראשונים בעולם לחקור ולהבין צמח זה, נטועים כיום בנגב המטעים המצטיינים בעולם.  קיבוץ חצרים שעומד בבסיס חברת נגב ח'וח'ובה מפיק מדונם של מטע 500 ק"ג אגוזים בעוד שארצות מתחרות ביניהן ארה"ב מפיקים יבולים הקטנים בהרבה מהיבול הנ"ל (שקף 3 במצגת).  גם קבוצת כימאים מהמחלקה לכימיה והמחלקה להנדסה כימית היו שותפים למחקר בח'וח'ובה במשך שנים. מחקר הח'וח'ובה נמשך עד לדעיכתו הסופית של המחקר עם פרישתה של פרופסור עליזה בנציוני לגמלאות. 

מאיר פורטי ז"ל גם הוביל נושאי מחקר של אינטרודוקציה ותירבות של צמחים רבים המסוגלים לשמש ליערנות ולצמחי נוי בתנאים המדבריים של אזור באר שבע והנגב כולל בתנאי מליחות.  בנק גנים של צמחים אלו ננטש ונעזב עם צאתו של מאיר פורטי ז"ל לגמלאות וסגירת של המכונים למחקר שימושי. 

היינו מובילים בעולם במחקר על השפעת מים מלוחים על צמחי חקלאות.  זה הוביל לא רק לפרסומים מדעיים אלא גם לביסוס חקלאות המשתמשת בהצלחה כלכלית במים המלוחים המצויים בנגב.  יידע זה משמש גם בעולם לייצור חקלאי באזורים שנחשבו לבלתי ראויים לעיבוד חקלאי.

 המכונים למחקר שימושי באוניברסיטת בן-גוריון

המכון לחקר הנגב נסגר ב- 1973 ועל חורבותיו הוקם במסגרת האוניברסיטה המכון (מאוחר יותר המכונים) למחקר שימושי.  המטרה של המכונים למחקר שימושי הייתה להמשיך את המנדט שניתן בזמנו למכון לחקר הנגב ומאוחר יותר גם לאוניברסיטה והוא, לבצע מחקר ברמה גבוהה והידע המחקרי שינבע מהמחקר יאפשר לאנשים לחיות בכבוד, במיוחד באזורי המדבר.  למעשה היו שתי יחידות מחקר - המכון לחקלאות ולביולוגיה שימושית, והמכון לכימיה שימושית שכלל יחידה להתפלת מים.  המחקר להתפלת מים החל בשנות השישים על ידי גיוסו של פרופסור סידני לואב ז"ל שפיתח את הטכנולוגיה של התפלת מים באוסמוזה הפוכה.  שיטה זו היא העיקרית הנהוגה כיום בעולם להתפלת מים וחשיבותה עולה מיום ליום עקב מחסור עולמי במים שפירים.  עד ממש לאחרונה (קיץ 2011) ניתן היה לראות על בניין היחידה להתפלת מים של המכון לחקר הנגב את מגדל העץ עליו הרכיבו את הצינורות עם הממברנות להתפלת המים הראשונות בעולם (שקף 4 במצגת)  לפי מיטב ידיעתי הועבר המגדל לאחרונה לקריית שדה בוקר.

בשנת 2006 החליטה הנהלת האוניברסיטה בהנהגתו של פרופסור אבישי ברוורמן לסגור את המכונים למחקר שימושי.  חברי הסגל של המכונים למחקר שימושי פוזרו ביחידות שונות של האוניברסיטה ושייכים כיום ל- 7 מחלקות ולשלוש פקולטות שונות של א.ב.ג. מאחר והישגים של מחקר שימושי כמו פיתוח של תעשיות חדשות, פטנטים, רישום זנים חדשים לחקלאות ופיתוח טכנולוגיות חקלאיות ותעשייתיות חדשות, לא מוערכים על ידי היחידות האקדמיות של האוניברסיטה זה יוצר אלי הרושם שהועם זוהרו של מחקר השימושי באוניברסיטת בן גוריון והוא היגיע לידי סיומו. 

 הצדעה מיוחדת לאישיותו ופועלו של פרופסור יואש וועדיה (שקף 5 במצגת) ז"ל

יואש היה אישיות מדעית מיוחדת במינה.  ראשית, הוא היה מנהיג מדעי מהשורה הראשונה.  אנשים קיבלו את מעמדו כמנהיג שאפשר לו לקדם נושאי מחקר ייחודיים בעולם בהצלחה גדולה, שחלקה פורטה במאמר זה.  כמעט כל אחד הכיר והעריך את מנהיגותו, חכמתו וחריפות שיכלו ואת דרך חשיבתו הלא קונבנציונאלית. הוא הנהיג קבוצת מחקר פעילה במכון לחקר הנגב כשהתנאים היו רחוקים מלספק מחקר מתקדם.  למרות התנאים הנ"ל קבוצת המחקר בהנהגתו היגיעה להישגים בינלאומיים כפי שפורט במאמר זה (ראו רשימת פירסומים בסוף מאמר זה).  מבחינה מדעית יואש היה החשוב שבין המייסדים של האוניברסיטה.  הוא תרם לא רק בנושאי מדע אלא גם ביכולת לגייס מדענים מעולים לבוא להתיישב בבאר שבע ולתרום להקמתה של האוניברסיטה.  הוא זכה לכבוד מיוחד על ידי האוניברסיטה של לוס אנג'לס בדוויס קליפורניה, שם הוא הוכרז כבוגר האוניברסיטה שתרם הכי הרבה לעולם המדעי, יותר מכל הבוגרים שלה מאז ייסודה. להפסדה של האוניברסיטה שלנו, מיד עם הקמתה בשנת 1970, הוא גויס למשרד החקלאות ועמד בראש מנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) ושימש גם כמדען הראשי של משרד החקלאות.  עד היום יואש מוכר כמדען הטוב ביותר שהיה למשרד וכמנהל הטוב ביותר שהיה למכון וולקני מאז הקמתו.  עם סיום תפקידו במשרד החקלאות הוא התמנה כסגן נשיא של האוניברסיטה העברית בירושלים ולצערנו הוא נפטר בגיל 65  צעיר מדי מכדי לנצל את יכולותיו הנדירות.  חבל על דאבדין.

 הערות לסיום -  לקחים מהעבר ומבט לעתיד

לסיום פרק זה ניתן לשאול מספר שאלות.  האם היינו מסוגלים לשמור על מרכזי המצוינות המחקרית שהחלו במכון לחקר הנגב ולהפוך אותם למרכזי מצוינות מחקרית באוניברסיטה שבהן תיבנה האוניברסיטה  מוניטין בינלאומי? מי האחראי לכך שנושאים אלו שבהם היה לנו מוניטין בינלאומי אבדו ונעלמו מהאוניברסיטה?  האם בכלל נחוץ שהאוניברסיטה תבנה מרכזי מצוינות מחקרית ותשמור עליהם לאורך זמן?  באם אין לנו תשובות לשאלות הנ"ל, כדאי לפחות לדון בהם ברצינות על מנת לדעת איך לכלכל את צעדינו כאוניברסיטה שחרטה על דיגלה את המושג מצוינות. 

מצגת

הסברים לשקפים במצגת