אחד המומחים המובילים בעולם לחקלאות באזורים צחיחים, שעבד רבות ביבשת אפריקה
פסטרנק נולד ב 16 לינואר 1940 בברזיל. עלה עם משפחתו לארץ ב 1949. הוא סיים מחזור ראשון של בית הספר החקלאי "כפר גלים". לאחר שרות צבאי החל לימודיו ב- 1961 לתואר ראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות .
עוד בהיותו סטודנט בשנה א' הוא סיפר שהוא מעוניין ב"חקלאות מדברית". עם סיום לימודיו לתואר ראשון הוא נסע לאוסטרליה, שם סיים תואר שני ושלישי. בשנת 1970 הוא החל את עבודתו ב"מכון לחקר הנגב", שב-1973 הפך להיות ה"מכון למחקר שימושי" של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. עם הפיכת המכון למחקר שימושי ל"מכונים למחקר שימושי", התמנה דב למנהל ה"מכון לחקלאות ולביולוגיה שימושית" שכאמור היה חלק מאוניברסיטת בן גוריון בנגב. באותם שנים חוקרי המכון למרות היותם עובדים קבועים באוניברסיטה, נאלצו לשלם את עלותם ואת עלות הטכנאים איתם עבדו ממענקי מחקר שעל החוקרים היה להשיג ממקורות חיצוניים. תנאים אלו מעולם לא הוטלו על סגל אקדמי בשום מוסד מחקר ציבורי בישראל. דב הצליח להשיג מענקי מחקר בסכומים גבוהים מאד שמימנו לא רק את מחקריו אלא גם מחקרים של חוקרים שלא הצליחו להשיג מענקים משלהם. הכוח שהניע אותו היה לייצר יידע שייתן אפשרות לחקלאים בנגב להתפרנס בכבוד מענפי חקלאות אותם חקרו במכון.
דב היה חלוץ אשר הדגים כי ניתן להשתמש במים מליחים לצרכי חקלאות בנגב. זה התחיל עם מציאת מים מליחים בבאר "משאבי שדה מספר 1" שליד קיבוץ משאבי שדה בצומת לרביבים. מאחר והמים היו מליחים הבאר נאטמה. דב דאג לפתוח אותה והתחיל את מחקריו עם יואל דה-מלאך מקיבוץ רביבים (זוכה פרס ישראל לחקלאות), לחקור אילו מיני צמחי חקלאות ניתן לגדל בהצלחה כלכלית במים מליחים. בין השאר, דב מצא שיבול כותנה שגדלה על מים מליחים היה יותר גבוה מכותנה שהושקתה במי המוביל הארצי. דב היה מעורב בהקמתה של תחנת הניסיונות ברמת הנגב והזרים לתחנה מאות אלפי דולרים לשנה ממענקי מחקר אותם הוא השיג במסגרת האוניברסיטה. דב הקים את ארגון IPALAC שמשמעותו באנגלית היא International program for arid lands crops
במסגרת ארגון זה הגיעו משתלמים רבים מארצות עם אזורים צחיחים וצחיחים למחצה להשתלמות באוניברסיטה לחקור וללמוד כיצד ניתן לפתח חקלאות בתנאים סביבתיים קשים, ובין היתר גם על מים מליחים. דב פרש מוקדם מהאוניברסיטה ב- 1998, בכדי לקבל מינוי כחוקר הראשי במוסד מחקר חקלאי בין-לאומי (ICIRISAT) בסב- סהרה, בניז'ר. מוסד זה הצליח לפתח טכנולוגיות שאפשרו לגדל מספר גידולים חקלאיים לרווחת התושבים שחיו בעוני ובדוחק ללא אספקת מזון בטוחה. במשך שתים עשרה שנים דב גר ועבד בניז'ר, ובהם היה גם פעיל במספר ארגונים בינלאומיים שמטרתם פיתוח חקלאות ככלי לרווחה כלכלית באזורים צחיחים וצחיחים למחצה. דב ייעץ רבות לסוכנות הסיוע הבינלאומית של ישראל השייכת למשרד החוץ (מש"ב). דב היה האב המקצועי של תכנית TIPA החקלאית המיועדת לסייע לחקלאי הקטן והעני באפריקה ושהוקמה בעשרות אתרים בסנגל ומדינות נוספות במערב אפריקה. תרומתו לחקלאות באזורי הסהל באפריקה הייתה משמעותית והוא זכה להערכה ולכבוד רב בקרב קובעי המדיניות ואנשי מקצוע במדינות מערב אפריקה. הוא ניפגש באופן תדיר עם שרי חקלאות ומומחים ביבשת וחלק עימם מהידע הרב והעצום שרכש. עם פטירת רעייתו השנייה לאה ב 2014, התגברה מחלתו, ודב המשיך את פועלו למען העניים באפריקה. מחדרו בכיסופים, פעל למען גיוס משאבים לפיתוח מערכות של חינוך ויידע חקלאי, עד לימיו האחרונים. בשנים אלה גם כתב ופרסם ספר “Agricultural Prosperity in Dry Africa”, בו הוא מביא את החזון ואת התובנות שלו לפיתוח חקלאי של חבלי הארץ באפריקה הצחיחה. דב זכה בקתדרת אונסקו על עבודתו במחקר מדברי. דב נפטר ב 27/04/2018 בביתו שבכיסופים, והוא מלווה במשפחתו ובאהבה.
