גיליון י"ט - קינה ומלנכוליה: לזכרה של טלי לטוביצקי

תשע״ט, אפריל 2019 | עורכת ראשית – חנה סוקר-שווגר | עורכים שותפים – עילית פרבר, רז חן-מוריס וטלי לטוביצקי 

מרכזת המערכת: עירית רונן, מעין גלברד
מערכת צעירה: יפתח אשכנזי, טפת הכהן־ביק, נעמה ישראלי, עירית נגר, מי־טל נדלר, אילאור פורת, אליהו רוזנפלד, נופר רשקס
​ 

מאה שנים לאחר "אבל ומלנכוליה" של פרויד – אולי הטקסט המכונן של המלנכוליה המודרנית – והמלנכוליה היא שוב (עדיין?) מושג תאורטי "חם", מרובה פנים וקולות, שנוי במחלוקת, מושך ונפיץ. מעל לכול, זהו מושג שהשיח התרבותי והספרותי הנוכחי, והמקומי בכלל זה, אינו יכול ואינו רוצה לחשוב את עצמו בלעדיו. מהו דיוקנה של המלנכוליה בראשית המאה ה-21? והאם, או עד כמה, הוא שונה מהדיוקן העצמי שכל עידן תרבותי קודם עיצב לעצמו בהשראתה? מה סוד המשיכה של המלנכוליה, כיצד הפכה ל"שדה מגנטי" שסופח אליו את כל המשמעויות שהצטברו במהלך ההיסטוריה מבלי שיחליפו זו את זו ומבלי שיתארגנו על ציר נרטיבי וטלאולוגי כלשהו – מצבור עצום, וממילא רווי סתירות, של תופעות, מחשבות ופוטנציאליים אנושיים? 

מתוך פרספקטיבה בין-תחומית במהותה, סברנו כי ריכוז מגוון של נקודות מבט עכשוויות מתחומי רוח שונים – היסטוריה, פילוסופיה, אמנות, פסיכואנליזה וספרות – יוכל אולי לשפוך אור על מה שמאפיין את המלנכוליה והקינה בימינו, כאן ועכשיו: מה שאוּמץ מזמנים קודמים, מה שנמסר בין תרבויות, מה שנוסח מחדש בדרכים אחרות, אך גם מה שנשכח ונשלל. ובעיקר, קיווינו כי שילובם של צירי המחשבה השונים יתרום לשרטוט דיוקנה של המלנכוליה ולמיקומה המרכזי בהוויה המודרנית מתוך עמדה פואטית ואפיסטמולוגית המבקשת לבטא את העולם ולפעול עליו בדרך רדיקלית בעת ובעונה אחת.

תוכן העניינים:​

ק​ינ​ה