בקצרה על היחידה:
תופעת הסחר בבני אדם, המכונה גם "עבדות מודרנית" הינה תופעה גלובלית מורכבת, שעיקרה החפצתם של בני אדם (הפיכתם לאובייקטים) לשם מילוי צרכיהם של אחרים, בדרך כלל לשם הפקת רווח כלכלי. מטרות הניצול מגוונות וכוללות, בין היתר, ניצול מיני וזנות, עבדות ועבודות כפייה, נטילת איברים מהגוף, הולדת ילד ונטילתו.
עולם העבריינות בתחום הסחר בבני אדם משתנה תדיר ודורש מאבק משולב של גורמים רבים במדינה. בתיק סחר אחד מעורבים לעתים גופים רבים, כגון המשטרה, השב"ס, הפרקליטות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ ועוד. יחידת התיאום מהווה גורם המגשר בין כלל הגורמים הללו ומסייע בקידום שיתוף הפעולה, תוך מתן המשקל הראוי לשיקולים מתחום המאבק בסחר בבני אדם, כמו גם לסטנדרטים הבינלאומיים בתחום זה.
בנוסף לתיאום בין גופי הממשלה השונים, מהווה יחידת התיאום מעין גשר בין גורמים בממשלה לבין ארגונים לא ממשלתיים המעורבים במאבק בסחר בבני אדם. לכך יש חשיבות רבה, שכן פעמים רבות הארגונים הם שפוגשים את קורבנות העבירה, מגישים בשמם תלונות ומזהים תופעות חדשות "בשטח".
אתגרים:
1. יצירת אומדן מהימן להיקף תופעת הסחר בבני אדם בישראל: סחר בבני אדם מהווה עבירה חמורה על החוק, ולכן נעשה לרוב תוך מאמץ להסתיר את הפעילות. בנוסף, קורבנות סחר, המצויים במצב פגיע מאוד, נוטים שלא להתלונן או לפנות רשויות. בשל כך קיים קושי באומדן ממדי התופעה. מדיי שנה מתבצעת מדידה של מספר החקירות וכתבי אישום המוגשים בתחום, אך נתונים אלה לא מאפשרים לנבא את היקף התופעה בכללותה, וניתן שהנתונים שבידינו משקפים רק את קצה הקרחון.
2. שימוש לרעה בטכנולוגיה ע"י העבריינים בתחום הסחר בבני אדם: "גיוס" באמצעות האינטרנט: רבים מהאנשים שמגיעים לישראל ומנוצלים בה מגויסים דרך האינטרנט. מדובר הן על נשים שנסחרות לזנות, והן על מהגרי עבודה שמובטחת להם עבודה חוקית בישראל. ישנן סוגיות שונות בתוך התופעה הזו:
אנונימיות – התקשרות דרך אתרים מוצפנים, שימוש בחשבונות ופרופילים מזוייפים.
גישה ל'שווקים חדשים' והרחבת הקשר עם צרכנים באמצעות האינטרנט (לדוגמא פרסום של שירותי מין).
הרחבת אמצעי השליטה בקורבנות – השימוש לרעה בטכנולוגיה מאפשר לסוחרים שליטה מוגברת בקורבנות, (למשל באמצעות מעקב ע"י תוכנות GPS בטלפונים הניידים, וידאו, הפצת צילומים אינטימיים).
כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה כדי לנבא כניסה לקבוצת סיכון או לאסוף מידע רלוונטי מאתרים? כיצד ניתן להתגבר על מכשול האנונימיות ולחסום גישה לשווקים חדשים? כיצד ניתן להתמודד עם השימוש לרעה בטכנולוגיה?
3. עבדות וסחר בבני אדם בשרשראות אספקה: חברות רבות המספקות מוצרים ושירותים מבצעות את חלק מהייצור באמצעות קבלני משנה במדינות מתפתחות, במקומות שנהוגות בהן לא פעם פרקטיקות של העסקה בתנאי עבדות. ממשלות וצרכנים ברחבי העולם מעוניינות לצמצם את השימוש בפרקטיקות אלה, אך יש קושי באיסוף המידע על הפרות המתרחשות על ידי חוליות רחוקות בשרשרת הייצור, באופן אפקטיבי המאפשר פעולה ותיקון. כיצד הטכנולוגיה יכולה לסייע באתגרים אלה?
4. איסוף אפקטיבי של מידע מהציבור הרחב בנושא חשד לסחר בבני אדם: פעמים רבות לאנשים בציבור הרחב יש מידע על פגיעה או חשד לפגיעה (למשל, עובדת סיעוד שלא יוצאת מהבית לעולם), אך אין להם גורם ייעודי שאליו ידעו להעביר את המידע. כיצד אפשר לשפר את האיסוף והטיפול במידע כזה?
5. הנגשת מידע והכשרה של תעשיית התיירות: תעשיית התיירות משמשת לא פעם כפלטפורמה לתופעות של סחר בבני אדם – בשנים האחרונות נודע לנו על נשים בזנות שמובאות ממדינות ברית המועצות לשעבר, כאשר העיסוק בזנות עצמו מתבצע בבתי מלון. בתי המלון צריכים להכשיר מספר רב של עובדים, המתחלפים תדיר, בזיהוי, איתור וטיפול מתאימים בתופעה. כיצד ניתן ליעל ולטייב את ההכשרה לעובדים אלו?